למה אין אוטובוסים בשבת?

כמה נוח להפוך כל בעיה שמטרידה את הישראלים לסוגיה רצינית וכבדה של ענייני דת ומדינה.

במקום לומר שהתחבורה הציבורית בישראל לא ממש מעניינת את הפוליטיקאים שלנו, שאם כבר הם מעדיפים להתמקד בפתרונות גרנדיוזיים ומתוקשרים (והרבה פחות חשובים) כמו רכבת לאילת, רכבת לבית שאן או רכבת תחתית שתחצה את כל תל אביב (ולא חלילה רכבת עילית וזולה בהרבה, כמו זו שתעבור בפתח תקווה או בבת ים), אנחנו באמת רוצים להאמין שמדובר במאבקים עקרוניים של דתיים מול חילוניים ובסטטוס-קוו חשוב ששומר על מרקם חיינו העדין.

אנחנו מעדיפים לשכוח למשל שבחיפה מימים ימימה הסטטוס-קוו המקודש מתיר לתחבורה ציבורית לנסוע בשבת, אבל בפועל כל חיפאי יודע שמספר האוטובוסים שנוסע בעיר בשבתות הוא לא יותר מסמלי.

גם לא מזכירים את העובדה שהתחבורה הציבורית, לפחות בכל הנוגע לאוטובוסים, הופרטה מזמן. לא מדובר בנציגות ממלכתית מאחורי ההגה, ודאי לא יותר מנהגי המוניות ואפילו מאשר רבים מנהגי הרכבים הפרטיים.

אז למה אין פה אוטובוסים ורכבות בשבת? במקום לחפש את צל הח"כים החרדיים, עדיף כנראה ללכת בעקבות הכסף.

ההכנסות מענף הרכב הפרטי (מיסוי רכבים, דלקים, חלפים ועוד) מכניסות לקופת האוצר יותר מ-30 מיליארד שקל בשנה. מעבר לכך, המדינה מסבסדת בכל שנה את התחבורה הציבורית בכ-4 מיליארד שקל לפחות. עם כל הכבוד לחשיבות התחבורה הציבורית, ההם שם למעלה מפחדים שזה עלול לעלות להם כמעט מיליארד שקל סובסדיה ועוד מיליארדים רבים באובדן הכנסות ממסים (שלא לדבר על העימותים וההשבתות מול הוועדים החזקים).

וזה לא רק הכסף. נהגי המוניות הם גם קבוצת לחץ לא קטנה. את הקופה השמנה הם עושים בשבתות ובחגים. מי שחושב שמדובר באוסף פרטים חסרי כוח פוליטי, שיראה את הכח שצברה גט טקסי ואת המאבק המוצלח שלהם בחברת אובר שמנסה להיכנס לשוק המקומי. או את קבוצת הלחץ של תעשיית כלי הרכב הפרטיים (היבואנים, חברות ההשכרה ועוד). תחשבו מה עלול לקרות לה אם אכן רבבות של משפחות יוותרו על הרכב השני.

ולכן, במקום לדבר על שיקולי תקציב או על מניעים של לוביסטים חזקים, עדיף לחזור לדתיים. בגלל הדתיים אין תחבורה ציבורית בשבת; בגלל הדתיים אין שעון קיץ (אופס, הוא הוארך בקיץ האחרון ואף אחד לא זעק); בגלל הדתיים האריכו לילדים את חופשות החגים (למרות ש'אסרו חג' היא המצאה של מורים).

ואם הציבור יפסיק לקנות את זה, שר התחבורה ישראל כ"ץ כבר יידע להפוך את זה למאבק רציני ועקרוני של ימנים ושמאלנים.