המחסן של המדינה

מילים תחילה. השבוע נחנקו למוות שני תינוקות במה שמכונים "מחסני הילדים" בדרום תל אביב, כינוי לתינוקיות וגני הילדים הצפופים, המאולתרים והמוזנחים שמשרתים את עשרות אלפי האפריקנים שהיגרו לישראל. בתוך חודש וחצי בלבד מתו במחסנים האלה חמישה ילדים, אף שהכתובת מזמן הייתה על הקיר. ישראל הרשמית התמודדה עם ההגירה הזו בדרך אחת עד כה: בניית גדר בגבול הדרומי עם מצרים וכליאת מסתננים לצורך הרתעה. בניית הגדר הייתה צעד מתבקש ונכון כי שום מדינה לא יכולה להרשות לעצמה להכיל שיטפון לא מפוקח של מהגרים, על כל המשתמע מבחינה כלכלית וחברתית. אולם מהרגע שנבנתה הגדר, היה על המדינה להתמודד עם מי שכבר הגיעו לכאן, כל שכן אלה שנולדו כאן. לא להשאיר זאת רק לחסדיהם של עמותות הסיוע, עיריית ת"א או מצלמות הטלוויזיה. אבל השבוע הזה היה כואב לא רק בגלל מות התינוקת, אלא גם בגלל חלק מהתגובות למקרה הזה. "מבחינתי הם השטן בהתגלמותו, שימותו הם והילדים המסריחים שלהם", כתבה אחת בשם יוסקוביץ', ברשת החברתית. אחד תהה "איך הם מתרבים כל כך" ואחרים ענו: כמו עכברים וג'וקים. יוסקוביץ' הציעה בתגובה: "רעל עכברים לכל ילד".

איך קרה שדווקא במדינה שהוקמה בעקבות השואה, פשע השנאה הרחב והמתועב בהיסטוריה, צומחת שנאה כזו כלפי האחר? אפשר רק להעריך כי אחת הסיבות לכך היא כישלון של לימודי השואה בישראל. אלה מתרכזים בעיקר במכונת ההשמדה של הנאצים, ופחות במכונת התעמולה שקדמה לה - מכונה שכללה ביטויים זהים לאלה שנשמעו השבוע. הנרטיב שנצרב הוא זה של היהודי הקורבן, הנרדף, בלי להעמיק במרכיבי השנאה כלפי האחר באשר הוא. אם ראש הממשלה בנימין נתניהו באמת מתחרט על דבריו נגד ערביי ישראל ערב הבחירות האחרונות, ראוי שיתחיל מהנקודה הזאת - אימוץ תוכנית חינוכית-לאומית לדמוקרטיה, סובלנות ושוויון זכויות, מהגן ועד התיכון. זה אולי יביא פחות מנדטים שעתיים לפני סגירת הקלפיות, אבל ירפא את החברה הישראלית מהשנאה והקיטוב שהשתרשו בה.

גוטליב מחכה לכחלון. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הציגה השבוע עוד אחד ממפגני הניתוק שלה ושל הבנק המרכזי, כשדיברה על כך שהמחירים בישראל "קצת" יקרים. זה קרה בשבוע שבו שב וקבע הבנק כי מוטב להעלות את מס ההכנסה השלילי על פני שכר המינימום, כל זאת בהמשך לאמירות אחרות על כך שאין בועת נדל"ן בישראל. על רקע הניתוק הזה, אבל גם בלעדיו, כדאי לקרוא את דברי הסיכום של ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל תכנון ומחקר במוסד לביטוח לאומי, באחת הסקירות שפרסם לאחרונה. גוטליב מציע לחזק את עצמאותו של הביטוח הלאומי בדומה למעמדו של בנק ישראל, כדי להבטיח "שמירה על היציבות החברתית". וכך הוא מוסיף: "משמעות המשך המגמות הקיימות של היעדר יועץ חברתי פורמלי ושל ביטוח לאומי פחות עצמאי היא שהחברה הישראלית עלולה להיקלע למדרון חלקלק של המשך היחלשות הביטחון הסוציאלי וגלישה למערכת שממוקדת בעיקר בסעד לעניים - עניים שמספרם הולך וגדל ושמשך עוניים מתארך". ההמלצה שלנו למשה כחלון, מי שמתיימר להיות "שר האוצר החברתי הראשון": אמץ בשתי ידיים את ההצעה של גוטליב ועשה לך מנהג להיפגש איתו ועם אנשיו באותה תדירות שתפגוש את אנשי בנק ישראל או אגף התקציבים.

מעגל קסמים. הניסוי המוצלח שבוצע ביום ד' במערכת ההגנה האווירית "שרביט קסמים" צריך לשמח ולהדאיג כאחד. זה משמח גם כי מדובר בעוד עדות לחדשנות ולעליונות הטכנולוגית של ישראל, וגם משום שכשיורים עלינו טילים טוב שיש מערכת כזו שיודעת ליירט אותם בשיעורי הצלחה גבוהים. אבל זה גם מדאיג, משום שההיסטוריה של השנים האחרונות הוכיחה בדיוק את התרחיש ממנו חששו המתנגדים הגדולים למערכות ההגנה ולכיפת ברזל בפרט: מערכת הגנה גורמת לאויב להגביר משמעותית את ההצטיידות שלו בטילים ואת קצב הירי בפועל, ובד בבד מביאה את המדינה שמשתמשת בה "להכיל" את המתקפה עליה ולאפשר ספיגה ב"סבבים" - מה שלא הייתה מאפשרת לולא המערכת. המסקנה המתבקשת היא לא לוותר על הטכנולוגיה המופלאה הזו, אבל לייצר הרתעה כזו שתבהיר כי כל טיל שמיורט מעל שטח ישראל יהיה בבחינת טיל שנפל וגבה קורבנות. אחרת, ההילולה סביב ההצלחה של שרביט קסמים שקולה להתרסה כלפיי נסראללה, כמי שאומרים: עכשיו אתה יכל לנסות אותנו, יא חביבי.