המפיק האמריקאי של "בוס בהסוואה": "זו יותר מסתם תוכנית"

צוות ההפקה האמריקאי של תוכנית הריאליטי "בוס בהסוואה" היה המום כשראה מה מתרחש לנגד המצלמות. היה זה בשנת 2012, העונה השלישית לסדרה ברשת CBS, כשמנכ"ל רשת המזון המהיר "צ'קרס", ריק סילבה, התחזה, על-פי חוקי הפורמט, לעובד טרי מן המניין, במטרה להתרשם מהמתרחש בעסק אותו הוא מנהל.

סילבה, שחווה כיצד מתנהלת אחת המסעדות ברשת, לא יכול היה לעמוד בחוזה אותו הוא חתם מול ההפקה, במסגרתו הוא מחויב לשמור על זהותו מוסווית. הוא ראה כיצד מנהל הסניף עולב בעובדים, מתעמר בהם, ואיך האוכל שיוצא לסועדים לא עומד ברמה הנדרשת.

"הוא קרא למנהל הסניף לחניה והתעמת איתו", מספר מנהל ההפקה האמריקאי כריס קרלסון בריאיון מיוחד ל"גלובס", "חשף את זהותו האמיתית, ופשוט הודיע לו שהוא סוגר באופן מיידי את הסניף. אחר-כך הוא קרא לכל העובדים החוצה והודיע להם שהמסעדה נסגרת. אנשים התחילו לבכות. זה היה רגע אמיתי מאוד, ולמרות שלא נתקלנו במצב זה אף פעם, וזה כביכול פוגע בפורמט, המשכנו לצלם".

בסוף השבוע הקרוב (שבת, 21:00, רשת ערוץ 2) תשוב למסך הגרסה הישראלית של "בוס בהסוואה". קרלסון, שזכה בשני פרסי אמי על חלקו בגרסה האמריקאית, מלהק בימים אלה את העונה השביעית בארה"ב.

"מאוד קשה למצוא מנהלים שישתתפו בתוכנית", הוא מגלה. "זו לא בעיה למצוא חברות. הבעיה האמיתית היא למצוא מנהלים שייצרו פרקים טובים ויעשו את זה מהסיבות הנכונות. זה יותר מסתם תוכנית טלוויזיה. הם צריכים להיות אמיצים וחשופים להראות את החברה שלהם בטוב וברע. הם הולכים עד הסוף ומוכנים למצוא דברים שליליים וגם חיוביים".

- היו מנהלים שביקשו להפסיק את הצילומים לאור המבוכה על מה שהתגלה בחברה?

"היו מקרים כאלה. אבל כשהם ראו את מה שיצא בסוף, הם היו בסדר עם זה. החוזה שהרשת מחתימה אותם עליו קובע שהם לא יכולים לראות את הסדרה לפני שידורה ולא להיות מעורבים בהפקה. זה עניין משפטי. יש להם אפס שליטה. בדרך-כלל בעיית האמון נמשכת לאורך היום הראשון, וביום השני הם כבר מבינים שלא מחפשים אותם.

"המנהלים נמצאים במגננה. הם כמו הורים שמציגים את הילדים שלהם לראווה - לטוב ולרע. ראינו שהם גם מאוד מוטרדים לקחת חלק בריאליטי, כי יש לזה שם לא טוב. הם למדו שהקהל מריע למי שמוכן להראות גם דברים רעים".

גרסה ישראלית מרוככת

בניגוד לגרסה האמריקאית, בסדרה הישראלית לא נראה את המנהל המוסווה מפטר עובדים באופן מיידי ובטח שלא סוגר סניפים ומשלח את כל אנשיהם הביתה.

"בוס בהסוואה" של זכיינית ערוץ 2 רשת בהפקת "גיל הפקות" היא "פיל גוד טלוויז'ן" במלוא מובן המילה, כלומר סדרה שאמורה לתת לצופים הרגשה טובה לכל אורכה, עד לרגע השיא שלה, בה נחשף המנהל מול העובדים, שעל-פי רוב יחזיקו בסיפור חי מרגש ומעורר השראה. אז יעניק הבוס מחסדו ויצ'פר את אותם עובדים במחווה חומרית מרגשת. דמעות, חיבוק, קאט.

"אני לא בטוח שהחברות הישראליות חותמות על אותם הסכמים כמו שלנו אם הכול טוב אצלכם", אומר קרלסון. "אולי יש להם שליטה בהפקה. גם אצלנו הבוסים עוזרים ונהיים מנטורים של עובדים מסוימים, אבל גם לפעמים מפטרים. הרוב זה טוב, הכול אמיתי ואורגני".

המפיק הישראלי אסף גיל דוחה את הטענות של קרלסון. "מי שמכיר אותי, יודע שאני פדנט, ואני עובד לפי ה'בייבל' (ספר ההוראות המדויק שיש לכל פורמט טלוויזיוני - ל"א) של הפורמט, ואני אומר לך שאין לחברות כל אמירה בתוכנית", אומר גיל. "הן צריכות לתת בנו אמון, ולכן היה מאוד קשה לגייס חברות. אנחנו מסבירים להן שזו לא תוכנית תחקירים, ואנחנו תוכנית שמחפשת את הטוב בחברות בכל הקשור להון האנושי. להראות חברה שבה האנשים נוכלים וחארות - זה לא הפורמט".

- אז אין תוכן שיווקי או מעורבות של החברה?

"חד-משמעית לא. הדיל שלי עם המנהלים הוא - 'אתה לא יודע לאן אקח אותך, ואתה סומך עליי'. אנחנו עובדים עם מחלקות משאבי האנוש של החברה, והמנכ"ל לא יודע את מי הוא הולך לראות".

כשל בשוק העבודה

בפרק הראשון של הסדרה הישראלית, אומר אחד העובדים, מלצר ברשת המבורגרים, כי הסיוע המרגש שקיבל ממנהלו בסוף התהליך "בא מאלוהים". קרלסון, שמלווה את הסדרה כבר 5 שנים, מדבר בגילוי-לב על הכשל הערכי של שוק העבודה, כפי שהוא עולה מהסדרה. "אנחנו מוצאים את זה רבות - את העובדים האלה שהבוס בא ומשנה את חייהם לטובה.

"הם אומרים 'אבי לימד אותי שאם אתה עובד טוב ובחריצות, משהו טוב יקרה לי'. זו התפיסה עליה מתחנכים רוב האמריקאים. אלא שזה בדיוק ההפך. מה שבאמת קורה הוא שאחרי 20 שנה יעיפו אותך בלי פיצויים. הרבה אנשים בכוח העבודה האמריקאי מרגישים שאם הם משקיעים את חייהם בעבודה, זה יתגמל אותם מאוד - וזו טעות מרה".

- כי בסופו של דבר, בתוך שוק עבודה של עשרות מיליוני עובדים, צריך להביא את הבוס במסגרת תוכנית ריאליטי כדי שבאמת יושיע עובד מהיום-יום הקשה שלו.

"נכון, ואנחנו נאבקים על זה. אנחנו תמיד מנסים לגרום למנהלים לעשות שינויים שישנו את החברה כולה לאחר שהם מקבלים השראה מהעובדים הספציפיים. זו המשמעות האמיתית של התוכנית, וזה מתגמל מאוד בסופו של דבר, למרות שזה לא קורה תמיד. אתה צודק. עוזרים רק לבודדים, ואני לא יודע אם זה מסייע למורל של העובדים האחרים שצופים. אני לא יודע אם זה גורם להם להרגיש טוב או דווקא קנאה על כך שלא השתתפו בתוכנית וגורלם לא צפוי להשתנות".

- התוכנית הזו מאוד קפיטליסטית במהותה, למרות שכביכול היא לובשת ארשת של עזרה לעובד.

"יש מגיפה של אי-הערכה של העובדים בשוק האמריקאי. מה שקובע, תמיד, זו השורה התחתונה - הכסף. יש חברות שעושות דברים נהדרים בשנים האחרונות, כמו סטארבקס שמסייעת לעובדים לרכוש השכלה גבוהה, אז אולי זה הולך לשם. אבל בסוף, תמיד, זו השורה התחתונה, ואם החברה סופגת מהלומה כלכלית, אז העובדים הם הראשונים שחוטפים.

"התוכנית מעוררת תקווה בממד הזה, משום שזה תמיד נגמר טוב, והיו למעלה מ-80 מנהלים שלקחו על עצמם את המחויבות לספק מקום עבודה טוב יותר".

- מצאת משהו משותף לכל המנהלים שהשתתפו בתוכנית, יש איזה פרופיל שאתה יכלו לבנות לבוס האמריקאי?

"גיליתי שכל אחד ואחד יודע מה הדבר הנכון לעשות, וכל אחד חושב שהדבר הנכון נעשה - עד שמראים להם אחרת. זו קריאת השכמה, כי רבים המנהלים שמקבלים דיווחים לא מדויקים וורודים מדי מהדרג שתחתיהם. הבוס האמריקאי אופטימי, במובן הרע של המילה".

- אתה בוס טוב יותר היום מכפי שהיית בעבר?

"כן. אני רוצה לחשוב לכך. לי יש בסך-הכול 50 עובדים, אז קל לי להיות בוס טוב".