מוסכמה מקובלת בעולם ההשקעות היא, שהשקעה במניות קטנות מניבה לאורך זמן תשואה עודפת ביחס לאלטרנטיבה - השקעה במניות גדולות. זו הנחה שנשענת על לוגיקה בריאה והגיונית, שכן על פי רוב, למרות התנודתיות, פוטנציאל הצמיחה של חברות קטנות גבוה יותר - מה שמההווה, בדרך כלל, את מחולל השווי העיקרי.
תיאוריה מבוססת מציאות: ההיגיון שעומד בבסיס העדפת המניות הקטנות, מגובה בנתונים ומחקרים שבוצעו לאורך השנים. אם מביטים, לדוגמה, על העשור החולף בשוק המניות האמריקאי, רואים, כי תשואתו של מדד המניות הקטנות Russell 2000 הייתה גבוהה משמעותית מזו של S&P 500. הוא הדין גם לגבי אירופה, שכן מאז 2005 ועד היום תשואתו של מדד המניות הקטנות Euro STOXX 600 הייתה כפולה מזו של אחיו הבכור, Euro STOXX 50.
הכלל והיוצא ממנו: מה שנשמע הגיוני ומוכח, אינו מתקיים בשוק המניות המקומי. אני מכוון כמובן לביצועיו העלובים של מדד יתר-50 . התשואה שהניב מדד המניות האמור מאז השקתו, בינואר 2005, אינה רק נחותה ביחס לתשואתן של המניות הגדולות, היא מדאיגה גם במישור האבסולוטי. אפס - זו התשואה שהניב למשקיעיו מדד היתר 50, בתקופה העולה על עשור. מה הייתה התשואה שרשם מדד המניות הגדולות, המעו"ף, באותה תקופה? 150%.
ערך מוסף או מלכודת ערך: אם תיקחו מדגם מקרי של אנליסטים מקומיים, ותשאלו אותם היכן מצוי ערכה המוסף של האנליזה, סביר להניח, כי התשובה השכיחה ביותר שתקבלו תהיה "במניות היתר" - כלומר בקטנות.
לכאורה, זו אמירה שנועדה להציג את מדד היתר באור חיובי, אבל האמת היא, שאין טובה ממנה בכדי להעיד על הסכנה הגלומה בו. מה שעומד הרי בבסיס אותה טענה, הוא חוסר השכלול של השוק בכל מה שנוגע למניות קטנות. רוצים לומר, שחוסר עניין ואדישות מובילים לעיוותים בתמחור - שמהווים, לכשעצמם, הזדמנויות השקעה.
מחט בערימה של שחת
אם כך הם פני הדברים, אזי מי יתקע כף לידינו, שיום יבוא והמשקיעים "יתעוררו" ויפגינו לפתע התלהבות? האם לא סביר יותר להניח, שמי שהתעלם פעם אחת, ימשיך לעשות זאת גם בפעם השנייה והשלישית? האומנם דינו של כל עיוות להיסגר? וגם אם כן, האם למשך הזמן בו נמשך ונגרר תמחור החסר אין כל משמעות?
איני טוען, כי ההשקעה במניות היתר נעדרת תוחלת, ממש לא, אבל ככל שחוסר העניין בהן גדל, כך קטן הסיכוי לממש את אותן הזדמנויות - גם אם הן נראות, "על הנייר", אטרקטיביות. דומני, למרבה הצער, כי זו הסיטואציה שמאפיינת כיום את ההשקעה במניות הקטנות - בבחינת מציאת מחט בערימה של שחת.
אינדיקציה לשוק חולה: ביצועיו הנחותים של מדד היתר אינם רק בגדר אנומליה אנקדוטית, שכן יש בהם בכדי להוות ברומטר למצבו של שוק המניות המקומי ככלל.
איבוד העניין במניות הקטנות אינו "מחלה" מקומית, אלא תופעה שתתפשט ותחלחל גם לחברות הגדולות יותר, כך שבסופו של יום נישאר עם מגוון מצומצם ומשעמם של מניות אפקטיביות להשקעה.
האמת היא, שאם מביטים על מדד ת"א 100 בשנה החולפת, קשה לא לחוש שאנחנו כבר שם - שכן 6 מניות בלבד ריכזו כמעט 50% מהיקף המסחר הכולל בו, ו-3 מניות תרמו 70% מהתשואה שלו.
שורה תחתונה: ביצועיו הנחותים והנמשכים של מדד היתר, כמו גם התמחור המכווץ שלו, אינם מעידים על אטרקטיביות ההשקעה בו - הם ממחישים ומקצינים את הקריטיות בבחירת המניות הכלולות בו.
* הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד
שוק המניות האמריקאי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
