פולחן האביב: יצירה של להקת המחול אכרם חאן תעלה בבית האופרה

"אני לא רוצה לעשות סטרווינסקי. זה נעשה כבר כל-כך טוב בעבר, שצריך לגשת לכך מזווית חדשה לגמרי", אומר הכוריאוגרף הבריטי המרתק אכרם חאן, שהחליט לקחת את "פולחן האביב" של סטרווינסקי למחוזות חדשים. המופע שיצר iTMOi - In the Mind of Igor, מתייחס, לראשונה, ליצירה האוונגרדית כאל ראי הנפש. במקום להתבונן ב"סיפור" שהתחולל על הבמה, הוא מנסה להבין את איגור המלחין, שהיה אז, ב-1913, איש צעיר ונועז, שחולל מהומה בפריז, בירת התרבות.

כשעלתה לראשונה ב"בלט רוס" של דיאגילב, לכוריאוגרפיה של ניז'ינסקי, עוררה היצירה "פולחן האביב" רגשות עזים, ואפילו צעקות ומריבות בקהל. המבקרים קטלו אותה. ניסיון מאוחר יותר להציגה בקונצרט מוזיקלי בלבד היה קצת יותר מוצלח, אולם היא נגנזה עד אחרי מלחמת העולם ה-I וב-1920 עלה שוב הבלט, בכוריאוגרפיה חדשה ומרוככת.

בגרסה של חאן משולב רק קטע קצר מהמוזיקה המקורית ואת המופע מלווה מוזיקה של שלושה מלחינים עכשוויים: ניטין סוואני, שעובד בין היתר עם פול מקרתני וסטינג והלחין פסקול לסרטי קולנוע וטלוויזיה; ג'וסלין פוק, שהלחינה את הפסקול לסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה" וכותבת מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע, ובן פרוסט - מלחין מוזיקה אלקטרונית אוסטרלי החי באיסלנד.

"ניסינו להתחקות אחר המוזיקה שחיבר סטרווינסקי. לא לעבד אותה, אלא להיכנס לראש שלו", מסביר חאן. "מצאנו השפעות של מוזיקת עם רוסית, למרות שהוא הכחיש זאת". במחקר היצירה גילו חאן וצוותו האמנותי (הכולל דרמטורגית, מלחינים, מעצבי תלבושות, תאורה ובמה), שלא רק המבקרים והקהל היו מבולבלים. גם סטרווינסקי עצמו סיפר סיפורים שונים וסותרים על העבודה.

"אני מתעניין באופן שבו הראש האנושי משקר לעצמו. ההתמודדות שלנו עם קונפליקטים ועם מסכות שאנחנו עוטים על עצמנו ביחסים הבינאישיים, ביחס שלנו לעולם ובינינו לבין עצמנו". בין הסתירות הללו הוא מוצא יופי וכיעור, חיים ומוות, חמלה והקרבת קורבנות אכזרית.

הקורבן הנשי

לא מעט מחוות ל"פולחן האביב" נעשו בשנתיים האחרונות, במלאת 100 שנים ליצירה, הנחשבת לנקודת מפנה במוזיקה הקלאסית ולראשיתו של המחול המודרני. אפילו במבט צר על המחול הישראלי ניתן למצוא את עבודתו של עידו תדמור עם הבלט הישראלי ומיומנה, את הילל קוגן, עמנואל גת (העובד בצרפת) ועוד. מחו"ל הגיעו לכאן מספר להקות חשובות ששילבו בתוכניתן ביצועים של היצירה. ובכל זאת, עבודתו של חאן מצליחה להפתיע.

"פולחן האביב עוסק בקורבן הנשי. אני מתרכז בנושא הפולחן הפגני ובודק מה זה עושה לי, כיוצר. אני רוצה לחקור מצבים אנושיים, כשהנפש נשברת, כשחשים התנגדות נמרצת למוסכמות, כשחווים מוות בגוף ולידה בנשמה, כל אלה מזכירים לנו שהנפש והדמיון הם יצורי פרא חופשיים". את סערת הנפש והכוחות המניעים את היצירה הוא מסכם בשלוש מילים: "חיים, התעלות ומוות". את הטרנספורמציה בין שלושת ה"פרקים" הללו הוא משיג באמצעות מחול פיזי ותיאטרלי. התלבושות בעלות נוכחות פיסולית, הופכות את הרקדנים ליצורים משונים ומבטאות את הזרות וההזיה השורות על היצירה.

חאן (40), נולד בבריטניה למשפחה שהיגרה מבנגלדש. הוא כוריאוגרף מרתק, השואב השראה מתרבויות ומדיסציפלינות שונות ומשתף פעולה בפרויקטים אמנותיים רבים. הוא יצר חלק מהכוריאוגרפיה לפתיחת המשחקים האולימפיים בלונדון 2012. להקתו העצמאית פועלת משנת 2000.

המופע בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, מיום רביעי 20.4 עד מוצ"ש 2.5