מועצת חרום לאומית

יום עצוב הוא יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל. איך אפשר לשמוח, כשאנחנו נמצאים בשיאו של אחד המשברים הגדולים שחווה העם הזה, שאולי הגיע לגבורות, אבל נוהג כפרחח חסר תקנה, נטול גבולות, שאיבד את ערכיו ואת דרכו. ומכיוון שאנחנו נמצאים בנקודת אל חזור, צריך לעשות מעשה.

בכל פעם שהמצב הביטחוני או הכלכלי קשה, נזעקים המנהיגים, שמים את המחלוקות האידיאולוגיות והשנאות האישיות בצד ומקימים ממשלת אחדות לאומית, ממשלת חירום האמורה לפעול למען שרידותה של המדינה ולא למען שרידות המושב הפרטי של כל אחד מהם בכנסת.

המשבר הלאומי הנוכחי אינו קשור הפעם ליציבות הפיננסית של המשק או לאיום האיראני, הוא חמור לא פחות ומאיים על קיומה האנושי של החברה הישראלית ועל הדמוקרטיה שלה, ומחייב הקמה לאלתר של מועצת חירום לאומית, מועצה שבה ייקחו חלק מנהיגי כל הפלגים בעם, כל הדתות וכל העדות, ישבו על המדוכה וינסחו אמנה מחייבת, שתועבר לאישור הכנסת כחוק, שיסדיר את האופן שבו מתנהלת המדינה הזו.

כי האופן שבו אנחנו מתנהלים בשנים האחרונות, ובעיקר מאז צוק איתן ומערכת הבחירות שבאה אחריו - השיח המתלהם, השיסוי של מגזרים זה בזה, השנאה, ליבוי היצרים על ידי הפוליטיקאים, תרבות הישראלי המכוער שמקלל ודוחף וחושב שאלוהים נמצא אצלו בכיס, המחלוקות הפנימיות שמתדרדרות לאלימות - כל זה מחייב אותנו ללחוץ על הברקס בכל הכוח, ולחשב את המסלול שלנו מחדש.

היום יותר מאי פעם, המשפט השגור של "בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם", מקבל משמעות ממשית ולא מטאפורית, ולכן הבהילות שבהקמת מועצה שכזו היא בנפשנו, לפני שהמדינה שהוקמה בדמם של שישה מליון יהודים, עבור ישראלים הרוצים לחיות טוב ולא רק לחזור הביתה בשלום, עלולה להתמוטט.

ראובן ריבלין, שמסתמן כאחד הנשיאים המשמעותיים בהיסטוריה של מדינת ישראל, המשכיל גם מתוך תפיסתו האידיאולוגית של אמונה בא"י השלמה, לכבד באמת את כל הציבורים, צריך לעמוד בראש מועצת החרום הזו ולהוביל דיון על גבולות השיח ומתי הוא חורג מהמותר בדמוקרטיה, לנסח קוד התנהגות לנבחרי הציבור, לחתור להגדרה של הקונפליקטים שגורמים לנו לדמם ולמצוא הסכמות שיקטינו אותם.

המועצה תציע, למשל, איך לחבר את הפריפריה למרכז, אם באמצעות תשתיות או פעילות חינוכית ותרבותית, כיצד להקטין את המתח שבין מזרחיים לאשכנזים, איך לשלב את החרדים במשק המודרני מבלי שירגישו מאוימים, איך לשמור על צרכי הביטחון שלנו ביהודה ושומרון ועל גושי ההתנחלויות מבלי לאבד לגיטימיות בעולם, ועד לאן יסכים כל צד להתגמש ביחס לפלסטינים.

יהיו כאלה שיפטרו את הדברים האלה בחרחור של בוז: נו, מה יש לנו להתעסק בשטויות, כשיש לנו את איראן, חיזבאללה ודעאש על הראש, ועוד אין לנו ממשלה?

אך המצב הנפיץ שבו אנחנו נמצאים הוא הרבה יותר אקוטי מפצצה איראנית, הנראית וירטואלית כרגע. הקיטוב והשנאה מאכלים כל חלקה טובה ומותירים אחריהם אדמה מורעלת, שלא תוכל להצמיח עליה חיים. מועצת החרום הלאומית חשובה יותר מהקמת הממשלה הבאה, כי באופן פרדוכסלי, בגלל המצב הכאוטי שבו אנחנו נמצאים, מדינת ישראל בת ה-67, מתנהלת בממשלת המעבר טוב יותר מאשר בממשלות הקבע.