ויאמן העם

"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי" (שמות, ד' א').

בפגישה הראשונה עם האלוקים, כשמשה ניצב מול הסנה הבוער ומקבל את משימת חייו להוציא את בני ישראל ממצרים ולהנהיג אותם במדבר, הוא חושש מדבר אחד - שחלילה לא יזכה באמון העם. כל השאר זניח.

הדוח השנתי שהוציא בשבוע שעבר בנק ישראל לסיכום 2014 מעיד שבעיית האמון של הציבור הישראלי במנהיגיו היא כרגע המקור העיקרי למשבר הדיור החריף כאן. כי למרות כל הדיבורים על מצוקת ההיצע ועל הביקוש הגדול לדירות, כפי שכותבים בבנק, "אם התחלות הבנייה ייוותרו איפה ברמות אלו (כפי שהיו מאז שנת 2011), הן יתנו מענה לביקוש הנובע מהגידול הטבעי".

אז למה טירוף המחירים לא נפסק? בגלל "שחיקה באמון הציבור".

שחיקה בשל הבטחות שווא - כל השרים דיברו בשנים אחרונות על הצפה מהירה של השוק בהיצע דירות, בעוד היקף הקרקעות שהמדינה מכרה נותר יציב למדי;

שחיקה בשל תוכניות לא אפקטיביות - בבנק ישראל מבקרים קשות את תוכנית מע"מ אפס לרכישת דירה, שהיתה בעיקר מוסיפה ביקושים, מייקרת מחירים ומעשירה יזמים;

ושחיקה בשל חוסר יציבות שלטונית, קושי לבצע רפורמות ארוכות טווח ומימוש בעייתי של החלטות הממשלה עצמה - ודי לראות את גוויעתה של תוכנית "מע"מ אפס" שכבר אושרה בממשלה, או את הדרך הצולעת שעוברת תוכנית "מחיר מטרה".

בשורה התחתונה, כל מה שאנחנו צריכים כדי לעצור את נסיקת המחירים זה אך ורק להאמין שהנציגים שלנו בירושלים מסוגלים לקבל החלטה ולבצע. שהם מסוגלים לממש את התוכניות שכבר מונחות על השולחן (הסכמי הגג, "נתיב לדירה" להסרת חסמים, ועדת העל לאישור מתחמים מועדפים ועוד).

גם אם זה ישפיע על היצע הדירות בעוד חמש או עשר שנים - בנק ישראל אומר במפורש ש"קשיחות ההיצע אינה אופיינית רק לישראל" - זה יוכל לצנן את השוק עכשיו. וכמו שכותבים כלכלני הבנק: "כאשר צעדי הממשלה אמינים בעיני הציבור הם משפיעים על ציפיותיו, ולפיכך הם יכולים למתן את הביקוש ואת המחירים בהווה, אף אם ההיצע יגדל רק בעוד כמה שנים".

אצל משה רבנו, אגב, זה עבד. וכמו שמסתיים אותו פרק ד': "ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו".