אמיר גיא מדבר על המשבר בפרסום ומשבר הגירושים האישי

אחרי 5 שנים בניו-יורק, שבהן עבד במשרד פרסום וקיבל הצעות לנהל סניפים במדינות אחרות, הוא החליט לחזור לארץ ולנהל יחד עם אורי עיני את משרד הפרסום אדלר-חומסקי, השני בגודלו בארץ.

"החזרה הייתה סוג של הלם", מספר אמיר גיא, 45, על היום הראשון. "במשרד אמריקאי ההיררכיות ברורות מאוד. יש כללי נימוס וקוד לבוש. עולים על מטוס כל יומיים, ויש פגישות עם חברות ענק כמו מיקרוסופט וקולגייט. ופתאום חזרנו לשוק המקומי.

"כשנכנסנו למשרד בהתחלה היינו כמו שני חייזרים, קראו לנו דאג וטוני ('מנהרת הזמן'), ואנחנו ראינו חבורת אינדיאנים שואגת במסדרונות. אבל אחרי ההלם הראשוני התאהבנו בדינמיקה הזו, ואנחנו משתדלים לשמר אותה גם היום. רמת הצעקות ירדה קצת, אבל האינדיאניות הזו היא עדיין ערך באדלר-חומסקי, וזה משהו מאוד יפה, כיפי ומפרה - הכול בחוץ".

"הבחור היפה", כך מכנים אותו בענף הפרסום, אבל הוא מנסה לברוח מהדימוי. הוא מודע לעצמו, אבל לא מכור לתדמית של המקצוע והמעמד. הוא בוחר היכן לבלוט והיכן להישאר מאחורי הקלעים. נדמה שהוא שקוף ופתוח, אך המתבונן הזהיר יבחין בפילטרים ובמיסוכים.

הוא מוצא את האיזונים בין הקצוות: איש של בית וגם של הרפתקאות חובקות-עולם. הוא מהדמויות הבולטות בענף הפרסום, אבל אינו מספק כותרות למדורי הרכילות. הוא הורה במשרה מלאה מחצית מהשבוע, ועדיין עובד באינטנסיביות דומה לזו של תחילת דרכו. הוא גדל בדרום תל-אביב, אך למד במרכז העיר במעוז האליטות.