"הכוח מול השלטון המרכזי יצמח משיתוף-פעולה בין ערים"

פיזור עסקי

"ערים נוטות להתמקד בפעילות עסקית מסוימת, נשענות על מסורת כלכלית שמקורה בתנאים גיאוגרפיים, במשאבי טבע והתמחות בתעשייה עם שורשים שנטועים עשרות ואפילו מאות שנים אחורה. אולי זה נותן ביטחון מסוים, אמינות בינלאומית שנובעת ממוניטין, אבל אני מאמין שהכוח והעמידות העצמאית של עיר מתבססים על גיוון כלכלי ולא על סגנון מסוים ועל התמחות מקצועית".

מחסני הדואר האלקטרוני

"פרנקפורט היא עיר מסחר חזקה היסטורית, וגם הבירה הפיננסית של אירופה, מקום מושבו של מטה הבנק של האיחוד, עם ענף בנקאות מקומי תיק וחזק. למרות התפקיד המרכזי של התחום בכלכלת העיר, ההתאוששות מהמשבר הגדול בעשור הקודם היתה מהירה, כי אין ולא היתה לעיר תלות בענף הפיננסים. היא נחשבת ל'בית המרקחת של גרמניה', בזכות תעשיית כימיה (פיתוח וייצור אינסולין - מ.מ), ועכשיו נעשים מאמצים למשוך חברות שירותים גדולות להקים כאן מרכז: חברות ביטוח, משרדים של עורכי דין, ראיית חשבון, פרסום וייעוץ, וכמובן לובינג פוליטי, תחום שצומח פה בזכות מוסדות האיחוד. אנחנו עדיין צומת מסחרי, בזכות נמל התעופה ותחנת הרכבת הגדולה ביותר במדינה, אך התפתחנו גם להיות צומת של תעבורת נתונים - 80% מהדואר האלקטרוני באירופה מאוחסן בחוות שרתים פה".

קרבות שמיים

"בינינו לבין פריז מתחולל קרב צמוד על תואר נמל התעופה הגדול באירופה. המספר נע סביב 60 מיליון נוסעים בשנה, וההבדל הוא שעבור 80% מנוסעי שארל דה גול, פריז היא היעד הסופי ורק 20% ממשיכים בטיסה הלאה, ואילו נמל התעופה בפרנקפורט הוא תחנת מעבר מובהקת - 60% מתנועת הנוסעים מתחברים כאן לטיסה הבאה. אפשר להסיק מכך שאנחנו 'מפסידים תיירים', אבל היבט אחר של הדבר הוא שאנחנו צומת שהמונים עוברים בו וגם לכך יש משמעות כלכלית, בסופו של דבר. בסחורות אנחנו במקום הראשון באירופה. בשנה שעברה יצאו ונכנסו מנמל התעופה סחורות בהיקף 2.1 מיליון טונה, וזה מיצב אותנו בין עשרת נמלי הסחורות הגדולים בעולם. כך למשל, בניגוד למה שנדמה, שוק הדגים של פרנקפורט גדול בהרבה מזה של המבורג".

מקור הכסף

"תקציב העירייה הוא 3.5 מיליארד אירו בשנה. 1.7 מיליארד מגיע כמס מהחברות, המשלמות לעיר שיעור מהרווחים שלהן מפעילות בתוך גרמניה. זו השיטה, ופרנקפורט היא העיר שמקבלת את הסכום הגבוה ביותר מהאפיק הזה בין כל הערים בגרמניה. המוסדות העירוניים מקצים את הכסף הזה באופן עצמאי, בלי התערבות מצד הממשל המרכזי. בנוסף, מגיעות הכנסות מ-319 חברות עירוניות, חלקן בבעלות מלאה וחלקן בבעלות חלקית. למשל: 160 מיליון נכנסים משדה התעופה, שהעיר מחזיקה ב-20% ממנו, 7 מיליון אירו מגיע ממרכז התערוכות, כסף מגיע מחברות השיכון הציבוריות ומחברות אנרגיה שהכסף מהרווח שלהן צבוע לטובת השקעות בתחבורה המונית ציבורית".

עסקי אוויר חם

"יש מאבק על תקציבים. הרשויות ממשיכות להשקיע באזורים שמתרוקנים במדינת הסה (Hesse, אליה שייכת פרנקפורט בפדרציה הגרמנית). חיים בהם כיום 20% פחות מאשר לפני עשר שנים ועדיין מממנים אוטובוסים ציבוריים שנוסעים שם ומעבירים בעיקר אוויר חם. זה לא צודק, אלה דברים שחייבים להשתנות, אלה הקצאות מסורתיות שצריך לצמצם ולהסיט אותן לאזורים שמתמלאים באנשים וזקוקים לפתרונות".

עצמאות אבודה

"פרנקפורט היתה בעבר עיר עצמאית עם קשר ישיר לקיסר. קיסרי האימפריה הושבעו כאן, אבל אני לא חולם על אפשרות לחזור למעמד הזה (ברלין, המבורג וברמן, הן ערים שנהנות ממעמד של מדינה במוסדות הפדרציה הגרמנית). אין מי שיתמוך במהלך עצמאות עירונית - המדינה אליה אנחנו שייכים, לא תרצה בכך כי זה יחליש אותה, ולפדרציה כמובן שאין אינטרס להוסיף ערי מדינה למערך השלטון המרכזי".

כוח אזורי

"ההתחזקות המקומית מול השלטון המרכזי תגיע דרך שיתוף-פעולה עם ערים שכנות באזור שיש להן אינטרסים משותפים. מדינות יתקשו לתת אוטונומיה לערים, כי זה מאיים מדי, שיתוף-פעולה אזורי הוא קל יותר, ויש לו הצדקה במובנים רבים של ניהול תחבורה, פסולת ואנרגיה. במובן הזה יש לנו תיקון היסטורי לעשות, משום שחלוקת הגבולות בין מדינות גרמניה (מהלך שנעשה אחרי מלחמת העולם תחת השפעה אמריקנית - מ.מ.) נעשתה באופן שהשאיר מחוץ למדינת הסה ערים שמבחינה תרבותית שייכות לאזור הריין, והכניסה אליה ערים שהקשר התרבותי וההיסטוריה ביניהן פחות אמיץ. לפרנקפורט מגיעים יום-יום רבים ממדינות שכנות, וזה לא מקרה שהגבול האדמיניסטרטיבי בין מדינות רבות בגרמניה הוא מטושטש מבחינה מעשית. כך למשל העיר שופנבורג, מבאווריה, והעיר מיינץ מריילנד פאלץ יותר מחוברות אלינו מאשר למדינות שאליהן הן שייכות. זו חלוקה מלאכותית".

עוקפי מדינה

"לערים הגדולות יש בעיות בוערות משותפות. כולן סובלות מפרץ בגידול אוכלוסייה שמוביל להתייקרות הדיור, כולן סובלות מגודש על תשתיות, ומצורך דחוף בטיפול בפסולת וענייני אנרגיה. כל אלה דברים שקשורים לתכנון, והתכנון, לפי חוקי הפדרציה, נתון להחלטות ממשלות המדינות, ולא הערים. החלטנו להביא לוועדות התכנון נציגים של הערים מהמדינות השכנות ששייכות לתפיסתנו לאותו אזור, הם משתתפים כצופים. החוקים הפדרליים מונעים את האפשרות לתת להם זכות הצבעה, אבל כך לפחות כל מי שנוגע לתהליכי התכנון משתתף בתהליך. המהלך הזה אינו 'לטובת' הערים השכנות, הוא לטובתנו. שיתוף-הפעולה האזורי הכרחי בשביל שהמיזמים שעושים בפרנקפורט יתפקדו".

גלי הגירה

"תוך 10 שנים נרשם זינוק של יותר מ-10% במספר תושבי העיר, וקצב הגידול גובר. פרנקפורט נושקת ל-700 אלף איש, ובשלוש השנים האחרונות הצמיחה היא ב-14 ואפילו 15 אלף תושבים שנוספים כל שנה. במטרופולין שסביבנו גרים 2.5 מיליון, האזורים כפריים מתרוקנים, בדור הצעיר כבר אין שאלה - כולם רוצים לגור בהעיר. בכל שנה נולדים בין 300 ל-400 ילדים, זה נחמד מאוד, אבל גם עולה כסף, וההכנסות שלנו לא מדביקות את הגידול באוכלוסייה".

מיתון שוק הדיור

"השוק בוער ואין לנו ממש יכולת לעצור את התייקרות הדירות בעיר. אנחנו מנסים למתן אותה על ידי דחיפה של מיזמי מגורים, גם בבנייה פרטית, שמחויבת לבניית דירות שיושכרו במשך עשר ועשרים שנה במחירים מפוקחים. העסקה משתלמת ליזמים מכיוון שאת הדירות משכירה העירייה, דרך חברות השיכון שלה, וזה כסף בטוח, כי העירייה מחויבת לתשלומים".

למנוע דירות יוקרה

"אנחנו מקשים על איחוד דירות, כדי למנוע יצירה של דירות יוקרה - מגמה שמתעצמת במרכז העיר, כמו בכל הערים ברחבי אירופה (ובכל העולם - מ.מ.). מה שהוחלט עכשיו בעיר פריז לגבי זכות הראשונים לקניית דירה, אצלנו קיים כבר כמה שנים - לעיר יש הזכות לקנות כל נכס שמוצע למכירה בתחומיה".

אין רכבת - אין שכונה

"בונים בעיקר לגובה, אבל יש עדיין שכונות בשולי העיר, שנבנות על שטחים ששימשו בעבר לצרכים לוגיסטיים. בצפון נבנה 'האזור האירופי' שבו עשרת אלפים יחידות דיור, ואיתן מלונות וקניון. ההחלטה על ההקמה נפלה בתחילת העשור הקודם, והבנייה נעשית בד בבד עם בניית קו רכבת קלה בהשקעה של 200 אלף אירו. אין בנייה חדשה בלי תשתיות לתחבורה ציבורית, זו בכלל לא שאלה".

מספר המשרות בעיר הוא 600 אלף

"זה כמעט שווה למספר התושבים, וזה נתון יוצא דופן. בכל יום נכנסים לעיר מיליון איש וזה מחייב השקעה עצומה בתשתיות. לכולם ברור שצריך לעשות הכל כדי להוריד את היקף התנועה. צפיפות בבנייה מכבידה על תשתיות תנועה, אבל לא בהכרח. כי בעצם כך נוצרות סביבות שבהן אנשים עובדים וגרים במרחקי הליכה או במרחקים קצרים שאפשר לעבור אותם בתחבורה קלה. בכל מקרה מה שאנחנו מקדמים עכשיו זה מסילות רכבת ושבילי אופניים ולא כבישים. כמובן שאיש לא חושב להשקיע כסף בהוספה של שטחי חניה למכוניות. אגרת גודש לא תופעל, משום שמהלך כזה עלול להוציא אנשים למרכזי הקניות שנבנו בשולי העיר, במקום לעורר ולעודד את המסחר ברחובות".

המרוץ לצמרת

"אנחנו נעבור את מינכן, ונעבור את המבורג, אני בטוח שבעתיד הלא רחוק ידברו על שתי ערים חזקות בגרמניה: ברלין ופרנקפורט".

נגעו בשמיים ושכחו את הרצפה

פרנקפורט לא נכנעה לטרנד השימור, אשר מקפיא מבנים כדי שיעטרו את סביבתם תוך שהם מספרים על סגנון ועל פאר העבר. פרנקפורט העזה להתחדש, היא בנתה וממשיכה לבנות שכונות מגורים בבנייה מודרנית ומגדלי משרדים, גם בלב העיר העתיקה. בזכות גישה תכנונית אמיצה זו ניצל מרכז העיר שלה מגורל השיתוק והניתוק שאליו נופלות מרכזי ערים עתיקים בערים אירופיות ובהן אמסטרדם, פריז, וינה, האג, ברצלונה, ציריך ועוד. אלה משותקים, כי אין בהם בנייה חדשה, ומנותקים, כי עוצר הפיתוח גורם לקרקע להתייקר כל כך עד שהם הופכים למובלעות תיירים - הדיור מופקע לטובת מלונאות (רשמית ובלתי רשמית בסגנון השכרת חדרים) ושטחי המסחר נכבשים בידי רשתות ותאגידים, שרק הם יכולים לעמוד בתעריפי השכירות הגואים. ההבדל התכנוני בין פרנקפורט לאחיותיה, מתבטא גם בתשתיות התנועה: גם בה יש "אזורי הליכה" שטבעם לנתק מחיי היום-יום של העיר, אבל המרכז שלה מרושת בדרכים שעוברת בהם תנועה ממונעת שמחברת לאזורים אחרים בעיר.

פרנקפורט דומה לסיטי של לונדון, שגם הוא מערבב ישן וחדש, ואולי לא מקרה ששתיהן ערים עתירות פעילות בנקאות ופיננסים. העושר מרים מגדלים, ובפרנקפורט נבנו קרוב ל-400 עד היום, יותר מאשר בכל עיר אחרת באירופה. הצרה היא שבדרך לגובה שכחו מתכנניה את הרצפה. במגדלי המשרדים אין דבר בקומת הקרקע זולת כניסה לחניונים, אם הם ליד גן - הוא ריק בגלל שאין סביבו שטחי מסחר, ואם הוא נטוע ברחבה - היא מהסוג השומם מאותה סיבה. בתי המגורים, גם אלה שליד נהר המיין שעובר בעיר, מפנים גדרות גבוהות אליו ולפארק שלאורכו, ולאורך הפארק עובר כביש בקצב אוטוסטרדה.

"בנייה לגובה מולידה צפיפות שמחייבת תשתית טובה של תחבורת המונים", אומר שר האוצר של העיר, ולכך דואגים בפרנקפורט. אבל הצפיפות יכולה להפוך ממשאב למטרד, אם אין לה מרחב ציבורי מטופל ונעים להתקיים בו. מגדלים וסביבם שממה, גדרות שמקיפות חצר ורחובות ארוכים שאין בהם דבר מלבד תנועת מכוניות, אינם הדרך לקדם עיר.