האם התחלואה בסרטן בחיפה אכן נגרמה מהמפעלים בעיר?

דוח משרד הבריאות שפורסם בימים האחרונים הצביע על כך שהתחלואה בסרטן בסביבת המפעלים בחיפה גבוהה באופן מובהק מהממוצע. מאז התנפח האירוע התקשורתי לממדים שאיש לא צפה: המשרד לאיכות הסביבה הכריז על האזור כאתר מוכה זיהום, וראש עיריית חיפה, שעד כה תמך במיזמים וטען כי תושבי חיפה נושמים אוויר נקי, ניסה לחסום את כניסת העובדים למפעלים, אך בסופו של דבר לא עצר את פעילותם. כעת הדרמה בחיפה חוגגת, ולא ברור לאן התהליך יוביל.

מנקודת המבט של הציבור, השתלשלות העניינים הגיונית: אם המפעלים אכן מסרטנים - יש לסגור אותם כדי להגן על האוכלוסייה. מבחינה מדעית, לעומת זאת, ההיקש הזה קצת פחות פשוט.

אחת הבעיות היא תזמון התפרצות התחלואה. ידוע לכול כי המפעלים בחיפה פולטים חומרים הנחשבים למזהמים, על כך אין עוררין. אולם, בשנים האחרונות ירדה רמת החלקיקים המזהמים ב-70%, ולכן נשאלת השאלה האם התחלואה בסרטן נגרמה מהזיהום בעבר או מהזיהום הנוכחי? והאם ירידה של 70% מספיקה כדי להפוך את האוויר לבטוח ואת התחלואה לממוצעת?

בעיה נוספת היא אופן מדידת הזיהום עצמו. זיהום האוויר נמדד ב"חלקיקים קטנים", וככל שיש באוויר יותר חלקיקים שהם קטנים מספיק כדי להיספג בריאות - האוויר נחשב יותר מזוהם. חלקיקים יכולים להיות סתם אבק, תוצרים של שריפת דלק במכוניות, תוצרים של שריפת דלק בתעשייה, או אפילו פיח שעולה כשמדליקים נר. מכשירי מדידת זיהום האוויר הבסיסיים ביותר מודדים את מספר החלקיקים הקטנים לכל שטח אוויר, ומכשירים מתוחכמים יותר יודעים גם להבדיל בין כמה סוגי חלקיקים, שלכל אחד מהם השפעה שונה על הבריאות.

אז היכן מתבצעת בעצם המדידה? מקום מדידה אחד הוא ישירות בתוך הארובה. מדובר במדידה המדויקת ביותר, שכן ברור בדיוק מה אמור להיפלט משם. בנוסף, המפעלים אף מוגבלים בחוק ברמת הפליטה של כל רכיב ורכיב מהארובה. אגב, למרבה ההפתעה, כל המפעלים בחיפה עומדים בתקנים לגבי הפליטות מהארובות שלהם.

ד"ר אריה וגנר, ראש תחום אוויר ואנרגיה בעמותת "אדם טבע ודין", לא ממש מתרשם מכך. "אז מה?", הוא אומר, "גם המכונית שלי ושלך עומדות בתקנים, אבל כשאנחנו תקועים בפקק עם עוד עשרות אלפי מכוניות - נוצר זיהום. כך גם בחיפה שיש בה הרבה מפעלים בצפיפות גבוהה".

אז השאלה היא לא רק כמה חלקיקים מסוכנים נפלטים מכל מפעל, אלא כמה חלקיקים מגיעים בסוף לאף של כל חיפאי. ד"ר יהודה שוורץ, מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מסביר כי מרכיבים שונים יכולים להשפיע על שיעור הזיהום שמגיע מהארובה של המפעל אל כל תושב - בעיקר לחץ האוויר, כיוון ועוצמת הרוח, ומספר כי "בדקנו, למשל, את קריית מלאכי לעומת אשדוד, שיש בה תעשייה כבדה. הסתבר כי התחלואה בקריית מלאכי דווקא גבוהה יותר בגלל כיוון זרימת האוויר".

בנוסף, המשרד לאיכות הסביבה בודק באופן קבוע את רמת הזיהום שמגיעה לאזורי מגורים שונים, וההפתעה היא שרמות הזיהום הנמדדות באזורי המגורים בחיפה - תקינות גם הן רוב הזמן. וגנר טוען כי המדידה לא מושלמת. "מתוך מעל ל-20 חלקיקים שידועים כמזהמים, מנטרים היום באופן קבוע רק 6-7, ועוד שלושה מדי פעם".

התקנים לא טובים מספיק

לכל המדידות הללו של הזיהום בפועל מצטרף עוד מדד אחד - התחלואה. גם כשרמת הפליטות ורמת הזיהום האוויר בפועל עומדת בתקנים, עדיין תיתכן תחלואה חריגה. איך זה יכול להיות? אולי התקנים לא טובים מספיק, אולי ישנו חלקיק שאינו נמדד ודווקא הוא שגורם לנזק. ישנם היום המון חלקיקים באוויר שלא ידוע עליהם דבר, וזה שאנחנו לא יודעים שהם מזיקים, עדיין לא אומר שהם אכן אינם מזיקים.

ומדד התחלואה הוא זה שבו חיפה נמצאת בבעיה, כי למרות שרמת הפליטות מן הארובות עומדות בתקן ולמרות שהמדידות בשטח עומדות בתקן - בכל מדדי התחלואה שקשורים בזיהום אוויר, חיפה ניצבת תמיד במקומות הראשונים. אז צריך לסגור את המפעלים, לא? ובכן, גם זה לא כל כך פשוט. לדברי דוד ברודאי, מנהל המרכז למצוינות בחשיפה סביבתית ובריאות בטכניון, "גם אם סטטיסטית התושבים באותו אזור חולים יותר, קשה להאשים מפעל כזה או אחר. גם משפטית וגם אתית זה לא נכון". וכך ההיטפלות של יהב, ראש עיריית חיפה, דווקא למפעלי בז"ן, נראית לו מיותרת.

וגנר, לעומת זאת, קצת יותר ספציפי בהאשמותיו: "גם אם אנחנו לא יודעים מי המזהם הכי מזיק פר חלקיק, אנחנו יודעים מי מזהם גדול, ואפילו אם הוא עומד בחוק הרי שהפתרון צריך להיות כזה שמתייחס באופן מערכתי לכל מה שקורה במפרץ חיפה".

אגב, התחלואה מזיהום היא לא רק במחלות נשימה כגון אסטמה ולא רק בסרטני ריאות. בשנים האחרונות מסתבר שמזהמים יכולים לגרום לבעיות בדרכי השתן והעיכול - שם הם מופרשים החוצה מן הגוף אחרי שהם ננשמים, וכן לגרום למחלות כלי דם ולב במנגנונים דומים לנזקי העישון. ברודאי טוען כי מחקרים חדשים מוצאים גם קשר בין זיהום לבין התפתחות קוגניטיבית ומוטורית של ילדים.

"רוב הזמן הפליטות מתחת לתקן"

למרות שיונה יהב, ראש עיריית חיפה, אמר אתמול כי כשיש ספק אז אין ספק ולכן יש לסגור את המפעלים "למען הילדים", מדיניות ניהול זיהום האוויר העולמית מראה כי גם כשברור שמפעלים יוצרים נזק - לפעמים המדינות סופגות אותו כדי שתהיה תעשייה.

ברודאי: "כל חלקיק קטן באוויר הוא לכאורה סכנה, אז הרשויות קובעות כמה אנשים 'סביר' שיפגעו מזיהום האוויר. יש מדינות שמדברות על רמות של אחד למיליון, ובישראל הצפופה התקנים נקבעים לפי אחד למאה אלף". כלומר המדינה לוקחת בחשבון ששמונים איש יפגעו בכל שנה אם הפליטות יעמדו ברף העליון של התקן. לשמחתנו, רוב הזמן הן מתחת לתקן, ולכן, ברמת העיקרון, רמת הפגיעה אמורה להיות מתחת ל-80 איש בשנה, אולם כמצוין לעיל, המצב מורכב יותר.

- יש לכם רעיונות איך לשנות את המצב בפועל?

שוורץ: "היו לי רעיונות אבל היום אני סקפטי. חשבתי שאפשר לתת לכל ילד חיישן חלקיקים ללבוש לבית הספר - הרי ילדים נמצאים רוב הזמן בשכונת המגורים שלהם. אחר כך אפשר לנטר את התחלואה של אותם ילדים ולשלב בין הנתונים, אולם צריך מי שירכז את זה ויממן את זה - והממשלה כנראה לא תפעל בנושא".