השבוע שוב פגשתי מנהלת שהתחתנה עם שוביניסט. היא אוחזת בקריירה תובענית למדי ומאוד מתקשה להמשיך לשאת בעול המשפחה והעבודה. היא איננה היחידה. יותר מידי נשים המתמודדות עם המשימה המורכבת הזו מחליטות במוקדם או במאוחר להוריד רגל מהגז, ומוותרות על קריירה מצליחה, מספקת ומתגמלת - לפחות עד שהילדים יגדלו.
רק שעולם העבודה לא מחכה למי שיורד מהרכבת, ורבות מהן נאלצות לחזור לתפקיד קטן (עם תסכול גדול). למי שבכל זאת חשוב לא לוותר בקלות על הפוטנציאל המקצועי שלה כדאי לשים לב לכמה כללים בסיסיים שעשויים לעזור, במיוחד למנהלות שבחבורה:
קודם כל כמות
זכרי כי נשים נדרשות למאמץ רב יותר ולהישגים הרבה יותר גבוהים יחסית לעמיתיהן הגברים על מנת לזכות באותה מידת הערכה, לכן דאגי להוכחות מוצקות להצלחותיך המקצועיות. הקפידי לנהל את עבודתך על פי יעדים כמותיים - גם אם הממונים בטיפשותם לא מציבים כאלה - והשתדלי לתת עדיפות לפרויקטים, תהליכים ומשימות שניתן לכמת. זו הדרך האולטימטיבית להוכיח מקצוענות והצלחה בתפקיד, ואין טובה ממנה למצב אותך כמועמדת ראויה לקידום. זהו המנוף באמצעותו תצליחי לבדל עצמך גם בראיונות עבודה ולגבור על מתחרים, במיוחד בתפקידים הנחשבים 'גבריים'. לעולם על תסתפקי במידע איכותי בלבד באשר להצלחותיך, ודאגי לשלוט בכל הנתונים הכמותיים והעסקיים הרלוונטיים לכל התפקידים ולחברות בהן עבדת.
מה שלא עולה כסף לא שווה כסף
נהלי משא ומתן אכזרי על השכר ותנאי ההעסקה, זה חשוב למיצוב המקצועי שלך לא פחות מאשר לחשבון הבנק. אל תשכחי: 'מה שלא עולה כסף לא שווה כסף', ואל תמכרי את עצמך בזול! לצורך כך עליך ללמוד היטב את השוק, את התנאים ורמות השכר המקובלות בקרב מקבילים אליך (תפקיד, ותק, מגזר, תעשייה, גודל הארגון) ולהקפיד להגיע למשא ומתן מצוידת בכל המידע הזה, כולל רשימת ההצלחות מהסעיף הקודם. אל תתרגשי יותר מידי מסיסמאות שמעסיקים מפריחים - המצב קשה, אצלנו זה לא נהוג וכו' - וכמו עמיתיך הגברים, אל תוותרי גם כשהתשובה שלילית. כמוהם, התמידי לדרוש את מה שמגיע לך, אם את ראויה לכך בסוף זה יעבוד. זכרי שמי שלא מבקש לא מקבל ואל תתביישי לנג'ס (גם הבוס שלך לא מתבייש לסרב).
לפעמים לשקר יש רגליים
כשאת נעדרת מהעבודה מסיבות משפחתיות השתדלי להצניע את הסיבה. לגבר מותר לקחת ילד לרופא (אבא מודרני) אבל לאישה זה מחבל בתדמית המקצועית, שלא לדבר על היעדרות בשל מחלות או תופעות נשיות כמיגרנה או מחזור חודשי. בראיונות עבודה במיוחד, אל תתנדבי לספר על המשפחה פן תמותגי כמי שהמשפחה חשובה לה יותר מהעבודה, גם כשהמראיין היא אישה. מעסיקים ומעסיקות כאחד לא חובבים אימהות, לכן כשמבקשים ממך "ספרי על עצמך" התייחסי לפן המקצועי בלבד, אלא עם נשאלת במפורש לגבי משפחתך. ולמתעניינים איך תסתדרי עם ג'וב תובעני ושעות ארוכות, אל תהססי לשקר בפרצוף והכריזי בלי להתבלבל "יש לי אופר". אם ירימו גבה הוסיפי "ישראלית".
חופשה חצי חופשה
התייחסי בכובד ראש לסוגיית חופשת הלידה וזכרי שהיא מוקש קטלני בהרבה מהמקבילה הגברית (שירות מילואים), בעיקר במגזר העסקי. אל תתפתי להאמין שהתפקיד יחכה לך 3-6 חודשים, לעיתים כשתחזרי את עלולה לגלות שהתפקיד שעזבת התאדה כלא היה. כנראה שהדרך היחידה לשמור על תפקיד במהלך החופשה היא לא לנתק מגע ולהקפיד על הקשר המינימאלי הנדרש לשימורו, כולל ביקורים בארגון אם צריך. זה אכן לא הוגן, מכעיס ובלתי תקין אבל אל תשכחי שוואקום טבעו להתמלא בחטף, וככל שהתפקיד שלך יותר מרכזי יותר אנשים ישמחו לנגוס בו בהעדרך.
אילוף הסורר
והכי חשוב, השתדלי לא להתחתן עם שוביניסט! הדגם הזה מגיע בשלל צבעים אבל הוא לא מתלבש טוב על קריירה, לא משנה כמה הוא חכם, משכיל, בכיר וכו'. חלילה לך בשום מצב לחשב כמה נותר מהשכר שלך לאחר התשלום למטפלת ולקחת החלטות בהתאם. הילדים הם לא רק שלך ואין שום סיבה שרק עלות המטפלת תחושב משכרך, בעוד שאר הוצאות גידול הילדים תיגזרנה מההכנסה המשותפת. זכרי, מיצוב מתחיל מהבית.
ומה עם התקלה כבר קרתה והתחתנת עם שוביניסט? לא נורא, אם תקפידי על סעיף 2 יהיה לכם מספיק כסף לקנות את השירותים להם את זקוקה כדי להמשיך ולהצליח בקריירה, למרות המציאה שבחרת.
הכותבת היא מומחית לניהול קריירה.
לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.