בעל הבית החדש

ממשלת ישראל החדשה תוצג כנראה בפני הכנסת בקרוב, והיא תזכה, כמובן, באמונה. בכך תכונן ממשלה אשר בראשה, באופן רשמי, יעמוד בנימין נתניהו. כדי להבהיר מה תהיה אופייה של הממשלה, ומי יחזיק באמת במושכות, נזכיר עובדה בסיסית: זו ממשלה שלא מבוססת על 67 חברי-כנסת, אלא על קואליציה של 57 ח"כים, ועוד 10 ח"כים לצדם.

אכן, הקואליציה ה"טבעית" של נתניהו מונה רק 57 ח"כים, וכדי לשלוט היא נזקקת לתמיכתה של סיעת כולנו, אשר אינה רואה את עצמה, באופן "טבעי", כחלק מסדר-היום שאותו נתניהו רוצה לקדם. אדרבא, חלק מאותם ח"כים של סיעת כולנו היו מרגישים נוח הרבה יותר בקואליציה בהנהגת יו"ר המחנה-הציוני יצחק הרצוג, והחשד הוא שגם משה כחלון עצמו לא היה מצטער אם זה אכן כך היה המצב.

אם מה שדווח בתקשורת הוא נכון, הרי שנתניהו זכה לטעימה ראשונה ממה שצפוי לו ולסדר-היום שלו, כאשר שמע מכחלון התנגדות חזקה להצעות להפוך את בית-המשפט העליון לסניף של מרכז הליכוד. גם אם הדבר נבע מעמדה עקרונית של כחלון, בפועל, מהלכו בא לסמן לנתניהו מה הם כללי המשחק בקואליציה שהוא כונן. לנתניהו ייקח זמן מועט להבין זאת; לחבריו בליכוד זה יהיה קצת יותר קשה, אבל בסוף גם הם יפנימו.

על-פי אותם כללים, שלהם נאלץ נתניהו להסכים, כל הסמכויות בתחום קביעת המדיניות הכלכלית, פרט לראשות ועדת הכספים, נמצאות בידיו של כחלון. כל שותף קואליציוני, וכל גורם במשק, יידע מעתה כי הכתובת לקדם עניינים, ו/או להניע מהלכים, היא לשכתו של שר האוצר. זאת, בניגוד למה שקרה בשנים האחרונות.

אצל שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ כולם ידעו שלשכת שר האוצר האמיתי ישבה בלשכת ראש-הממשלה; ואצל השר הקודם יאיר לפיד כולם ידעו שתפקיד שר האוצר לא היה ממש מאויש. המצב הזה אינו תקף עוד. אם מפלגה חרדית תרצה לקדם דיל כלשהו, אם הבית-היהודי ירצה כספים להתנחלויות, אם הצבא ירצה תוספות תקציביות, הכתובת היא אחת: משה כחלון.

כחלון יודע שמבחנו הגדול ביותר יהיה התקציב לשנת 2016. אגף התקציבים באוצר יצטרך להתרגל לעובדה שהשר החדש ירצה להיות מעורב בכל פרט; כולל התקציב והרפורמות שכחלון הבטיח להביא לעולם. וכל השותפים הקואליציוניים יצטרכו להבין שבקשותיהם ומשאלותיהם, ייענו אך ורק בתנאי שהם עולים בקנה אחד עם אלה של שר האוצר.

נראה כי נתניהו לא יכול עוד להושיע אותם, גם אם ירצה. ואם מישהו ישכח זאת, יהיה מי שיזכיר לו שהכוח של עשרה ח"כים הוא רב מאוד, בעיקר כאשר בלעדיהם אין ממשלה. כך שאם כחלון יחליט שהוא רוצה להגדיל את ההוצאה על שירותים חברתיים, ולשם כך הוא זקוק לקיצוץ אמיתי בתקציב הביטחון, כך ייעשה הדבר, והפעם נתניהו לא יוכל לכפות את דעתו.

הדבר הזה מחזק את הסיכוי, שכחלון ידחוף לתקציב כמעט כל דבר שהוא רצה לממש, החל מרפורמה עמוקה בשיווק קרקעות, דרך קיצור תהליכי התכנון, מתן סמכויות רבות יותר לממונה על הגבלים עסקיים, וכלה בתחרות גדולה יותר בשוקי ההון. התחום היחיד שאותו כחלון ככל הנראה לא יצליח לקדם, הוא הרפורמה במערכת הבנקאית. זאת, מכיוון שבנק ישראל, שהוא השולט על מבנה המערכת הבנקאית, אינו חלק מהמשחק הפוליטי.

על פניו, מצב עניינים זה אינו מבשר טובות ליציבותה של הממשלה החדשה. לנתניהו יצא מוניטין של איש חשדן, והעוצמה הרבה של כחלון תהיה לצנינים בעיניו. במפלגתו של נתניהו, בליכוד, המציאות החדשה תעורר תסיסה, במיוחד בין שרי הממשלה אשר רשאים לראות את עצמם מאוימים על-ידי פוליטיקאי שאינו מסתיר את כוונותיו לעתיד.

כל אחד משרי הליכוד רשאי לראות את עצמו כמי שסיכוייו תלויים עכשיו בכישלונו של שר האוצר כחלון. דינמיקה דומה פעלה בימיו של יאיר לפיד כשר האוצר, אלא שכחלון הוא פוליטיקאי הרבה יותר מנוסה מקודמו בלשכת האוצר, ומודע הרבה יותר לעוצמה הפוליטית שבידיו.

בסופו של דבר, כל המתחים בתוך קואליציית ה-"57" ועוד "10" מתנקזים אל תוך תקציב המדינה לשנת 2016. השאלה היא מתי יפנימו אלה שנמצאים בצד החלש יותר במשוואה - חברי קואליציית הימין הטבעית - כי למרות כל משאלותיהם ערב הבחירות, הם קיבלו הפעם גרסה תוקפנית יותר, מנוסה יותר וממוקדת יותר של לפיד. זאת, בשעה שעוצמתם הפוליטית ומרחב התמרון שלהם, הרבה יותר מוגבלים.