אובמה: הכרה בישראל אינה יכולה להיות תנאי להסכם עם איראן

ההתנצחות הפומבית בין וושינגטון לירושלים על ההסכם הגרעיני עם איראן, באדיבות כלי תקשורת בארה"ב ובישראל, נמשכת ביתר שאת. אתמול ביצע נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הנחתה נוספת בפינג-פונג התקשורתי הזה. בראיון ברשת הרדיו הציבורית של ארה"ב (NPR), הכריז אובמה, כי הוא לא יסכים להתנות את ההסכם עם איראן בהכרה של טהראן בישראל. זו דרישה בלתי ריאלית, בדיוק כמו ציפיה שאיראן תהפוך את עצמה לשוודיה, אמר הנשיא.

במקביל, עשתה ממשלת ישראל תפנית חדה בטקטיקה שלה לסיכול ההסכם עם איראן: במקום לקדם התנגדות גורפת, מקסימליסטית, להסכם, נתנה הממשלה פומבי לדרישות ספציפיות, שיהפכו, לדבריה, את ההסכם ל"סביר יותר". את הטקטיקה הישראלית החדשה חשף השר לענייני מודיעין ועניינים אסטרטגיים, יובל שטייניץ, בשיחה עם כתבים זרים בירושלים.

בראיון ל-NPR, שישודר היום (ג') במלואו, אמר אובמה, כי התניית ההסכם בהכרה איראנית בישראל תהיה "שיפוט לקוי באופן בסיסי". בכך הוא דחה על הסף דרישה נוספת שהעלה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביום שישי: "התחייבות ברורה וחד-משמעית של איראן להכיר בזכות הקיום של ישראל".

"הרעיון שנתנה הסכם בר-אימות עם איראן, שימנע נשק גרעיני ממדינה זו, בהכרה איראנית בישראל שקול לאמירה שלא נחתום על עסקה אלא אם כן יחול שינוי מוחלט באופיו של המשטר בטהראן", אמר אובמה. "התניה כזו, לדעתי, היא שיפוט לקוי אופן בסיסי":

"אני רוצה לחזור לנקודה הזו", הוא הוסיף. "אנו רוצים למנוע מאיראן השגת כלי נשק גרעיניים בדיוק מפני שאיננו יכולים לסמוך על כך שיחול שינוי באופי המשטר שם. זו בדיוק הסיבה לכך, שאיננו רוצים שנשק גרעיני ימצא דרכו לידי המשטר האיראני. אם איראן תהפוך את עצמה לפתע לגרמניה, לשוודיה או לצרפת, אזי יהיו לנו שיחות שונות לחלוטין על התשתית הגרעינית שלה".

בשיחה עם הכתבים הזרים בירושלים הגדיר שטייניץ בפעם הראשונה מהי בעצם "עסקה טובה יותר" עם איראן, התבטאות שנתניהו חזר עליה עשרות פעמים בראיונות ובנאומים אך מעולם לא הסביר אותה. "החלופה (שמציעה ישראל) אינה בהכרח הכרזת מלחמה עם איראן", אמר שטייניץ. "החלופה היא להגביר את הלחץ על איראן, לא לוותר לה ולאלץ אותה לעשות ויתורים רציניים במאמץ להשיג עסקה הרבה יותר טובה".

הדרישות הישראליות, כפי שפורטו במאמר ב"ניו-יורק טיימס", הן:

- לשים קץ לכל פעילות המו"פ בנושאי צנטריפוגות מתקדמות באיראן. הסכם המסגרת שהושג בלוזאן, לפחות על-פי גרסתו האמריקאית, נותר מעורפל בסוגיה איזו פעילות גרעינית תוכל איראן לעשות. פקידים ישראלים, וגם אמריקאים, חוששים שאיראן תכשיר את הקרקע לפרישת צנטריפוגות יעילות הרבה יותר כאשר תפקע תחולת ההגבלות המשמעותיות על ייצור אוראניום מועשר ב-2030.

- הפחתה משמעותית במספר הצנטריפוגות שיישארו תפעוליות, או שיהיה ניתן לתפעל אותן בתוך זמן קצר, אם איראן תחליט להפר את ההסכם ולייצר פצצה גרעינית. על-פי הסכם המסגרת, תוכל איראן להוסיף ולהפעיל כ-5000 צנטריפוגות בעשור הראשון של תחולת ההסכם במתקן הגרעיני הראשי בנאטאנז, כמחצית ממספר הצנטריפוגות שפועלות שם כיום.

- סגירת אתר פורדו כמתקן העשרה. מלכתחילה, זו היתה עמדתה של ארה"ב, אך בגלל התנגדות איראן הושגה פשרה: במקום לא תבוצע אמנם פעילות העשרה, אך מספר קטן של צנטריפוגות יוסיף לפעול שם כדי להפיק איזוטופים רפואיים.

- איראן תהיה חייבת לחשוף את כל פעילויותיה הגרעיניות בעבר, שהיו להן "היבטים צבאיים אפשריים". מנוסח הסכם המסגרת לא ברור אם טהראן אכן חייבת להשיב על כ-12 שאלות על פעילויות כאלה שהציגה לפניה הוועדה לאנרגיה אטומית.

- התחייבות איראנית מפורשת להוציא אל מחוץ למדינה את כל מאגרי האוראניום המועשר שבידי הממשלה. איראן הודיעה בשבוע שעבר שלא תעשה זאת, אך הכרזה של ארה"ב מותירה פתוחה את האפשרות, שאיראן אכן תוציא מתחומה את מאגרי האוראניום המעושר או תדלל אותם.

- הבטחת גישה של פקחי הגרעין הבינלאומיים "לכל מקום ובכל זמן". על-פי משטר הפיקוח שמפורט בהסכם המסגרת, גישה טוטלית כזו אינה מובטחת. במקומה הוסכם על מנגנון, שמהותו נותרה מעורפלת, ליישוב חילוקי דעות על חופש הפעולה של הפקחים.

המדיניות הישראלית החדשה היא תגובה ישירה על דברי אובמה בראיון לתומאס פרידמן, שפורסם אתמול ב"ניו-יורק טיימס" ובמיוחד על האמירה הזו: "מה שהייתי אומר לעם בישראל הוא... שאין שום נוסחה, שום אופציה, למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני, שתהיה יעילה יותר מהיזמה הדיפלומטית והסכם המסגרת עם איראן, וזה דבר שניתן להוכיחו".

לפי הפרשנות ב"טיימס", מעצבי המדיניות בישראל התחבטו בשאלה האם כדאי להוסיף לדבוק, לפחות בפומבי, בדרישות המקסימליסטיות של ישראל, למרות שנראה שהן הולכות ומתנתקות מהמציאות שנוצרה בגלל עצם קיום המו"מ: הצורך בוויתורים של כל הצדדים. הדרישות שהעלה שטייניץ הן איפוא נסיגה מהגישה המקסימליסטית הישראלית. ישראל מקבלת את מציאות ההסכם עם איראן, לרבות הצורך לעשות ויתורים לטהראן, אך היא עדיין מנסה לצמצם את מספר הוויתורים האלה.