מי שרוצה מוצא

ערב האחד במאי, חגם של העובדים, הוא הזדמנות מצוינת לשוב אל המיתוס השגוי הגורס כי אפליה על רקע גיל מתחילה כבר ב-40. מיתוס הרסני זה, שהמציאה התקשורת בשטחיותה הרבה, מרפה ידיהם של אלפי מובטלים ומביא אותם לייאוש וכניעה, כשבפועל האפליה מתחילה עשור שלם אחרי.

נמצא האקדח המעשן

דוגמא מוחצת לטענה הוא סיפורה של חברת הייטק המחפשת מתכנתים בני 40+, בקרב מנהלים שנטשו את הפיתוח. מדוע דווקא הסיפור הזה? ראשית, כי שוק ההיי-טק, ובמיוחד המתכנתים, נחשבים לחללים הראשונים במלחמה בגיל, אלה שהאבטלה מזנבת בהם עוד בטרם חגגו 40. שנית, כי מי שמכיר את ההייטק יודע שמבחינת השוק החזרה לפיתוח נדירה ביותר, בפרט אחרי שנים של תפקידי ניהול בממשק לקוח.

בשל מחסור במהנדסים טובים (וקורטוב רגישות חברתית), מחליטה החברה הנ"ל לפנות דווקא לבני 40+ המביאים איתם בשלות מקצועית, ראיה רחבה והבנה עסקית - ללא התעקשות על השכלה יוקרתית, אלא רק ניסיון מינימאלי של שנתיים בפיתוח. נרגשת מהסיפור אני מתעניינת איך ה"ילדים" משתלבים בחברה. "תרגיעי", הם עונים, "כמעט אף אחד לא הרים את הכפפה". למרות שהדרישה פורסמה בכל חור, רק 18 איש שלחו קורות-חיים.

לא יכולים או לא רוצים?

נדהמתי. איפה אלפי ההיי-טקיסטים שמייללים "השוק מפלה בני 40"? קיבלתם הזדמנות נדירה להחיות מחדש את הקריירה, הכשרה מקצועית ואופק תעסוקתי לשנים בחברה המפתחת מוצר מעניין (שממוקמת באזור הכי יוקרתי בארץ) ואתם לא מסתערים? ביקשתי לבחון את הפרסום, לוודא שנוסח בבהירות, חקרתי לגבי השכר, חפרתי וחפרתי וכלום, אין הסבר. הפרסום ברור, השכר הצפוי פי 2.5 מהממוצע במשק, ורק 18 מובטלים טרחו להגיב. למה? שתי אפשרויות - או שהם לא רוצים להתאמץ, או שהם לא מסוגלים.

אם אכן בני 40+ כבר עייפים, מתקשים ללמוד טכנולוגיות חדשות, לא מספיק פתוחים וחדים - מוטב שיתפשרו על תפקידים נחותים, העיקר להתפרנס. אך אם, כטענתם, הם רק משביחים עם הגיל - יתכבדו ויזיזו את הישבן, אלא אם הם יכולים להרשות לעצמם להתבטל (ולקטר). לפני גיל 50 לא אמורה להיות מגבלה, מה גם שהיתרונות מחפים על פגעי הגיל אם הנצו. למעט מי שאינו מתאים לחלוטין לעבודת הפיתוח, מרביתם לא מוכנים להשקיע את המאמץ הרב שהשינוי דורש.

רבים מהמובטלים מעדיפים להאמין לתקשורת ולחכות שהמציאות תשתנה. ביניהם, מטבע הדברים, ישנם גם עובדים לא מספיק טובים המשוכנעים שהם מצוינים ומצפים לתפקידים שאין להם כל סיכוי לקבל, או כאלה שהרוויחו מעל למקובל וחולמים לשחזר את השכר, ויותר. הם מעדיפים להיתלות במיתוס, משוכנעים שהאפליה מתחילה כבר בגיל 35, העיקר לא להביט במראה. אצלם תמיד הכל פיקס, אין שום הסבר למצבם פרט לגיל, רק אחרים לא מספיק טובים, מגויסים בזכות קשרים, מתקדמים כי ליקקו לבוס, ושאר ירקות.

הגיל הוא רק תופעת לוואי

המציאות היא שמידי יום מגויסים בני 40+ ואף 50+ לתפקידים איכותיים ובשכר נאה. עובדים שלא ויתרו, שהפנימו שאבטלה איננה גזרת גורל, שהקושי למצוא עבודה הוא רק תופעת לוואי של הגיל ולא בגללו. מי שמתעמק בתופעה יודע שלמרות המתאם החיובי בין גיל לאחוזי אבטלה, אין סיבתיות (פרט שולי שנעלם מעיני התקשורת), שהגיל הוא רק משתנה מזויף, שהגורם העיקרי לאבטלה הוא היצע נמוך של תפקידי ניהול מחד, ושל תפקידים עתירי שכר מאידך. במילים אחרות, זה לא השוק שלא רוצה "זקנים" בני 40-50, פשוט אין לו מספיק תפקידי ניהול. לכן, הנפגעת היא השכבה בה שיעור המנהלים הגבוה ביותר. השוק גם לא מתנגד דווקא ל"זקנים" מנוסים, הם פשוט עולים לו יותר לכן הוא מסתפק בבעלי 10 שנות ניסיון ופחות - ושוב הנפגעים הם בני אותה השכבה.

מרגע שמובטלים יפנימו שהאשם אינו הגיל, שהשליטה בידיהם, מצבם ישתנה. עליהם לאתר במדויק את החסמים (כמפורט במאמר אף אחד לא מפלה בני 40+) ולהסתער על השוק. זה לא יקרה ברגע. מציאת עבודה היא אתגר בכל גיל, בוודאי כשההיצע נמוך, אבל מי שרוצה מוצא.

אכן המשמעות היא סטגנציה בשכר ובבכירות (לא מתקדמים במעבר בין חברות), ואפילו נסיגה ריאלית כשנדרש, אבל אין ברירה - אלה חוקי המשחק. רק במגזר הציבורי השכר מטפס לו בנחת עד הפנסיה, בלי קשר למצב השוק, לכמות ואיכות הביצוע.

ומה עם מובטלים בני 50+ הסובלים מאפליית גיל? אני הייתי חוטפת אותם למגזר הציבורי כבר מזמן. אין כל ספק שרמת השירות שם תעלה פלאים.

הכותבת היא מומחית לניהול קריירה

לתגובות: orna@rudi-cm.com