הנקודה היהודית: מבט לבתי כנסת באירופה שמספרים סיפור

בתי כנסת בניכר אמנם לא מתהדרים בפסלים מרשימים או בצריחים הנראים מרחוק דוגמת קתדרלות הענק הנוצריות באירופה, אך הם ללא ספק אתרי חובה שלא מומלץ לפסוח עליהם, גם אם אינכם חובשי כיפה.

בתי התפילה היהודיים מספקים לא מעט סיפורים מרתקים מנבכי ההיסטוריה של העם היהודי בתפוצות: על מבנים ועל חיי קהילות יהודיות שלמות שעמדו אל מול מאות שנים של אנטישמיות, חורבן, הרס ושואה.

"בתי הכנסת המרכזיים באירופה ובכלל, הם אתרי חובה", אומר הרב אברהם קריגר, מייסד מכון "שם עולם" הפועל להנצחת השואה בדרך של מחקר ותיעוד את אשר ארע לקהילות היהודיות בתקופת מלחמת העולם השנייה בהיבט של ערכיות, מוסריות, דת וכיו"ב. לדברי קריגר, "הציבור הדתי שנוסע לטייל באירופה, תמיד יחפש את הנקודה היהודית: מוזיאון, בית כנסת או רובע יהודי. אצל חילונים, לעומת זאת, זה תלוי במדינה בה הם מבקרים. אם זו מדינה שנצרבה בתודעה שלנו כמוקד של שואה, דוגמת פולין, ביקור בבית כנסת כזה או אחר כמעט תמיד יהיה חלק ממסלול הטיול. זה קורה פחות במדינות שנתפסות יותר כמדינות 'פאן'".

לדברי ענת אברהם, מדריכת טיולים מאורגנים ב"נתור" ומדריכת משלחות בני נוער לפולין, לא מכירה טיול מאורגן שפוסח על ביקור בבתי כנסת מרכזיים כחלק מ"הנקודה היהודית". "אנחנו נכנסים לכנסיות ובצד זה גם לבתי כנסת. אנחנו מקפידים לספר על החיים היהודים, ולאו דווקא בהיבט של שואה. בתי הכנסת משקפים את התובנה מה היה כאן לפני השואה ומה איבדנו".

מקרקוב ועד סלוניקי: "גלובס" מציע ביקור בכמה מבתי הכנסת היפים ששרדו את השואה ופתוחים כיום למבקרים:

פראג, צ'כיה: בית הכנסת אלטנוישול

בית הכנסת אלטנוישול הממוקם ברובע היהודי בפראג, נחשב לעתיק ביותר באירופה. הוקם בשנת 1270 בסגנון גותי. קירותיו הפנימיים מעוטרים בכתובות, ראשי תיבות של פסוקים כמו שיל"ת: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". הפירוש המילולי של שמו "אלטנוישול" הוא ישן-חדש. קיים פירוש נוסף שמשמעותו "על תנאי שול": בית הכנסת, לפי הסבר זה, נבנה מאבנים שהובאו מבית המקדש בירושלים וכשיבוא המשיח הן תוחזרנה למקומן במקדש. סביב בית הכנסת נרקמה אגדה לפיה ליבה בן בצלאל הידוע בשם המהר"ל, אחד מרבני הקהילה שפעלו בבית הכנסת, יצר גולם ("הגולם מפראג") שיבצע עבודות עבור יהודי העיר, ו"המנוע" שהפעיל את הגולם היה פתק שעליו כתב הרב את שם ה' המפורש והניח בפיו של הגולם. הרב נהג להוציא את הפתק מפיו של הגולם מדי ערב שבת כדי למנוע חילול שבת. פעם אחת שכח לעשות כך ואבוי, הגולם השתולל ברחבי העיר וגרם נזק. לדאבון ליבו של הרב, רק יכול היה לעמוד מנגד ולהתבונן. ולמי שתהה מה מקור הביטוי "הגולם קם על יוצרו" - כאן טמונה התשובה. בצאת השבת שלף את הפתק והרס את הגולם העשוי בוץ. ומאז ועד עצם היום הזה, כך מספרת האגדה, מצוי הבוץ בעליית הגג של בית הכנסת. ערב עליית הנאצים לשלטון, בית הכנסת שירת קהילה יהודית ענפה שרבים מבניה נספו בשואה: כ-250 אלף יהודים.

■ דמי כניסה (כולל הדרכה על-פי בקשה): מבוגר - 200 קרונות (8 אירו); ילד (מגיל 6) - 140 קרונות; משפחה (שני מבוגרים ועד 4 ילדים) - מבוגר 200 קרונות וילד 100 קרונות.

 בית הכנסת אלטנוישול בפראג/ Shutterstock

ברלין, גרמניה: בית הכנסת החדש

בית הכנסת "החדש" בברלין נחנך ב-1866. בליל הבדולח, ב-9 בנובמבר 1938, ניסו הנאצים להציתו, אולם מסיבות לא ברורות, שוטרים מקומיים כיבו את האש. בהמשך, הנאצים הפכו את בית הכנסת למחסן למוצרי עץ וטקסטיל. בהפצצה של בנות הברית על העיר, בשנת 1943, המבנה זוהה כמבנה צבאי והוחרב. אחרי המלחמה, בית הכנסת החרב נותר בצידה המזרחי של העיר. בשנות החמישים הוחלט להרוס את החלק המרכזי שלו שהיווה סכנה, ובאמצע שנות השישים ביקשה הקהילה היהודית מהשלטונות, אך אלה נדחו עד לסוף שנות השמונים. רק ב-1988 ניתן היתר לשחזרו. ההחלטה הייתה לא לשפצו באופן מלא ולהפוך אותו למעין מצבה מונומנטלית. במאי 1995, במלאת 50 שנה לשחרור, נחנך במקום מרכז יהודי חדש הכולל מוזיאון וארכיון.

■ דמי כניסה: 5 אירו למבוגר, 4 לילד.

 בית הכנסת החדש בברלין / צילום:רויטרס

קרקוב, פולין: בית הכנסת טמפל

ה"טמפל" בקרקוב הוא בית הכנסת המרשים ביותר בפולין שנבנה במאה ה-19. "בבית כנסת הזה התפללו בני העילית העשירה של קראקוב ואנשי הרוח של הקהילה", אומרת אברהם. ולא בכדי, מדובר בבית כנסת מפואר עתיר קישוטים בסגנון המורי שהיה פופולרי באותם ימים. ובשונה מבתי כנסת אחרים, עזרת הנשים פתוחה וישנו קשר עין בין היושבים באולם לבין הנשים בעזרה. בימי השלטון הנאצי, שימש בית הכנסת כאורווה ובזכות כך שרד. אך לא כך בני הקהילה, כשישים אלף, שמרביתם נספו בשואה. כיום, בית הכנסת הוא רכושה של הקהילה היהודית ולעיתים נערכות בו תפילות.

■ דמי כניסה: 5 זלוטי (כ-5 שקלים).

 בית הכנסת טמפל בקרקוב/ Shutterstock

בודפשט, הונגריה: בית כנסת דוהני

בית כנסת דוהני בבודפשט נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים והגדולים בעולם. נבנה בשנת 1859 בסגנון ניאו-מורי עם השפעות גותיות. משני צידי הכניסה לבניין נישאים מגדלים לגובה של 43 מטר כל אחד ובקצותיהם כיפות בצורת בצלים. בית הכנסת יכול להכיל כ-3,000 מתפללים בו-זמנית. לדברי הרב קריגר, בית הכנסת השתייך לזרם המתקדם בהונגריה, בדומה לזרם הרפורמי של ימינו, והיה בו גם עוגב. "נבנה עם אקוסטיקה מאוד מתקדמת", אומר קריגר. בצמוד לבית הכנסת, שוכנים המוזיאון היהודי, בית הולדתו של בנימין זאב הרצל, ואנדרטה לזכר קורבנות השואה. "הקהילה היהודית שהתפללה בבית הכנסת ניצלה בחלקה הודות ל'בתי זכוכית', בתים מוגנים, הפעילו קונסולים של מדינות שונות", אומר הרב קליגר.

■ דמי כניסה: 3,500 פורינט (12 אירו).

 בית הכנסת דוהני בבודפשט/ Shutterstock

דוברובניק, קרואטיה: בית הכנסת דוברובניק

בית כנסת קטן שהוקם בתחילת המאה ה-15 בידי מהגרים יהודים מספרד ושירת קהילה יהודית קטנה בתקופת "תור הזהב" של דוברובניק, שהפכה למעצמה אזורית בתקופה המדוברת. בעיר היה רובע יהודי קטן שכלל רחוב אחד, "רחוב היהודים", שנסגר עם שקיעת החמה ונפתח מחדש בזריחה - מעין עוצר לילי. אך מאחר והיהודים נזקקים לכינוסים גם בשעות שלאחר שקיעת החמה (והדוגמא הבולטת ביותר הוא טקס "ברכת הלבנה") - נפרצו מעברים תת-קרקעיים שחיברו בין הבתים ברחוב לבית הכנסת. בית הכנסת, ששרד את מלחמת העולם השנייה, ניזוק מהפגזת העיר במלחמת האזרחים בשנת 1991. לדברי אברהם, בית הכנסת שופץ ומציג כיום את עיצובו העתיק, המעיד על עושרה של הקהילה אותה שירת. קהילת דוברובניק מנתה ערב מלחמת העולם השנייה כמה עשרות יהודים בלבד, אך גדלה עם הגעתם של יהודים מערים אחרות בקרואטיה, שברחו מאימת האוסטאשה, המפלגה הקרואטית הפרו-נאצית. בהוראת הגרמנים, הוקמו בקרואטיה מחנות ריכוז אליהם גורשו יהודי המדינה ומשם נשלחו אל מחנות המוות. גורל זה פקד גם את יהודי דוברובניק.

■ דמי כניסה: 3.50 אירו.

 בית הכנסת דוברובניק / Shutterstock

סלוניקי, יוון: בית הכנסת מונסטירליס

לפני מלחמת העולם השנייה, מונסטירליס היה אחד מארבעים בתי כנסת ששירתו את בני הקהילה היהודית בעיר הנמל סלוניקי. ואחרי המלחמה - היה היחיד שנותר לעמוד על תילו. בית הכנסת נבנה בתחילת המאה ה-20 על-ידי יהודים שהיגרו לסלוניקי מהעיר מונסטיר שביוגוסלביה. ביום בו הנאצים כבשו את סלוניקי, באפריל 1941, חיו בה כ-50 אלף יהודים. הגרמנים בזזו את אוצרות הרוח והתרבות היהודיים של הקהילה, כולל אלה של בית הכנסת; ובפברואר 1943 החלו לשלח את בני הקהילה לאושוויץ ולמעשה שמו קץ לאחת הקהילות היהודיות הגדולות והמפוארות בעולם. אחרי המלחמה שבו לסלוניקי כאלפיים יהודים.

■ דמי כניסה: 3 אירו.

 בית הכנסת מונסטירליס בסלוניקי/ Shutterstock