איתנים מול המשברים בעולם

אחת מאמרותיו המפורסמות של ווינסטון צ'רצ'יל, הייתה - "ככל שאנו מתבוננים יותר עמוק באירועי העבר, כך גם יהיה לנו קל יותר לחזות את העתיד".

לרגל יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל, ננסה לפעול ברוח עצתו של צ'רצ'יל, אולם הפעם לא נתבונן עמוק מאוד אל כל נבכי העבר, אלא רק אל תיאור הכלכלה של ישראל ב-30 השנה האחרונות, משנת 1985 ועד היום, ומה התפתח מאז.

כסיכום כוללני יותר, ניתן לומר, שכיום עם תחילת שנת העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, יש לנו כלכלה חזקה, וכי הישגי 30 השנה האחרונות הם מרשימים, משמעותיים ויכולים להיות מקור לגאווה לאומית.

בשנת 1985 כלכלת ישראל הייתה במלוא המובנים במצב גרוע: המשק חווה פיחותים מתמידים של המטבע המקומי מול הדולר האמריקאי; הצמדת כל מה שנעשה במשק, שכר ומחירי מוצרים הוצמדו למדד יוקר המחיה שהלך ועלה; אינפלציה גואה ברמה של 400%. חוסר הביטחון הכלכלי שרר בכול.

שלוש התוכניות הכלכליות שאותן הגתה הממשלה קודם לשנת 1985 כדי לשפר את המצב, לא יצרו שינוי ממשי במשק. נתוני המאקרו לשנת 1985 היו: תמ"ג (במיליוני שקלים) 267,338; תוצר עסקי (במיליוני שקלים) 160,669; צריכה פרטית (מיליוני שקלים) 128,640; תוצר לנפש 63,156 שקלים; עובדים (באלפים) 1,346; יבוא סחורות ושירותים (במיליוני $) 11,606; יצוא סחורות ושירותים (במיליוני $) - 9,977.

מנגד, בשנת 2014 נתוני המאקרו הם:

תמ"ג (במיליוני שקלים) 991,451, גידול של 270%; תוצר עסקי (במיליוני שקלים) 746,893, גידול של 360%; צריכה פרטית (במיליוני שקלים) 572,315, גידול של 340%; תוצר לנפש 120,734 שקלים, גידול של 91%; עובדים (באלפים) 3,556, גידול של 160%; יבוא סחורות ושירותים (במיליוני $) 93,005, גידול של 700%; יצוא סחורות ושירותים (במיליוני $) 96,693, גידול של 870%.

העלייה המרשימה ביותר שכדאי לשים אליה לב במיוחד היא הזינוק ביצוא הסחורות והשירותים, ומולה גם הזינוק ביבוא סחורות ושירותים. במהלך 30 שנה, ישראל הפכה להיות מדינה עם מאזן מסחרי חיובי, שמתמודדת בהצלחה בשווקים העולמיים ללא הגנות, כשהמטבע שלנו, השקל, בשוק החופשי מתחזק מול כל הכלכלות הגדולות בעולם.

בתוך 30 שנה נעשו בארץ הרבה כמה וכמה שינויים במדיניות הכלכלית, אולם ראוי לציין שני מהלכים רבי-היקף אשר הייתה להם השפעה מכרעת יותר על התפתחות הכלכלה:

הראשון, התוכנית הכלכלית של שנת 1985, "תוכנית הייצוב הכלכלית", שביצעה ממשלת האחדות הלאומית בהובלת ראש-הממשלה ושר האוצר דאז, שמעון פרס ויצחק מודעי. זאת, במטרה להוריד את שיעור האינפלציה, לאזן את מאזן התשלומים ולייצב את מצב המשק. וכך ממשק שכולו צמוד עברנו באחת למשק שהכול בו יציב, אין יותר פיחותים, אין הצמדת שכר למדד יוקר המחיה, יש חשיפה של הייצור המקומי לתחרות עולמית. מהלכים קיצוניים אלה אילצו את כל המגזר העסקי להתייעל על מנת לשרוד.

אמנם הדבר גרם לכך שמספר תעשיות כושלות ומוגנות דעכו לאט, אך במקום אליהן הופנו המשאבים והמרץ לתעשיות בעלות כושר תחרות גבוה, שגם הציבו אתגר לכוח היזמות והיצירה באוכלוסייה המקומית. תעשיית התרופות זינקה, וכן גם ענפי האלקטרו-אופטיקה, כימיה, פלסטיקה, ביומד, ננוטכנולוגיה, טלקומוניקציה ועוד.

המהלך המרכזי השני עוצב בין השנים 2003-2004 בהובלת שר האוצר דאז והיום ראש-הממשלה, בנימין נתניהו. במשק שרר אז מיתון עמוק, העוני התרחב והאבטלה גדלה. הפעם כמה מהמרכיבים המרכזיים של "התוכנית לייצוב המשק" כללו גזירות כגון אחריות פיסקלית (צמצום הגירעון בתקציב) ושליטה בהוצאות המדינה, הפחתת החוב הלאומי יחסית לתוצר, פיטורי עובדים והורדות שכר במגזר הציבורי ("השמן שרוכב על גבו של הרזה"), פגיעה בשירותי הרווחה וקיצוץ בקצבאות. זאת, לצד הקלות במסים. הפחתת נטל המס על המגזר העסקי כולו. ובנוסף, הפרטת חברות ממשלתיות ושיפור התחרות.

אפשר למתוח ביקורת כזו או אחרת הן על התוכנית הכלכלית של שנת 1985 והן על המדיניות הכלכלית שעוצבה בין השנים 2003-2004, אולם הישגי המשק הם מוחלטים ומרשימים. מול המשברים באירופה, בארה"ב וביפן, ישראל הצליחה לשמור ב-12 השנים האחרונות - להוציא המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008-2009 - על קצב צמיחה קבוע, כאשר אחוזי האבטלה הם מהנמוכים בעולם.

יש להפריד בין השגת היעד של צמיחת המשק לבין השאלה של שימוש במשאבים. התחום של שימוש במשאבים יהיה נתון תמיד לוויכוח, אולם דבר אחד ברור: אם לא מצליחים לשמור על קצב הצמיחה, ואם לא מצליחים ליצור מקומות עבודה, מגיעים לתוצאה של פחות משאבים זמינים לרשות המדינה, ואז הוויכוח על השימוש בהם גם מאבד הרבה מערכו.

כשאנו מתחילים את שנת ה-68 לעצמאות המדינה, ודנים על פנינו בעתיד ובאשר למדיניות הכלכלית בהמשך, צריך להבין כי למדינת ישראל יכולת להשיג שיעורי צמיחה גדולים יותר מאלה שהושגו ב-12 השנים האחרונות. היעד צריך להיות מיצוי כוחם היזמי והיצירתי של אלה הבונים את העסקים.

לכן, כדאי שמעצבי המדיניות הכלכלית לשנת העצמאות ה-68 ילמדו מעט את הלקחים שאותם צריך להפיק מהתוכנית הכלכלית של שנת 1985 ומהמדיניות הכלכלית של השנים 2003-2004.