בנקאות ודיור זה לא סלולר

שר האוצר המיועד משה כחלון קיבל מרוב הציבור בישראל את התואר "חברתי", בעיקר בזכות הצלחתה של "רפורמת הסלולר". בהשקת הקמפיין לבחירות האחרונות, רכב כחלון על דימוי זה, והצהיר בריש-גלי שיעשה לבנקים את מה שעשה לחברות הסלולר.

חשוב לעשות הבחנה בין יצירת תחרות לבין רפורמה חברתית. מה שעשה כחלון בשוק הסלולר הוא הורדת מחירים על-ידי יצירה של סביבה תחרותית. בעוד שתחרות יכולה לבשר על מהפכה צרכנית, היא אינה בהכרח רפורמה חברתית כשלעצמה. כדי לבחון את ה"חברתיות" של רפורמה, יש לבחון על מי היא משפיעה ובאיזה אופן. על-מנת שרפורמה תיחשב ל"חברתית", עליה להיטיב לפחות עם השכבות החלשות, ועל מנת להיות "חברתית-ממש" עליה להיות גם פרוגרסיבית, כלומר, לתרום לצמצום פערים.

מעניין, ששאלות פרטניות יותר הנוגעות להשפעות החברתיות של רפורמת הסלולר, כמעט לא נשאלו: כיצד היא השפיעה על משקי-בית משכבות שונות באוכלוסייה? האם הרפורמה עזרה במיוחד לחלק מסוים באוכלוסייה ופחות לחלק אחר? האם לרפורמה היו השלכות חלוקתיות התורמות לצמצום פערים?

כשנתיים לאחר שנכנסה הרפורמה לתוקף, מהפרסומים בעיתונות הכלכלית עולה כי ההכנסות בענף הסלולר ירדו ב-5.5 מיליארד שקלים. סעיף "טלפון-אינטרנט-ותקשורת" במדד המחירים לצרכן מראה כי בארבע השנים שעברו (מ-2011) - מתחילת הרפורמה ירדו המחירים ב-21% - אכן שינוי דרמטי. אם נניח שהכמות הנצרכת של תקשורת סלולרית לא קטנה, משמעות הנתונים הללו היא שהצרכנים הרוויחו. כדי להעריך כמה הרוויחו הצרכנים - נביט בהוצאות הצרכנים על תקשורת, כעולה מנתוני הלמ"ס.

הנתונים מראים כי בממוצע משקי-הבית חסכו בשנה 167 שקלים בהוצאות על תקשורת, שהם 1.4% מסך התצרוכת. בדיקה של ההוצאה לפי רמות הכנסה מעלה תמונה פרוגרסיבית - בעוד שהחמישון העליון "חסך" רק 1% מהתצרוכת, החמישון התחתון "חסך" 1.63% מהתצרוכת שלו. כלומר, באופן יחסי נראה שהוזלת השימוש בסלולר היטיבה יותר עם השכבות הנמוכות, שיכלו להקצות חלק גדול יותר מההוצאה שלהם לדברים אחרים.

כשמדובר בבנקאות ובדיור - נשאלת השאלה, מה יעשו רפורמות בענפי הבנקאות והדיור להוצאות של משקי-הבית מהחמישונים השונים? התיאוריה הכלכלית הסטנדרטית גורסת כי מחיר מוצר-שירות בשוק שאינו תחרותי, יהיה גבוה מהמחיר שהיה נקבע אילו היה שוק זה בתחרות. אם המחיר אינו תחרותי בגלל מספר מצומצם של יצרנים (כמו בשוק מונופוליסטי), הגברת התחרות שתוביל גם למחיר תחרותי תגדיל את רווחת הצרכנים והרווחה הכוללת במשק. עם זאת, אין די מחקרים על אופן חלוקת הרווחה הנוצרת מפירוק המונופול, והתיאוריה לא מספקת די כלים לבחינת ההשפעות החברתיות של המעבר לתחרות.

דוח "ועדת זקן" (להגברת התחרות במערכת הבנקאית) קבע כי ענף הבנקאות בישראל מאופיין ברמת ריכוזיות גבוהה הגורמת למחירים גבוהים יחסית. עם זאת, כדי למשוך לקוחות חזקים, בנקים מציעים הטבות ללקוחות השכבות הגבוהות שנהנים מעמלות ומאשראי זולים. אם אכן יצליח כחלון ליצור תחרות אשר תוריד מחירים, סביר כי מהלך זה ייטיב יותר עם השכבות החלשות המשלמות כיום ביוקר על שירותי בנקאות. כך גם עידוד הקמתם של בנקים קואופרטיביים המכוונים לשכבות הביניים ומטה, יתרום לתחרות ויספק מענה לשכבות הנמוכות.

בענף הדיור שאלת התחרותיות מורכבת יותר. גם אם יצליח כחלון להוריד את מחירי הדירות לקנייה, לא בטוח שההטבה תחלחל לשכבות הנמוכות. ראשית, בשכבות הנמוכות יש נטייה להסתמך על דיור להשכרה, קצבאות הממשלה ודיור ציבורי. אין סיבה להניח שהוזלת הדיור תוביל להגדלת היצע הדיור הציבורי.

שנית, לא ניתן לדעת בוודאות שהוזלת הקנייה של דירות חדשות תוביל להוזלה בשכר-הדירה. משנת 2008 שבה החלו מחירי הדיור לעלות, נרשמה עלייה של 88% במחירי הדירות למכירה, אך רק של 44% במחירי השכירות. כך שייתכן בהחלט שגם אם תיבלם עליית מחירי הדירות לקנייה, מחירי השכירות ימשיכו במגמת עלייה מתונה כפי שהיה עד היום, כך שהשכבות החלשות לא ייהנו מהורדת המחירים.

נציין עוד, כי בתפקידו החדש כשר האוצר כחלון יהיה אמון גם על תחומים רבים נוספים במשק המשפיעים על ההכנסות של הצרכנים, כגון שכר, מיסים וקצבאות שתורמים לא פחות לפערים (או למניעתם) בין העשירים לעניים במשק. את התרומה ה"חברתית" של כחלון צריך למדוד בסופו של דבר לפי השפעתו על שיפור מצב השכבות החלשות. זה יהיה האתגר האמיתי בתפקידו החדש.

הכותב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות