הנקמה שלא צלחה

זוג מחיפה היה נשוי במשך 14 שנה, במהלכם נולדו להם 3 ילדים. לפני כשנה הזוג התגרש, לאחר שהאישה גילתה כי הבעל מנהל רומן, והוא אף הודה בכך בפני הרכב בית הדין הרבני בעת הדיונים אודות הגירושים.

בינתיים גם המאהבת, עימה ניהל הבעל רומן, התגרשה מבעלה, ובחודש יוני נודע לאישה כי המאהבת ובעלה לשעבר עומדים להינשא בקרוב.

הגרושה פנתה בתביעה דחופה לבית הדין הרבני וביקשה למנוע את הנישואים בין בעלה לשעבר למאהבתו, מאחר שעל-פי ההלכה היהודית הם אסורים זה על זו. האיסור נובע רק מכך שהמאהבת עצמה הייתה נשואה, שכן על הבעל כשלעצמו אין הגבלה דומה, ואם היה מנהל רומן עם אישה רווקה, לא היה חל עליהם כל איסור.

בית הדין הרבני העביר את התביעה לעורכת הדין שייצגה את הבעל בהליך הגירושים שלו מגרושתו, אך זו הודיעה לבית הדין כי היא אינה מייצגת אותו עוד, וביקשה לתת לו אורכה להגיש תגובה בעצמו או באמצעות עורך דין אחר.

הגרושה פנתה בשנית לבית הדין הרבני והזהירה כי מדובר בתרגיל מתוחכם מצד הבעל לשעבר והמאהבת, שכן עורכת הדין מקורבת לזוג המבקש להינשא. בתגובה בית הדין נתן צו זמני המורה על עיכוב נישואי הזוג עד לבירור טענות הגרושה, אך היה זה מאוחר מדי. מתברר כי אכן מדובר היה בתחבולה, הבעל לשעבר והמאהבת הקדימו את מועד נישואיהם, ועוד באותו היום הספיקו להינשא זה לזו, בהתעלם מצו העיכוב.

הגרושה פנתה לבית הדין בשלישית וביקשה כי יכריז על נישואי הזוג כבטלים, או שיורה לבעל לשעבר ולמאהבתו להתגרש מיידית, אך לכך בית הדין הרבני כבר לא הסכים לתת את ידו. בית הדין אכן זעם כשגילה כי הבעל והמאהבת למעשה "ציפצפו" על החלטותיו והצליחו לעקוף אותן, אך פסק כי קצרה ידו מלהורות על גירושים במקרה כזה.

בית הדין הבהיר כי מבחינה משפטית אין בסמכותו לבטל את נישואי בני זוג לאחר שכבר נישאו, שכן הנישואים בתוקף. מתן אפשרות משפטית לגרושה להגיש תביעה לבית הדין הרבני הדורשת את גירושיהם של בעלה והמאהבת, יפתח פתח לכל צד ג' להגיש תביעות שמטרתן "הלשנה" על איסורים הלכתיים בנישואי צדדים, והתוצאה תהיה מדרון חלקלק שבו הציבור הרחב הופך למעשה ל"משטרת כשרות נישואים" עבור צדדים שלישיים.

מבחינה הלכתית, מאידך, חל על הצדדים איסור להמשיך ולחיות יחד, ומבחינה הלכתית בלבד הם גם חייבים להתגרש. עם זאת, ברור שאם הפן ההלכתי היה מעניין את הבעל ואת המאהבת שלו - מן הסתם הם לא היו מנהלים רומן, ובוודאי שלא היו נישאים מלכתחילה.

מבחינת בית הדין הרבני מדובר כמובן במחדל קשה, במסגרתו נציג מטעמו חיתן את בני הזוג על אף שניתן צו הקובע את עיכוב הנישואים, בבחינת יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה.

נשאלת השאלה כיצד מחדל זה קרה, שהרי ניהול רומן מחוץ לנישואים עבור אישה נשואה הופך אותה לאסורה על בעלה ועל בועלה, ואם הבגידה מתבררת בעת הגירושים, הדבר נרשם במפורש במשרדי הרבנות.

במקרה זה נושא הבגידה עלה כנראה רק בהליך הגירושים של הבעל מאשתו לשעבר, והנושא לא צוין במרשם, מאחר שהוא אינו רלוונטי כאיסור המוטל על הבעל בלבד. בעת גירושי המאהבת מבעלה ככל הנראה לא ניתן ביטוי לנושא הבגידה, ולכן גם שם לא הוטלה מגבלה על הנישואים ברישום.

הדרך היחידה מבחינת בית הדין הרבני למניעת הישנות מקרים דומים היא לצרף גברים שנטענה לגביהם טענת בגידה במסגרת הליך גירושים לרשימת טעוני בירור חיתון בפני עצמם, ולא רק כנלווים לרשימת הנשים.

בעיניים חילוניות הנושא כולו מעורר אי-נוחות גדולה. ספק רב אם הבעיה ההלכתית היא שהדירה שינה מעיני הגרושה שניסתה לסכל את נישואיו של בעלה לשעבר, וניתן להניח כי דווקא תחושת הנקם היא זו שהתוותה את הדרך.

כשם שבתי הדין פועלים במסגרת ההלכתית לצמצום רשימות "הממזרים" בכדי לצמצם את הפגיעה בזכויות הפרט - כך מצופה מהם לפעול לצמצום היקף "הרשימות" האחרות שמנוהלות בבתי הדין הרבניים ואשר יש בהן כדי לפגוע בחרויות הפרט. בין רשימות אלה נמצאת גם רשימת מסורבי החיתון וטעוני בירור חיתון, אשר מנועים להינשא למי שחפצה נפשם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il