הכחלון הבא

המשא-ומתן להרכבת הממשלה התמקד עד כה בעיקר בדרישתן של השותפות הקואליציונית לאחד משלושת התיקים הבכירים - חוץ, ביטחון ואוצר - ולתחרות מצד בכירים במפלגת השלטון, הליכוד, על אותם תיקים. תיקים נוספים ששמם עלה במשא-ומתן היו בעיקר תיקים חברתיים, כגון רווחה ובריאות, ותיקים הנוגעים לאכיפת החוק, ובראשם המשפטים וביטחון-הפנים. מנגד, עד כתיבת מאמר זה לא פורסם כי איש מהפוליטיקאים שמתכוון לשבת בשולחן הממשלה תובע את תיק האנרגיה. מדובר בליקוי מאורות, שכן תיק האנרגיה הוא אחד התיקים הכלכליים המרכזיים בממשלה, והפוטנציאל למנף אותו להישגים פוליטיים הוא משמעותי.

ישראל מצויה בימים אלה בעיצומה של מהפכה אנרגטית. גילוי הגז הטבעי נושא עימו השלכות אסטרטגיות וגיאו-פוליטיות מרחיקות לכת, והופך את משרד האנרגיה למקור רב-עוצמה של קבלת החלטות והובלת רפורמות, העשויות להיטיב עם הצרכן הישראלי ולחסוך למשק כ-5 מיליארד שקל במונחים שנתיים. זוהי מהפכה בסדר גודל דרמטי הרבה יותר ממהפכת הסלולר, אשר חסכה לציבור מאות מיליוני שקלים, והזניקה את מעמדו הפוליטי של משה כחלון, כשר אשר הוביל אותה.

הרפורמה הראשונה שאותה יכול וצריך שר האנרגיה הבא להוביל נוגעת להסבת התעשייה הישראלית לשימוש בגז טבעי. בשנים האחרונות הולך מצב התעשייה בישראל ומידרדר מדחי אל דחי. נדמה כי מדינת ישראל ויתרה על התעשייה המסורתית, רק טרם הודיעה על מועד הלווייתה. בניגוד לציפיות הגדולות שנפוצו במשק הישראלי מגילויי ומהגעת הגז הטבעי, עד היום מפעלים בודדים בלבד השלימו את תהליך ההסבה לגז.

כולנו מנידים את ראשנו בדאגה כאשר מתפרסמת ידיעה נוספת על מפעל שעומד בסכנת סגירה ועל פיטורי העובדים ללא אלטרנטיבה תעסוקתית של ממש. אלא שהמדיניות בישראל, כך נראה, אינה מדיניות של דאגה לעתיד המפעלים והעובדים, אלא יש בה הזנחה וויתור. זאת, לעומת ארה"ב ואירופה שנלחמות כיום על חיזוק התעשייה המסורתית בתחומן, ואף מודות כי שגו בכך שבשנות ה-80 "הגלו" את מרבית המפעלים למזרח הרחוק.

הגז הטבעי הוא בעל פוטנציאל לחולל שינוי חברתי עמוק על-ידי ביסוס התעשייה המסורתית ושינוי כלכלי דרך החיסכון הצפוי באנרגיה. שימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה עיקרי למפעלים, צפוי להביא לחיסכון עצום של כ-50% מעלויות האנרגיה של חברה תעשייתית. התייעלות, שהיא בבחינת רוח גבית חזקה שתאפשר לתעשיות לשמור על מקומות התעסוקה של רבבות מועסקים במשק.

אך בישראל, במקום להסתמך על הנתונים הללו כדי להזניק מעלה את השימוש בגז הטבעי, הביורוקרטיה חונקת את התעשייה ומקשה על מפעלים להסב את המכשור לגז. משרד הכלכלה מצא, כי בהולנד אורכת ההסבה כולה - החל משלב התכנון, דרך שלב הביצוע, וכלה בשלבי הפיקוח וההגזה - לא יותר משלושה-ארבעה חודשים בממוצע. בישראל, התהליך הזה עשוי להתארך עד לשנה וחצי-שנתיים ויותר.

גם הפער בעלויות המעבר לגז דרמטי: בעוד שבאירופה עולה תהליך ההסבה כמה עשרות-אלפי אירו, בישראל הוא נאמד במיליוני שקלים. וכאילו אין די בכך, המכרז שפרסמה הממשלה לביצוע ההסבה מבוסס על מודל שגובש לפני כעשור וסובל משורה של ליקויים הנדסיים המעיבים על המהלך כולו.

התוצאה: התעשייה הישראלית מפגרת אחרי הכלכלות המפותחות בעולם בהתייעלות אנרגטית. באירופה, למשל, 40% מהתעשייה ומהמפעלים אשר הם צרכני אנרגיה מובהקים, משתמשים באנרגיה שמקורה בגז טבעי. אך בישראל, נכון להיום טרם הגענו אפילו ל-2% שימוש בגז טבעי בתעשייה.

שר האנרגיה הבא יהיה חייב אפוא להגדיר את מעבר המשק הישראלי לגז טבעי כיעד לאומי. מעבר לחיסכון הכלכלי, להתייעלות בייצור ולתרומה ליצוא ולהכנסות ממסים, מדובר גם בעניין חברתי. מפעלי תעשייה דוגמת פניציה בצפון הארץ ומגבות ערד בנגב, משוועים כבר שנים להסבה לגז טבעי, כדי לחסוך בעלויות הייצור ולהציל אלפי מקומות עבודה בפריפריה בפרט, ולמשק בכלל. האפשרות למנוע פיטורים המוניים ולהבטיח תעסוקה ביישובים הזקוקים לכך יותר מכול, היא קריאת השכמה לדרג הפוליטי להסתער על פרויקט ההסבה ולקדמו במהירות האפשרית.

השורה התחתונה היא שתיק האנרגיה הוא אחד התיקים הכלכליים והחברתיים החשובים בממשלה. היכולת שלו לעצב את העתיד הכלכלי של ישראל וההשפעה שלו על שוק התעסוקה ועל פוטנציאל הצמיחה במשק, הן מהגדולות שבקרב משרדי הממשלה. הפוליטיקאי שישכיל להיאבק על התיק הזה יזכה הן לעמדת השפעה יוצאת דופן והוא גם עשוי "לגזור קופון" פוליטי של ממש ולהיות הכחלון הבא, הפעם במשרד האנרגיה.

הכותב הוא מנכ"ל סופר NG