האיש שסימן את תחילת עידן האקזיטים בהיי-טק הישראלי מדבר

15 שנה חלפו, אבל נדמה שרפי גדרון ייזכר תמיד בזכות סיפור כרומטיס, שעשתה את האקזיט הגדול ביותר שידעה תעשיית ההיי-טק הישראלית. החברה שיזם עם שותפו אורני פטרושקה נמכרה אז לחברת לוסנט ב-4.8 מיליארד דולר, לא פחות, אבל נסגרה זמן קצר לאחר מכן וכל עובדיה פוטרו. כעבור כמה שנים לוסנט עצמה דעכה, עברה כמה גלגולים, ורק לפני כמה ימים נמכרה לנוקיה.

הסיפור של כרומטיס נצרב בתודעה הישראלית כסמל לחלום ההתעשרות האגדית של תעשיית ההיי-טק, אך במידה רבה גם כיוון את התעשייה הזאת לתרבות האקזיטים המסחררת שלה, המבוססת על חוסר ביטחון מסוים.

נראה שאצל יזמים נוצרה תחושה שאין בהכרח קשר בין שווי החברה לבין הסכום שמוכנים לשלם עליה, ואם מצאת את הקונה הנכון, עדיף לחתום על הצלחה בקורות החיים, תמונה יפה בעיתון ומזומנים בבנק, לפני שכל העסק יתאייד. אבל על גדרון, שכרומטיס הייתה האקזיט השני שלו, הסיפור השפיע בכיוון ההפוך. "היום, כשאני מסודר ברמה האישית, אני משקיע אך ורק בתחומים שיש להם אימפקט רחב", הוא אומר.

- האם האופן שבו אתה מספר על כרומטיס השתנה לאורך השנים?

"אומרים שאדם הופך לזקן כשמספר הזיכרונות שלו עולה על מספר החלומות. אני היום בעיקר מסכם את סיפור כרומטיס כחוויה אדירה, רכבת הרים של רגשות והתרחשויות. לא סתם גם כתבתי ספר מתח בהשראת האירועים, כי הם היו יוצאי דופן באמת. אני היום מסתכל על הסיפור הזה, וגם על דברים רבים אחרים, לא רק ביחס לתוצאה אלא בעיקר ביחס לדרך. ומה שנחמד הוא שהחוויה הזאת מאפשרת לי היום ליצור חוויות חדשות".

אותה תוצאה שגדרון כבר לא מעוניין להתמקד בה הייתה שזרמו לכיסו מניות לוסנט בשווי של 475 מיליון דולר. כנראה לא כולן מומשו לפני ששוויין ירד בואפן משמעותי, אבל סביר להניח שהיום כסף הוא לא בעיה מבחינתו. כך, הוא יכול להתמקד בפעילות ציבורית, הכוללת בעיקר את ניהול עמותת IBT, עמותה שהקים גדרון ביוזמת הנשיא לשעבר שמעון פרס, לקידום ישראל כמרכז עולמי מוביל בתחום חקר המוח. מלבד ניהול העמותה הזאת, גדרון יוזם ומקים כמה חברות בתחום חקר המוח בעצמו, מנהל עמותה נוספת בתחום העסקי-רפואי ועוסק בתחומים נוספים קשורים.

- מדוע דווקא מוח?

"זה תחום שעניין אותי תמיד. פרויקט ההנדסאים שלי באוניברסיטה היה קשור לבניית מכונת ביופידבק. מצד שני, רציתי לעסוק ביזמות והרגשתי שהתחום הזה לא היה מספיק בשל אז לפעילות יזמית. אז עשיתי 'סיבוב' של 20 שנה בעולמות של ההנדסה, והיום אני במצב שבו אני יכול לקבל על עצמי גם מיזמים שהם פחות בשלים, אבל עם פוטנציאל מאוד ברור. גם התחום בשל יותר ויש בו כר נרחב לפעילות יזמית".

"ממדינת כוח למדינת מוח"

הראיון עם גדרון התקיים לאחר סיומו המוצלח של כנס בריינטק 2015, כנס דו-שנתי שמקיימת העמותה שבניהולו. זו רק הפעם השנייה שהכנס מתקיים, אך כבר נכחו בו החברות המרתקות ביותר בתעשיית מדעי המוח העולמית ובכירים מחברות גדולות, ואפילו חברה אחת שהוקמה על ידי רופא שנכח בכנס לפני שנתיים וקיבל בו השראה לפעילות יזמית. לדברי גדרון, זה היה אחד האירועים הכי מרגשים בכנס.

בכנס הושקו גם שני מיזמים של העמותה: Brainnovation, מאיץ בן ארבעה חודשים שבו ילמדו חוקרים עם רעיון יזמי בתחום המוח את הבסיס של עבודת היזמות, ו-Braingels - מועדון אנג'לים שישקיע יחד במיזמים בתחום המוח. "הסיסמה שלנו היא 'להפוך ממדינת כוח למדינת מוח'", אומר גדרון.

אחד המיזמים שגדרון מנהל מלבד העמותה הוא Give 2 cure - פלטפורמה למימון המונים ללא כוונות רווח, לתמיכה בפרויקטים רפואיים בשלב הניסויים הקליניים. "התחלנו מפרויקט בתחום האלצהיימר", מספר גדרון. "קיבצנו שמונה מובילי דיעה, והם בוחנים כעת 40 פניות שקיבלנו. החמישה שייבחרו על ידי הוועדה יגיעו למימון הציבור. הסכום שיגויס יפוזר בין החברות. הוא יחולק ביניהן לפי מפתח של סיכויי הצלחה וצורך". המיזם עצמו הוא ללא כוונת רווח, אך המטרה היא שלהמונים המשקיעים בו יהיה סיכוי סביר להרוויח יפה על כספם, בזכות העובדה שהם משקיעים בעצם בסל של טכנולוגיות שהמומחים העולמיים רואים כבעלות הפוטנציאל הגדול ביותר להגיע לשוק בתחום האלצהיימר.

- מהם הדברים הכי מרתקים שראית בתחום המוח?

"ראינו מוצרים לצרכן שמזהים גלי מוח ומפעילים כך מגוון של גאדג'טים. יש מוצרים שעוקבים אחר גלי המוח ונותנים לך פידבק כדי לכוון אותך במדיטציה לאזורים יותר אפקטיביים ואפילו לייצר מצב מדיטטיבי באופן מלאכותי. ישנו כל התחום של מחשבים שמנסים לחקות את המוח - הרי המוח שלנו יודע לעשות פעולה מורכבת מאוד, למשל זיהוי פנים, בצריכת אנרגיה של 20 וואט; מחשב שירצה לעשות זאת יצטרך אנרגיה עצומה. אם היינו יודעים לקחת את הטכנולוגיה שיש לנו בין שתי האוזניים ולבנות מחשבים עם יכולות כמו שלה, הייתה לכך השפעה אדירה על היכולת החישוביות של האנושות ועל צריכת האנרגיה.

"וישנו גם הנושא של מחלות הנפש והמוח - דיכאון, אלצהיימר. אחד משלושה במערב לוקה באחת המחלות הללו, וכל מי שעדיין לא נפגע - אם יחיה מספיק שנים זה יגיע אליו. אם נוכל לטפל במחלות הללו תהיה לכך השפעה חברתית עצומה וגם תועלת כלכלית מטורפת".

- האם כל מה שמוגדר היום מחלת נפש ומוח הוא בר טיפול בתרופות?

"אני לא פוסל את הפסיכולוגיה, אף שכמה מחבריי הפסיכולוגים מאמינים שיום אחד הטיפול יהיה עם מכונות בלבד. אבל הרי בסופו של דבר גם ה'חוויה' גורמת לתפקוד בעייתי במוח שהבסיס שלו הוא כימיה ואלקטרוניקה. אז מן הסתם אפשר לשנות את זה באופן חווייתי או - תיאורטית - לעשות זאת באופן יותר מהיר עם גירוי חשמלי כזה או אחר, או תרופות. למשל DRAPA, ארגון הרפואה של צבא ארה"ב, מייעד היום כספים לטיפול בהלם קרב באמצעות גירוי חשמלי של המוח ושינוי זיכרונות באמצעותו. אחד המובילים של המחקר הזה הוא פרופ' יצחק פריד מאיכילוב, שקיבל מימון נדיב מהארגון".

- יהיה לדעתך בעתיד חיבור רציף בין אדם למכונה, כפי שמנבאת תנועת הסינגולריטי?

"מה, זה לא קרה כבר? הנה, ניסיתי היום להיזכר בשם של מישהו ולא הצלחתי. זכרתי כמה פרטים. הקלדתי את הפרטים הללו בגוגל, כמו שפעם הייתי משתמש בהם כדי להמשיך ולחטט במוח שלי - והנה, הוא עלה. המחשב שימש כהרחבה של הזיכרון שלי. אז יש לי את זה כחלק מיכולות המוח שלי".

החברה הראשונה שהקים גדרון בתחום המוח, Xonovo, צפויה אף היא לפעול בתחום האלצהיימר ומחלות דומות לה. היא הוקמה על בסיס טכנולוגיה של מכון מחקר באוקלהומה וכעת פועלת במסגרת חממת הביוטק FuteRX של המשקיעים אורבימד, טקדה וג'ונסון אנד ג'ונסון.

- חברות ישראליות של מסחור טכנולוגיה התרעמו על כך שהחברה הראשונה בחממת הביוטכנולוגיה הישראלית מבוססת על מחקר שבוצע בחו"ל. הרי חממה כזו אמורה גם לקדם מחקר ישראלי.

"למעשה, זו כבר הפעם השנייה שאני מקים חברה ישראלית על בסיס טכנולוגיה שמקורה בחו"ל. לא כולם יודעים זאת, אך הייתי מעורב גם בהקמה של בריינסווי (חברה העוסקת בגירוי מגנטי של המוח ונסחרת בבורסת תל אביב לפי שווי של כ-470 מיליון שקל). הטכנולוגיה שלהם פותחה על ידי ישראלים, אבל ב-NIH, המכון הלאומי לרפואה בארה"ב. גיירנו את הטכנולוגיה והקמנו על בסיסה חברה הפועלת בירושלים. בריינסוויי מעסיקה היום עשרות עובדים. הכוונה היא שגם Xonovo תהיה חברה ישראלית".

"גם אותי מתסכל מאוד שהייתי צריך לרכוש טכנולוגיות מחו"ל", מפתיע גדרון בווידוי, "זה לא שאני לא מנסה לרכוש זכויות גם לטכנולוגיות ישראליות, אך חברות המסחור מעדיפות את הביטחון שבמסחור הטכנולוגיות שלהם לחברות בינלאומיות. יש להן חיבור ותיק עם גופים מאוד גדולים, והם פחות פתוחים לסטארט-אפים בשלב ההקמה. אלא שעבור החברות הבינלאומיות, המיזמים של האוניברסיטאות בתחום המוח נמצאים בשלב מוקדם מדי. אני דווקא מתרכז, בכוונה, במקום שיש בו את עמק המוות הזה, אבל נדרשת נכונות רבה יותר וגמישות רבה יותר מטעם חברות המסחור והבנה שלהן לתהליכים שקורים בסטארט-אפ, ליכולות של סטארט-אפ ולהסדרים הכלכליים המתאימים לו יותר. בינתיים יש טכנולוגיות מדהימות שמעלות אבק, כי האוניברסיטה מחכה להזדמנות הגדולה מחברה בינלאומית".

- דווקא החברות מכירות ב"עמק המוות" ואפילו פועלות להקים קרנות לתמיכה בסטארט-אפים בשלב זה של הפעילות בעצמן.

"הן לא יכולות לנהל את זה בעצמן. הקמה של חברה היא לא דבר שאפשר לעשות לו סקייל-אפ, והסביבה האוניברסיטאית לא מתאימה לשלב הזה של הפרויקט, ללוחות הזמנים היותר ברורים, ליעדים היותר מוגדרים. הפרופסורים לא מספיק מעורבים כי הם נמדדים לפי פרסומים".

- יש גם טענות על טכנולוגיות הנמכרות מוקדם ו"בורחות" מהארץ, ועל חוקרים שעוזבים יחד איתן.

"בסופו של דבר העולם הוא כפר קטן מאוד. שוק היעד הוא בחו"ל. אני בעצמי הייתי 'מוח בורח' כי עשיתי דוקטורט בחו"ל, את סקורפיו (האקזיט שקדם לכרומטיס) הקמתי בניו יורק ואת כרומטיס הקמתי מכאן עם שותפים אמריקאים. את כל הידע שצברתי בארה"ב הבאתי לכאן.

"השת"פ הבינלאומי-ישראלי הוא חוצה גבולות. הבוקר דיברתי עם מנהל המוצרים הלבישים בסמסונג. זה בחור ישראלי בשם רן פיש, שגר בקליפורניה. שלשום דיברתי עם ישראלי נוסף מקליפורניה שמוביל את תחום המובייל בגוגל וגם מנהל פרויקטים בתחום הרפואי. זו רשת בינלאומית שתומכת בכל העשייה בארץ. חלק מהמוחות ה'בורחים' חוזרים, חלקם מחוברים בנשמתם לישראל. הרי היום כאשר החיים עברו לאינטרנט, בכלל לא קל להגדיר מהו ישראלי בפועל.

"אני, למשל, נמצא מחצית מהשנה בנסיעות - חלקן למטרות עבודה וחלקן למטרות הנאה. אני למשל מצטרף לבת הזוג שלי ריקי דרורי (דירקטורית לשיווק בגוגל, האחראית על תחום המזרח התיכון, רוסיה ואפריקה - ג"ו), שצריכה לנסוע הרבה, ואנחנו גם מטיילים ונהנים, אבל זה לא שאני מפסיק לעבוד. אני זמין בסקייפ ובהאנג-אאוט, לא משנה היכן אני. למעשה אני גם כאן וגם שם בכל רגע. בכל מלון נורמלי יש wi-fi. חבל שזה לא היה קיים לפני 30 שנה. הייתי יכול לעשות יותר. כשנסעתי לדוקטורט בארה"ב, דוד שלי אמר לי שאחרי שנה בחו"ל, ארגיש מהגר בכל מקום שאגור. חזרתי אחרי 12 שנה, והתברר שמה שהוא אמר היה נכון - הרגשתי חסר בית בארץ כמו בעולם. היום - להיפך. למדתי להרגיש בבית בכל מקום. הבן שלי גר בניו יורק, ולא בטוח שהוא יחזור וזה ממש נון-אישיו מבחינתי".

- היית ממליץ לו לחזור לארץ?

"הייתי ממליץ לו לעשות מה שטוב לו".

גדרון מעוניין היום להקים חברות בתחום הרפואה בכלל, לא רק המוח. לשם כך הוא איגד קבוצה בשם רונדינקס (Rondinx), שהוא היו"ר שלה ומנהל אותה הרופא והמשקיע גיא הרמלין. "אני קורא ליזמים הצעירים, שנוטים ללכת יותר לפרויקטים בתחום המובייל והאינטרנט, שהם קלים מבחינה כלכלית ומבחינת זמן ההגעה לשוק, לקבל על עצמם פרויקטים קצת יותר מאתגרים אבל עם פוטנציאל השפעה יותר גדול. נכון, זו הכללה, כי למשל לווייז יש השפעה גדולה מאוד, גם לפייסבוק, אבל לרפא מחלה זה אימפקט מטורף עם המון סיפוק - וקושי של ממש, לאורך כל הדרך, אבל אלה האזורים הכי מהנים לעבוד בהם כי הם מאתגרים. על הקמת אקסונובו עבדתי מסביב לשעון רק כד להביא אותה לתוכנית עסקית ברורה, הגדרה של שוק היעד וגיוס של צוות ניהולי".

- ומה לגבי "תרבות האקזיטים" שהתבססה בין היתר בעקבות סיפור כרומטיס? אתה חושב שניתן ליצור כך תעשייה בריאה?

"It is what it is. בסופו של דבר הציונות של היזם לא תשנה את החלטת מועצת המנהלים, שהיא החלטה כלכלית - סיכון מול טיב ההצעה. אולי לפעמים ההחלטה מושפעת מרמת ההתלהבות של משקיע מסוים מטכנולוגיה מסוימת, אבל בבסיס ההחלטה היא כלכלית.

"גם אקזיטים מועילים לכלכלה כי הם יכולים להוביל להקמת פעילות של חברה בינלאומית בארץ, או שאותו מיזם שנמכר ממשיך לפעול מהארץ אבל כעת הוא ממומן טוב יותר. אם חברה נשארת עצמאית - אולי היא בכלל לא תצליח. אגב, מבחינת הרחבת מעגל העובדים מעבר לעובדי ההיי-טק, זה כנראה לא משנה כי בסופו של יום, גם החברה הישראלית וגם חברה שנמכרה לגורם בינלאומי מוכרים בשוק האמריקאי ומייצרים במזרח".

אחרי מכירת כרומטיס, גדרון "עבר צד" למשך זמן קצר והיה שותף בקרן ההון סיכון פרסיד. "זאת לא הייתה קרן הון סיכון קלאסית", הוא אומר, "רצינו ליזום יחד עם המנהלים את החברות על פי צורך שאנחנו מזהים בשוק, ולהמשיך להיות חלק מהפעילות היזמית. הלקח העיקרי שלי מההרפתקה הזאת הייתה שאני אוהב להיות יזם, ואולי לא ללכת כל הדרך אבל לפחות את חלקה. אני אוהב ללכלך את הידיים ולרוץ בשוחות ולכן זה מה שאני עושה עכשיו. עד שהפרויקט עומד על הרגליים".

- מה אתה יכול לומר היום ליזמים על מנהלי קרנות סיכון, שאולי לא הבנת קודם לכן?

"יש איזו תפיסה של 'הם' ו'אנחנו', לפחות בצד היזמי, אבל ההתנסות שלי היא שונה. זו שותפות, הרי בסך הכול כולם רוצים בהצלחת החברה. היזם חייב שתהיה לו תשוקה והקרן חייבת להיות המבוגר האחראי. זו סימביוזה שאם יודעים לעבוד איתה נכון משפרת את המצב של כולם".

- פרסיד הקפיאה את פעילותה על רקע המשבר של 2008-2009. מדוע לא שבתם לפעול אחר כך?

"כי כל אחד מאיתנו הבין מה הוא באמת רוצה לעשות בחיים. אני רציתי ליזום בתחומי המדיקל".

- איך היית מתאר את מצב תעשיית הקלינטק בארץ היום?

"אני לא כל כך מעורב, אבל יכול לומר דבר אחד על תחום האנרגיה הסולארית בישראל - הרגולציה לא מספיק טובה. הממשלה מגדירה מכסות של חשמל סולארי, אך הן נפתחות ונסגרות רק בהתאם לתפקוד או חוסר התפקוד באותו רגע של משרד מקבל ההחלטות הרלוונטי. זה הרסני לתעשייה".

להרחיב את מעגל המעיזים

כמי שלמד בחו"ל ונמצא בקשר עם האוניברסיטאות כאן ושם, מה דעתך על האקדמיה הישראלית?

"היו תמיד פערי תקציב. באיזשהו מקום, המצוקה התקציבית מייצרת גם איזשהו רעב קיומי ויצירתיות שאולי הם חלק מהגורמים ליכולות שצומחות מכאן, היכולות היזמיות. עם זאת, אין ספק שאם הכספים ימשיכו לזרום ללימוד תורה, אז לא יהיה קמח".

- מה דעתך על מערכת החינוך שמזינה את האוניברסיטאות האלה?

"יש בעיה חמורה של רמת הוראה, וכדי לפתור את זה צריך לתגמל את המורים באופן הוגן יותר. בבתי הספר התיכוניים אין מעבדות ולא מורים לפיזיקה ולכימיה חמש יחידות. אני יושב בבורד של בי"ס חמדע, שיש בו חמש יחידות בפיזיקה וכימיה ורוב התיכונים מסיעים את הילדים לשם. גם לבית ספר נחשב כמו עירוני ד' בתל אביב אין מגמת פיזיקה פנימית אלא מסיעים את הילדים לחמדה. שם יש באמת מורים טובים ומעבדות מדהימות, אבל התלמידים שנוסעים לשם לשיעור לא יכולים להמשיך ולהתנסות מעבר לשעות השיעור וגם לא כל בתי הספר שולחים לשם".

- איך הגענו למצב הזה, שאין מעבדות?

"מערכת החינוך תמיד הייתה במצוקה כלכלית. אני מתרשם שהמחסור גדול יותר ממה שהיה בעבר".

- חברות ההיי-טק הגדולות בארץ פועלות כיום כדי לשדל סטודנטים לבחור במסלולי לימודים של מדעים והנדסה, לעתים בתוך דיכוי מכוון של רצונם לעסוק במדעי הרוח ואמנות. האם לדעתך ההכוונה הזאת רצויה?

"כמו שהגבולות המדיניים מיטשטשים, גם בעולמות התעשייתיים הגבולות בין מה שקוראים 'מוח שמאל' ו'מוח ימין' מיטשטשים. מוצרים טכנולוגיים בלי העיצוב, מדד ה-Cool, השיווק והפסיכולוגיה של המשתמש הם לא רלוונטיים. אחד לא קיים בלי האחר, והם דורשים כישורים שונים. אלו מאיתנו שבאים מהנדסה קוראים להם המקצועות ה'רכים' יותר, והם לא. כמובן, צריך מחקר בפיזיקה וביולוגיה, אבל גם שם צריך לחשוב מחוץ לקופסה ואולי צריך חשיבה שבאה מכל מיני תחומים. בעיקר בתחום המוח, שהוא כל כך מגוון ונרחב, צריך להביא אליו מומחים מדיסציפלינות שונות - גם מדענים, גם יזמים אבל גם אנשים שבאים מכל מיני תחומים אחרים".

- בימי המחאה החברתית, היו שטענו שלמוביליה, למשל דפני ליף, אין מה למחות על כך שהם לא מתוגמלים כלכלית, משום שהם למדו מקצוע-תחביב כמו קולנוע, שאין בו תרומה מהותית לכלכלה הישראלית ולכן לא ראוי שהוא יאפשר להם לרכוש דירה בתל אביב. האם אתה רואה מישהי כמו דפני ליף כחלק בלתי נפרד מהסטארט-אפ ניישן?

"בטח. לגמרי".

גדרון עצמו, אחרי מכירת כרומטיס, למד תסריטאות כדי לכתוב תסריט על סיפור כרומטיס. הסרט לא יצא אל הפועל (עדיין) אך גדרון כתב בינתיים ספר מתח, על יזמית שעוברת חוויה דומה לשלו. "בתחילת הדרך רציתי לכתוב יחד עם אורני (פטרושקה) את הסיפור שלנו, והשאלה הייתה אם כדאי לכתוב סיפור עסקי או פרוזה. אני נטיתי לפרוזה, או לכל הפחות לסיפור שיפנה לקהל הרחב יותר, מתוך הנחה שנכתבו כבר מספיק 'מקרי מבחן', ניתוחים אסטרטגיים עסקיים על חברות מצליחות יותר או פחות. רציתי להנגיש את הסיפור לקהל רחב יותר, במטרה להרחיב את מעגל היזמים והמעיזים. רציתי להעביר את ההרפתקה והכיף שיש ביזמות".

- מדוע הדמות הראשית בסיפור היא אישה?

"היה לי יותר קל לקחת מרחק אמוציונלי מהסיפור ולכתוב לא רק על עצמי. תחילה הספר נכתב כתסריט, וחשבתי שזה יכול להות יותר מעניין ללהק לתפקיד אישה, ואולי זה גם יביא נשים כריזמטיות לחשוב על עצמן כיזמיות".

בימים אלה שוב עולה האפשרות שסיפור כרומטיס יהפוך לסרט, אך לא ברור אם על בסיס ספר המתח של גדרון, "הצתה" (בהוצאת זמורה-ביתן), או על בסיס עיבוד חדש של הסיפור האמיתי. גדרון משתדל שלא להרחיב, אך מציין: "אמרו לי שיכול להיות שהסיפור של החברה כשלעצמו לא באמת מחזיק סרט מתח".

 גלגולו של יזם