עצמאות לקשישים

כמה סימבולי שבשבוע בו אנו חוגגים את עצמאותה של המדינה, פורסמה החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, המאדירה ומחזקת את עצמאותם של הקשישים בישראל, באמצעות צמצום השימוש במוסד האפוטרופוסות והחלפתו ב"תומך החלטות".

ההחלטה ניתנה בעקבות יוזמה משותפת של הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה באוניברסיטת בר-אילן, עמותת "יד ריבה - סיוע משפטי לקשיש" ושירותי הרווחה חיפה-המדור לזקן, למציאת פתרון עבור מצב ביניים שבו מצויים קשישים רבים בישראל: מצד אחד יכולתם הקוגניטיבית ירדה ברמה המעמידה אותם בסיכון מסוים בהתנהלות עצמאית מוחלטת, אך מאידך מצבם אינו כה ירוד, עד כי נדרש למנות עבורם אפוטרופוס.

במצב המשפטי כיום, בני משפחה של קשישים, הסובלים מבלבול או אובדן זכרון מסוימים, ממהרים לפנות לבתי המשפט כדי למנותם כאפוטרופוסים עבור הקשיש. כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה כזאת, מלווה בחוות-דעת רפואית על-פיה הקשיש אינו כשיר במאת האחוזים, ובצירוף נכונות של בני משפחתו לשמש כאפוטרופוסים, בית המשפט יעתר לבקשה בסבירות גבוהה מאד. הסיבה העיקרית לכך היא שקשיש מבולבל מהווה "טרף קל" לצדדים שלישיים, שעלולים לנצל את חולשתו היחסית לטובת עסקאות כלכליות המנוגדות לטובתו.

החלטות כאלו על מינוי אפוטרופוס ניתנות פעמים רבות בניגוד לרצונו של הקשיש עצמו, ולעיתים אף ללא ידיעתו ומבלי לשמוע את עמדתו. גם אם לכאורה יש במינוי אפוטרופוס כדי להגן על הקשיש, יש בכך פגיעה עצומה בכבודו העצמי ובזכותו הבסיסית ביותר לקבל החלטות עצמאיות הנוגעות לחייו, כספו וגורלו. שיקול-דעתו מוחלף באופן מוחלט בשיקול-דעת האפוטרופוס, שמקבל שליטה על רכושו של הקשיש, ולעיתים גם על גופו.

מצב הביניים, שבו הקשיש מסוגל עדיין לקבל החלטות עצמאיות, אך זקוק לעזרה ולפיקוח מסוים על החלטותיו, דורש גם הקמת גוף ביניים, בין מצב שבו הקשיש עצמאי לגמרי ללא כל פיקוח והגבלה, למצב הקיצוני ההפוך, של מינוי אפוטרופוס. גוף זה כונה בידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו התקדימית החדשה: "תומך החלטות".

במקרה הספיציפי שניצב בפני בית המשפט מדובר בא', אישה ערירית בת 78, הסובלת מאלצהיימר, ונעזרת בפעולותיה היומיומיות בחברה קרובה המלווה אותה באופן צמוד. א' זקוקה לעזרה ואף פיקוח מסוים על התנהלותה הכלכלית עקב מחלתה, אך מצבה אינו חמור דיו, בכדי להצדיק מינוי אפוטרופוס, שישלול ממנה כל זכות להחלטה.

א' התנגדה למינוי אפוטרופוס עבורה, אך הביעה את רצונה, כי חברתה, בה היא נותנת אמון מזה 16 שנה, תמשיך ללוות, לתמוך ולסייע בניהול ענייניה הכספיים, בתפקיד המוגדר כ"תומכת החלטות". למעשה בקשתה של א' היא שהחברה התומכת תהא מעורבת בהחלטותיה אך לא תחליט במקומה.

על "תומכת ההחלטות" לא יוטלו החובות הנדרשים מאפוטרופוס מלא, קרי להגיש דוחות ולקבל אישורו של בית המשפט לצעדים כלכליים שונים. מצד שני היא גם לא תהנה מהחירות שניתנת לאפוטרופוס, לקבל החלטות מבלי להביא בחשבון את עמדתה של הקשישה.

על התומכת מוטלת אחריות מוגבלת: היא מחוייבת לסייע לקשישה, וכן לדווח לרשויות אם מצבה מתדרדר, ודורש שקילה מחדש של מינוי אפוטרופוס. בצד הזכויות, התומכת תקבל הדרכה וליווי אחת לחודש, משלושת הגופים שיזמו את הקמת מוסד "התומכת". היתרונות של מינוי זה ברורים: הקשישה תהנה מעזרה מבלי שכבודה וזכויותיה יפגעו, החברה, המסייעת ממילא, תזכה לעזרה ותמיכה מהרשויות, והרשויות תוכלנה להיות רגועות שיש מי שמשגיח על הקשישה ושידאג להעיר את עינהן כאשר מצבה יתדרדר וידרוש התערבות מוגברת.

חשוב לדעת כי בניגוד למינוי אפוטרופוס, מינויו של תומך החלטות אינו שולל מפעולותיו של הקשיש את תוקפן המשפטי, ולכן האחריות במקרה של נקיטת מהלכים המתבררים כנוגדים את טובתו של הקשיש, נותרת עליו ולא על "תומך ההחלטות".

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il