לנה דל ריי, שכאמור הקליטה שיר משותף עם בריאן ווילסון (שטרם ראה אור), זוכה למחמאה עקיפה שאין מהדהדת ממנה. לפעמים אחד הסימנים הכי מובהקים לכך שמוזיקאי "עשה את זה" ו"הגיע", ניכרים בדמות אמנים צעירים שפוסעים בצילו. כאלה שלא מעזים לסטות במאום מהגבולות שהתוו בדרך עקבותיו של האליל שהלך בה לפניהם. אז הנה, נעים (לפחות חלקית) להכיר את חנה כהן, אמנית שכרגע חבה את כל זהותה, ישותה וקיומה לעולם הצלילי-תרבותי-תדמיתי של לנה דל ריי.
גם דל ריי עצמה, כידוע, היא אמנית מאוד מושפעת, מצטטת, מלקטת מהעבר. אבל כהן, לחלוטין לא נטולת כישרון, מוצאת עצמה כרגע, כנראה שלא בטובתה, מאיישת את משבצת ה"לנה דל ריי לעניים". צריך להגיד מיד להגנתה, שיש לה באלבומה השני שני שירים יפים, Watching You Fall ו -Claremont Song. הם כתובים ומטופלים היטב, אבל מתקשים לשנות את הרושם הכללי.
כהן, 28, היא בת למשפחה של מו"לים ומוזיקאים. אביה, מירון כהן, הוא מתופף ג'אז. בגיל ההתבגרות היא עזבה את הבית ועברה לניו-יורק, התפרנסה כדוגמנית, ובין היתר עמדה מול המצלמות של טרי רי'צרדסון ורי'צרד פרינס. לפני 3 שנים הוציאה אלבום בכורה שלא הותיר חותם ניכר. אותו מפיק, תומס ברטלט, חתום גם על הנוכחי, שאינו רחוק ברוחו ובאופיו מקודמו.
העולם של כהן, כאמור, הוא עולמה של דל ריי: איטי, חלומי, הזוי, צף, קצת פתייני-חושני וקצת מפלרטט משאלות מוות. קצת קברטי וקצת אלקטרוני. יש לה מראה מצודד וקול לא רע בכלל וכמה שירים טובים. צריך לקוות שכל אלה יסייעו לה להמריא גבוה כשתבשיל להיות קול ייחודי ולא רק הדהוד, חיוור בינתיים, של אמנית אחרת.
* ציון: 6
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
