"גם טריפוליטאים שומעים בבית אופרה"

במאי הקרוב תופיע בארץ קלייר מגנאג'י (Megnaghi), מזמרות הסופרן המוערכות בתחומה. היא תשתתף בקונצרט מרתק במסגרת פסטיבל "פליציה בלומנטל" בתל-אביב, בליווי ההרכב האיטלקי "קונצ'רטו דה קבאליירי". תוכנית הקונצרט תכלול יצירות משיא הבארוק האיטלקי, ביניהן שתי יצירות לסופרן ולתזמורת מאת ויואלדי. ביצוע יצירות אלה יאפשר למגנאג'י להציג את כל התכונות שהפכו אותה לשם מוביל בתחום ביצועי מוזיקת הבארוק: יכולת וירטואוזית, גמישות, ברק קולי, הבעה נוגעת ללב, והחשוב מכל - מוכנות נדירה ללכת "עד הסוף" מבחינה רגשית, ולתת את כל-כולה על הבמה בלי להיגרר למניירות מלאכותיות.

מגנאג'י (36), נשואה ואם לשניים, נולדה בישראל. סיפורה המשפחתי מרתק: אביה, יליד טריפולי בלוב, גורש עם משפחתו לאיטליה לאחר מלחמת ששת הימים. האב היה זמר בעצמו, ולפני גירושו מלוב שימש כחזן בבית הכנסת הגדול בטריפולי ולאחר מכן בבית הכנסת הגדול של רומא. ברומא פגש את אימה של קלייר, שעבדה בשגרירות ישראל, והשניים נישאו ועברו להתגורר בארץ. המקור לשם המשפחה לא לגמרי ברור: ייתכן שזהו שיבוש של שם טריפוליטאי שפירושו "לשיר", ויתכן שהוא נובע משמה של העיר מקנס בצפון מרוקו.

המוצא המעורב שלה, חצי טריפוליטאי (מצד האב), וחצי רומני (מצד האם), גרם להיפוך גמור של סטריאוטיפים. "במקרה שלנו דווקא הצד האשכנזי, המשפחה של אמא, היה במעברה של הרומנים", היא אומרת. "האבא הטריפוליטאי, לעומתה, גדל ברומא עם משפחה של אנשי אקדמיה ורוח. השטחיות של השיח המזרחי-אשכנזי מרגיזה אותי עד היום. באופרה הישראלית, לדוגמה, הייתה לפני כמה שנים הפקה בה שרו לצידי עוד שני זמרים בעלי שמות מזרחיים, הילה פחימה ואלון הררי. במפגש עם הקהל מישהי אמרה שהשמות לא מסתדרים לה, ושאלה 'מה לנו ולאופרה'. אחרי שנרגעתי הסברתי לה שאבי היה חזן ברומא, וששמעתי אופרה כבר מילדות. היה לי חשוב לומר לה שגם טריפוליטאים שומעים אופרה בבית".

מגנאג'י, בוגרת האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב, המשיכה את לימודיה בבוסטון ובברלין. היא הופיעה לראשונה במרכזי המוזיקה החשובים בעולם לפני קרוב לעשור, במסגרת האקדמיה לזמרים צעירים של מנצח הבארוק הנפלא וויליאם כריסטי. מאז הוזמנה להופיע כסולנית אורחת עם מגוון בתי אופרה, תזמורות ופסטיבלים חשובים ברחבי אירופה וארה"ב. היא מזוהה בעיקר עם ביצוע מוזיקת בארוק, אבל הרפרטואר שלה כולל גם תפקידים באופרות של גלוק, מוצרט, רוסיני וסטרווינסקי. כמו רבים מהזמרים הישראליים המובילים, חלק ניכר מעבודתה נעשה בחו"ל. "אנחנו מדינה קטנה", היא אומרת, "ובחו"ל יש יותר בתי אופרה ויותר אפשרויות אמנותיות מאשר בארץ". עם זאת, את האופציה של מגורים באירופה היא דוחה בשלב זה. "את הקריירה המקצועית של כזמרת התחלתי בעת הלימודים בבוסטון, שם גם הכרתי את בעלי", היא מספרת. "לאחר לידת בתנו הראשונה היה לי ברור שאני רוצה לחזור הביתה. אני מאוד קשורה למשפחה שלי, וצריכה את בני המשפחה לידי. אז חזרנו לארץ, ואני נוסעת להופיע בחו"ל כמה חודשים כל שנה".

- נהוג לומר שבחו"ל אמנים מרוויחים פי חמישה מאשר בארץ. זה עדיין נכון?

"לא תמיד. בשנים האחרונות יש משבר כלכלי גדול באירופה, והשוק כולו ספג מכה רצינית. הרבה בתי אופרה נסגרו, ואחרים פשוט לא משלמים. יש תופעה גורפת של הקצאת פחות תקציבים למוזיקה, ויש גם פחות קהל. כך שהמצב של 'אין כסף' הפסיק להיות ייחודי לישראל והתחיל להיות מצב גלובלי. מהבחינה הזו אנחנו בחברה טובה".

- מה המשמעויות של המשבר הזה מבחינה פרקטית?

"יש כיום שתי מגמות בעולם האופרה. הראשונה היא לקחת סולנים 'כוכבים', שהשמות שלהם מוכרים כרטיסים. השנייה היא להעסיק הרבה זמרים צעירים, שאפשר לנצל אותם תמורת שכר נמוך. היום קשה מאוד לזמר צעיר להצליח. יש פחות הזדמנויות, יש פחות מקומות שאפשר להופיע בהם, ויש הרבה תחרות מצד זמרים אחרים. אם הייתי צריכה לבחור היום קריירה, אני לא בטוחה שהייתי הולכת על קריירה של זמרת מקצועית".

- נשמע מייאש.

"אני מעדיפה לנקוט בגישה חיובית, ושמחה שאני יכולה להיות אורחת בבתי אופרה במקומות שונים בעולם. מצד שני, אין ספק שהמצב הזה מכריח אנשים להתמקד. מי שטוב ומסור למקצוע נשאר, ומי שלא - נושר. יש גם מרכיב נוסף, והוא שההרכבים והסולנים חייבים לאתגר את עצמם ולבצע רפרטואר חדש כל הזמן. הקהל הצעיר פחות מעוניין ברפרטואר השמרני, ולכן אני רואה עניין גדול בכיוונים של אופרה פרינג', מוזיקה חדשה וכדומה. אין ספק שהמשבר משנה את כללי המשחק, אבל במקום להתייאש אפשר לראות בזה הזדמנות ולעשות משהו חדש".

קלייר מגנאג'י תשיר עם ההרכב "קונצ'רטו דה קבאליירי", בניהולו המוזיקלי של מרצ'לו דה ליסה, ביום ג' (5 במאי) בשעה 20:30, במסגרת פסטיבל "פליציה בלומנטל" במוזיאון תל-אביב