הקרקע בוערת

בכל פעם שהאדמה רועדת והמסכים מתמלאים בהריסות ובנפגעים, אנו שואלים כאן: מתי יכה גם אותנו הרעש? כיצד נתכונן להרס המחריד? ובכן, איש לא יודע מתי זה יקרה, אבל יש בארץ קהילת חוקרים שעסוקה בשאלה: מתי קרו אירועים כאלה בעבר ומתי הם עלולים לחזור? התשובות לשאלה ה"אקדמית" הזאת יכולות לסייע לשאלה המעשית - כיצד למזער את הסיכון?

בבוקר ה-20 במאי שנת 1202 החריב רעש ענק, במגניטודה 7.5 או יותר (המדד של כמות האנרגיה המשתחררת במוקד של רעידת-אדמה) את לבנון, מערב סוריה והגליל. הגלים התפשטו מבקעת הלבנון, החולה והכנרת, שם החליקו לוחות הקליפה של כדור-הארץ, הלוחות הטקטוניים, אחרי שקט של מאות שנים. המבצר הצלבני בתל-עתרת שעל גדת הירדן נקרע לאורך "קו התפר" החוצה אותה, תפר שנקרע לפחות חמש פעמים ב-3,000 השנים האחרונות.

ב-1759 החליקו שוב הלוחות בצמד רעידות; וב-1837 נקרעה לבנון ברעידה במגניטודה 7. הערים צפת, טבריה, ועכו חרבו שוב ושוב, ואיתן ערים וכפרים לרוב. לא ניתן למנוע את השחרור האפיזודי של האנרגיה הנצברת בתנועת הלוחות, והיא ממשיכה להצטבר: לפי מחקרי GPS הלוחות הטקטוניים ממשיכים לנוע בקצב של כחצי ס"מ לשנה, אך החלק העליון של קליפת כדור-הארץ באזור הבקע גמיש דיו כדי לצבור אנרגיה במשך עשרות ומאות שנים.

בהמשכה של בקעת הירדן דרומה נמשכת תקופת שקט מאז המאה ה-11 לספירה. אולם גם כאן ממשיכה האנרגיה להצטבר אל מול ריכוזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל, פלסטין וירדן. אזור ים המלח רעד לאחרונה ב-11 ביולי 1927, וגרם לנזקים נכבדים בירושלים, רמלה, שכם ועמאן. אולם זה היה אירוע צנוע יחסית (מגניטודה 6.2), וכמות האנרגיה ששחרר רעש זה קטנה עשרות מונים מזו של אירוע גדול. על אזור ים המלח יש שפע של נתונים, היסטוריים, ארכיאולוגיים וגיאולוגיים, שמעלים תמונה של אירועי הרס חוזרים ונשנים.

מה יעשו קוראי העיתון עם המידע הזה? רובנו הגדול לא נהיה לכודים תחת ההריסות ולא ניפגע קשה, גם אם חלילה יגיע מניין הנפגעים לעשרות-אלפים (כמו בדיווחים על רעידות ספורות בהיסטוריה). אבל הביאו בחשבון שבתי-החולים ושירותי ההצלה יהיו עסוקים באלה שמזלם לא שפר עליהם. לכן, כדאי כבר היום שנכין מלאי חומרי חבישה ותרופות ללא מרשם: הנגישות לבתי-מרקחת תהיה מוגבלת. הדברים אמורים גם במרכולים, בחשמל ובמים - כל בית צריך שתהיה בו אספקה למספר ימים.

ומה המדינה יכולה לעשות עם המידע המדעי? המדינה מתקנת תקנות בנייה ואוכפת אותן, אולי לאט, אבל יש התקדמות רבה בנושא. תקנות אלה מבוססות על מודלים להסתברות תאוצת קרקע מעל ערך קריטי במקום נתון במשך עשרות ומאות שנה. המודלים מתבססים על ההיסטוריה, כמו על ניטור רעידות קטנות וחקר המכניקה של קריעת קרום כדור-הארץ והתפשטות גלי רעידת-האדמה מאזור הקרע. וכך יש מקום לתקווה שמשאבי הבנייה יוקצו באופן אופטימלי בין אזורים ובניינים שונים.

אולם על המדינה מוטל להביט מעבר לאופק הסתברותי של עשרות ומאות שנים: הקמת ובניית מתקנים קריטיים ותכנונם - בהם תחנות-כוח, נמלים, מכלי אמוניה ועוד - ראוי שיביאו בחשבון את תאוצת הקרקע המקסימלית האפשרית, גם אם היא מתרחשת ברעש שקורה אחת לאלפי שנים. מחקרים גיאולוגיים במערות נטיפים מרמזים שאחת לאלפי שנים האדמה רועדת בעוצמה קיצונית, כמו שלא רעדה במשך ההיסטוריה הכתובה. וכאן טרם נאמרה המילה האחרונה.

הכותב הוא מהמכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית