"במשך שנה וחצי החלה אורלי מיברג את יום העבודה שלה בסטודיו, ברישום בצבעי מים ובדיו במחברת. סשן כפייתי כמעט, שבמהלכו נחקרו מספר תנוחות יוגה הפוכות. בהתמסרות מלאה לתרגול יומיומי, נהפכה פעולת הרישום לאוטומטית לכאורה, מנוטרלת מחשיבה, או מהסקת מסקנות". כך, הפכה הפעולה המדיטטיבית של הציור להמשך טבעי של תרגול היוגה.
בתערוכה הנפתחת הערב (ה'), בגלריה נגא בתל-אביב, היא מציגה סריקות ענק של ציורי המחברת ההיא, שהגדלתם הפכה אותם לישויות רפאים מושכות ומאיימות. כמו בסדרות העבר שלה, כמו "צליחת הכנרת" למשל, היא יוצאת מהפעולות הקונקרטיות שבהן היא עוסקת בחיי היומיום, ובהדרגה הולכת ומרחיקה את הציור מהמקור. כך גם הפעם - הלכה ונפרמה הזיקה הישירה ליוגה, והגוף המתעמל הפך למופשט המרמז על הגוף. נותרו ממנו קווי מתאר מרומזים וכתמי איברים, שקופים כמעט, מדממים נזילות של צבע, חבולים בכהות סמיכה או נעלמים בדלילות.
היא מתמקדת ב"תנוחות הפוכות", המבטאות קושי פיזי, יכולת שהתפתחה בתרגול וריכוז רב, אך גם מצב של חוסר תנועה, שבו הגוף לכוד ברגע אינסופי חסר אונים, כשהוא שקוף ושברירי. ברגע הראשון הן מעוררות הזדהות ותחושת היכרות עם הגוף, ומיד לאחריו הן הופכות לזרות ומתחמקות מהגדרה. דרך העיבוד ההדרגתי והמעבר ממדיום למדיום (מציור לסריקה ולהדפסה מוגדלת) מיברג מהרהרת על תהפוכות הזמן ורישומיו על הגוף, על יכולתו ומגבלותיו, פגיעותו והתבלותו.
גלריה נגא, רחוב אחד העם 60, תל-אביב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
