חיים כצמן, היו"ר ובעל השליטה בחברת גזית גלוב , נחשב איש עסקים קשוח, משיאני השכר במשק, שלא מתבייש בכך, ואף יורק אש על המקטרגים. איש שלא מפחד להתעמת ושואף לנצח בכל מחיר. אבל הוא לא נראה אף אחד מהדברים הללו כאשר הוא נזכר באחד הרגעים הקשים בחייו: חתונת בתו, ללא אמה, אשתו המנוחה ד"ר שולמית כצמן, שנפטרה לפני כשנה וחצי ממחלת הסרטן בטרם מלאו לה חמישים.
"הקטע הקשה מכול", הוא משחזר, "היה להוביל את הבת שלי לבד לחופה. זה היה חלום הביעותים שלי כל הזמן. וביום הזה, מצד אחד זה יום נישואיה של הבת, והיא שמחה, ואני לא יכול להסתובב בפנים אבלות. אבל היא הולכת עם השמלה של אימא שלה, ועם התכשיטים שלה, וגם נראית כמוה, ומשיא אותה אותו רב שהשיא אותנו".
את שיחת הטלפון הקשה המבשרת על מחלתה קיבל כצמן בהיותו בדרך לישראל. את רגע הבשורה "אני לא יכול להשוות לשום דבר. זה מלמד אותך איך החיים משתנים בשנייה אחת, וכל מה שהיה עד אותו רגע, לא יהיה אותו דבר. כותבים על זה בספרים, אבל אני, עד לאותו רגע לא חוויתי דבר כזה".
- איך הגבת?
"אני לא אחד שמאבד מהר עשתונות. התעשתי, וקודם כול הייתי צריך ללמוד. היא הייתה רופאה והבינה. בשבילי זה היה סינית. אבל די מהר נכנסתי לעניין, למדתי את הלינגו. אמרתי לה שמעכשיו העסק שלי זה לנסות לרפא אותה. לא הצלחתי".
בראיון המלא במגזין G מתייחס כצמן לשכר העתק שקיבל, האכזבה מתוצאות הבחירות והביקורת על הישראל בעולם, הרגולציה בישראל, חוק הריכוזיות ועוד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
