אני מקדים בחצי שעה להגיע למסעדה בראש טור (מגדל) מונפארנס, אחד הבניינים הגבוהים והשנואים בפריז, ויש לי די זמן לסקור את התפאורה המשונה לארוחת הבוקר שקבעתי עם ארווה פלסיאני, מומחה טכנולוגיית המידע שנהפך ל"מלשין" הגדול בבנק HSBC וביצע את הדלפת הנתונים הגדולה והמדהימה ביותר בהיסטוריה הבנקאית.
בשעה 7:45 השולחנות הלבנים והכסאות הכתומים המודרניסטיים ריקים מלקוחות, ומוזיקת רגאיי מתנגנת ברקע. אני מתחיל לתהות מדוע האיש שהתקשורת כינתה "אדוארד סנודן של הבנקאות" רוצה להיפגש דווקא כאן: כנראה לא בגלל טיב האוכל, אולי מפני שהמקום מבודד באופן מיוחד.
ב-7 השנים האחרונות, פלסיאני נע ממדינה למדינה - לעתים בזהות בדויה ובתחפושת, לעתים קרובות בלוויית שומרי ראש. בתחילת 2008, פלסיאני - שהיה אז מהנדס מערכות במשרדי HSBC בז'נבה - טס משווייץ ללבנון, יחד עם נתונים על יותר מ-100 אלף מלקוחות הבנק. הרשויות בשווייץ והבנק שבו עבד טוענים שהוא ניסה למכור את הנתונים. פלסיאני טוען שהוא רצה לחשוף מערכת בנקאית רקובה שמעודדת העלמת מס. "נתקלתי בדברים טיפשיים, לא יכולתי להגיב אחרת", הוא יאמר לי לאחר מכן.
בכל מקרה, הנתונים שדלפו יצרו סערה. הם סיפקו הוכחה לכך שהבנק הגדול ביותר באירופה מסייע באופן פעיל ללקוחותיו להתחמק מתשלום מסים באמצעים שונים, כולל פתיחת חשבונות בחו"ל שצוידו בחבילות גדולות של מזומנים במטבעות אחרים, שהמעקב אחריהם היה קשה. הנתונים שהדליף פלסיאני שימשו ממשלות במדינות כצרפת, ספרד ובריטניה (הערת המערכת: גם בישראל) לגבות מאות מיליונים של מסים מאזרחים שלהן. בינתיים מתנהלת חקירה פלילית נגד הבנק, והחקירות של לקוחות שהופיעו ברשימות שהדליף פלסיאני מצויות רק בתחילתן.
"מקור של בושה"
כמה ימים לפני הפגישה שלנו נקבעה ההרשעה הראשונה שנגעה להדלפות הללו. בית משפט בפריז פסק 3 שנות מאסר על ארלט ריצ'י (83), היורשת של אימפריית הבשמים נינה ריצ'י, באשמת הונאת מס. פלסיאני עצמו יתייצב לשימוע בבית משפט בעקבות גיליון אישום שהוצא נגדו בשווייץ בסוף 2014, בסעיפי ריגול תעשייתי והפרת חוקי הסודיות הבנקאית.
בחודש פברואר פרסם HSBC הודעה שבה הודה כי יחידת הבנקאות הפרטית שלו בשווייץ ניהלה אולי חשבונות של לקוחות מעלימי מס, והיא מתחילה להתנקות מההתנהגות הזו. מנכ"ל הבנק הבריטי, סטיוארט גוליבר, הודה באחרונה שפרשת הסיוע להעלמות מס ביחידה השווייצרית של הבנק "נשארה מקור של בושה".
בזמן שאני מעלעל ברשימות שלי, מופיעה מולי אשת ניקיון. בקושי יש לי זמן לתהות אם היא אשת ביטחון מוסווית, לפני שפלסיאני (43) נכנס, ללא תחפושת אבל עם שיזוף וזקן גזוז בקפידה, בחליפה שחורה וחולצה שחורה. הוא לוחץ את ידי בנחישות ואנחנו מתיישבים.
מיד אחרי שהוא הזמין לנו קפה, מיץ פירות ועוגיות, אני שואל אותו למה בחר במסעדה הזו. הוא אומר שהוא אוהב אותה כי היא בדרך-כלל די ריקה, ומציעה נוף נהדר של מגדל אייפל. חוץ מזה, הוא מסביר באנגלית במבטא כבד, הבחירה סמלית. יותר מדי אנשים רוצים לרדת לפרטים של חייו הפרטיים. הוא מקווה שהשיחה שלנו תהיה "קצת מורמת", כמו המסעדה.
פלסיאני, יליד 1972, גדל במונקו, ולכן חרף הרקע המשפחתי הצנוע הוא נחשף מילדותו לזוהר של אליטת הכסף. הוא למד באותו בית הספר שבו למד הנסיך אלברט ממונקו, ויצא עם בתו של נהג מרוצי פורמולה 1 לשעבר, ג'יל וילנב. בספרו "רעידת אדמה בעולם הפיננסי" שבעת האחרונה יצא לאור בצרפתית, הוא מספר שחש כבוד ויראה כלפי המסדרונות השקטים של בנק סודאמרי, שבו עבד אביו בבנקאות פרטית.
הוא למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ניס, ובלילות עבד כאיש אבטחה בקזינו במונטה קרלו כדי לממן את לימודיו וחייו. שם, הוא אומר, בעבודה עם צוות של שוטרים וחוקרים לשעבר, קיבל קורס מזורז בחיי הפשע של מונקו, ואיך הנסיכות "אפשרה הלבנת הון וסירבה לשתף פעולה עם הרשויות". אחרי 6 חודשים הועבר ליחידה הבנקאית של הקזינו, שארגנה אשראי ללקוחות אמידים.
פלסיאני עבר ל-HSBC מונקו בשנת 2000, ומספר לי שניסה לתקן את החולשה באבטחה שאפשרה לכמה לקוחות להעלים מסים. ואולם תלונותיו נפלו על אוזניים אטומות מפני ש"הם לא רצו שינוי" (הבנק מכחיש שהוא ניסה להתלונן). בתסכולו, הוא החל לדון ב-2004 עם עוד עמיתים שלו בעבודה איך לנצל אולי את דעת הקהל כדי "לכפות שינוי על המערכת". באותה שנה, דרך עמיתים שלו מהקזינו, הוא הוצג בפני מה שהוא מכנה "הרשת", שמתוארת בספרו כקבוצה של "לוחמי צלב בינלאומיים נגד העלמות מס", שהורכבה מאנשי אבטחה, עובדים בכירים, מרגלים, שוטרים ועורכי דין.
ב-2008, בעקבות מעברו לשלוחת הבנקאות הפרטית של HSBC בז'נבה, ואחרי כמה שנים של דיונים ותכנונים, "הרשת" נתנה לו את המומחיות הטכנית לגנוב את הנתונים מן הבנק, ואת הידע המשפטי לפרסם אותם. "זה היה מבצע מסובך, וכפי שאתה יודע, אני לא עיתונאי או חוקר או עורך דין, אבל היו נחוצים אנשים כאלה כדי להדליף את התיקים. נזקקתי לעזרה טכנית כדי להשיג גישה לנתונים, כי לא הייתה לי ההסמכה לכך", הוא אומר.
פלסיאני טוען שהוא יצר לעצמו אויבים חזקים ושהוא חושש לחייו. ב-2012, למשל, הוא אומר שעזב את צרפת לספרד, בעקבות אזהרות שחייו בסכנה. הוא מוגן לא רק על-ידי המשטרה המקומית בצרפת, אלא גם על-ידי "הרשת", לדבריו.
מעולם לא הוצגה הוכחה כלשהי לקיום של "הרשת" הזו, שלטענת פלסיאני מקיפה כ-100 בני אדם בעולם. הן HSBC הן הרשויות בשווייץ טוענים שהוא פעל לבדו וגנב את הנתונים למטרת רווח אישי, ופנה לרשויות שונות רק אחרי מעצרו בז'נבה ב-2008, שהפך אותו למלשין כדי להגן על עצמו.
לחשוף את התמונה המזויפת
ברקע מתנגן השיר "עשן על המים" של Deep Purple, ואני מנסה לחקור יותר לעומק. מה הוא חושב על כל אותם מרגלים ועורכי דין שסייעו לו? האם גם הם לוחמי צלב מוסריים כמוהו, או שהיו להם מניעים אחרים?
"קצת מכל דבר", הוא אומר, "אבל ללא ספק היו כאלה שהייתה להם האג'נדה שלהם - למשל CIA. HSBC הוא נכס רב ערך מבחינת ה-CIA. יש לו מלחמה כלכלית (בין ארה"ב לבנקים אירופיים), וכעת האמריקאים מצאו ראש גשר אל מעוז המערכת הבנקאית האירופית".
לא בפעם הראשונה במשך ארוחת הבוקר הזו אני מוצא עצמי תוהה אם אני משוחח עם פנטזיונר. האם סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב באמת מעוניינת להחליש את הבנקים בשווייץ כדי לחזק את הבנקאות האמריקאית? האם "הרשת" באמת קיימת?
פלסיאני אומר שהוא יכול להוכיח את קיומה. "אם מישהו ייקח אותי לבית משפט, השופט יוכל להחליט אם הייתה מעורבות של ה-CIA או לא. יש לי את האלמנטים, אפשר עדיין למצוא אותם, וזה דבר נדיר בעולם הביון", הוא אומר, ומוסיף שה"רשת" לא רק עזרה לו לקחת את הנתונים מ-HSBC אלא גם גיבשה את התוכנית להעביר אותם לידי הרשויות הנכונות.
השאלה אם פלסיאני הוא הפנים הפומביות של רשת בינלאומית חשאית למניעת העלמות מס או אופורטוניסט שפעל לבדו, תלויה באיזו גרסת אירועים להאמין. הגרסה של הרשויות בשווייץ היא שהוא גנב את הנתונים ב-2007, וכעבור שנה טס ללבנון עם עוד עובדת של HSBC, ג'ורג'ינה מיכאל, ממוצא לבנוני, כדי לנסות למכור את הנתונים. אחד הבנקים בלבנון הודיע על כך לאיגוד הבנקים השווייצרי, וכך הסתיים המשחק. ב-22 בדצמבר 2008 הוא נעצר בז'נבה, אך קיבל אישור לנסיעה משפחתית של שבוע לצרפת, שממנה לא חזר. הרשויות בצרפת תפסו את הנתונים, אך סירבו להסגיר אותו חזרה לשווייץ.
הגרסה שהוא מספר לי היא שהוא טס ללבנון לבקשת סוכנויות הביון (כמו CIA), כשהוא משתמש בשם בדוי, רובן אל-שידיאק, איש עסקים מזרח תיכוני, ונפגש עם כמה בנקים מקומיים כדי לגרום לרשויות בשווייץ להשיק חקירה של החשבונות שהדליף. הוא לא רצה למכור שום דבר, וזו הייתה הדרך היחידה שבה יכול היה לוודא שהנתונים הרגישים יגיעו לידי האנשים הנכונים כאשר הוא נעצר לבסוף בצרפת והנתונים נלקחו ממנו.
"תן לי להסביר לך משהו. אם אתה בא לתובע הכללי בשווייץ עם נתונים גנובים, הם יכניסו אותך לכלא. היינו צריכים להערים על המערכת. הנתונים נתפסו בצרפת, שבה זה היה חוקי. הייתה לנו רשת של עורכי דין שסייעה לנו בתוכנית הזו".
פלסיאני שיתף פעולה עם הרשויות בצרפת במשך כמה שנים, כאשר בסיס נתונים על 2,000 לקוחות יוונים של סניף HSBC בז'נבה הועבר לרשויות באתונה ב-2010, ועורר סערה במדינה מוכת משבר זו. ב-2012, אחרי שנים של בריחה מהרשויות בשווייץ, הוא נעצר בספרד לבקשת השווייצרים ובילה 5.5 חודשים בכלא כאשר בתי המשפט דנו בהסגרתו לשווייץ. המעצר היה גם מכוון מצד "הרשת", כדי לזרז את החקירה נגד HSBC בצרפת.
אני שואל אם הוא שקל למכור את הנתונים של הבנק בשלב כלשהו. "הייתי במגעים עם סוכנויות ביון בארה"ב ואחרות, אפילו בגרמניה, והיה לי קל והוגן לבקש כסף. היה טיפשי לו הייתי מנסה למכור אותם חזרה לבנק תמורת כסף. היו לי גורמים אחרים שהיו מציעים מאות מיליונים".
הוא נוטל סוף-סוף נגיסה קטנטונת מהקרואסון שהיה מיותם על צלחתו, מתכופף אלי כממתיק סוד ואומר: "אבל אני אשיג כסף. אני יכול לפנות למדינות רבות ולומר 'היי, עשיתי לכן שירות וזה הזמן לתמוך בי'". במבט חודר לעיניי הוא מוסיף: "הם ישלמו לי על מה שעשיתי, ששווה הרבה".
פלסיאני אומר שעוד מידע על הבנקאות הפרטית עשוי לצוץ מהגילויים הללו. "אני רק צד אחד של הרשת, ויש הרבה דברים שאנחנו עושים. זה משהו שאני מקווה שלא אצטרך לנהל בעצמי. אם אצטרך לגייס מודעות ציבורית לנושא הזה, אחשוף את עצמי, גם אם תהיה סכנה. אני יכול כמובן להיהרג".
בסגנון פריזאי אמיתי, פלסיאני מתעלם מן העוגיות ואינו נוגע בדבר למעט הקפה. אני מתגבר על הפיתוי לאכול את העוגיות שהוא לא נגע בהן, מפנה את השיחה לנושאים אישיים יותר ושואל את פליסיאני איך נראים החיים שלו כעת.
"רוב מה שאתה יכול לדמיין נכון. אין לי כתובת קבועה. אני לא מסתמך מאוד על טכנולוגיית תקשורת. לעתים אני צריך לעבוד במדינות שאין לי כניסה חוקית אליהן בגלל האינטרפול, כמו יוון". הוא מסרב לפרט מסיבות ביטחון, ואומר שאשתו וילדיהם חיים כעת מחוץ לצרפת, תחת הגנה משטרתית. הם אינם יכולים לשוחח בטלפון, ולכן הם מתקשרים בסקייפ או "בשיטות אחרות". שאלותיי על אשתו והתקשורת איתה מתחילות לעלות לו על העצבים, וידיו השזופות היטב מתחילות לרעוד. "אתה רוצה גם דגימה של הדי.אן.איי. שלי?" הוא מתלוצץ בלי לצחוק.
אני ממשיך, ושואל כמה חייו יכולים להיות בסכנה באמת, בהתחשב בכך שבנקים לא נוהגים לרצוח בני אדם, למיטב ידיעתי. "נניח, אבל אינטרסים של כמה לקוחות מעורבים בזה? האם יש לדעתך סיכוי שאחד מהם רוצה למנוע הרחבה של החקירה? אתה חושב שיש סיכוי כזה?"
בניסיון לשפר את מצב הרוח שלו אני שואל אם יש בו גם משהו שנהנה ממשחקי הריגול, כולל השימוש בשמות בדויים, בטלפונים מיוחדים ובתחפושות. "האם אני מישהו שאוהב תחפושת, אולי להתלבש כמו אשה, עם איפור לעין?" הוא צוחק. "רוב הזמן אני לא צריך להסוות את עצמי. הדרך הטובה ביותר, בדרך-כלל, היא להיות חלק מקהל. קהלים הם הדרך הטובה ביותר להגן על עצמך, כמו אצל כבשים". הוא מודה שלמד "כמה טריקים של מרגלים" מחברים ב"רשת". "כן, קיבלתי אימונים", הוא אומר, תוך התכופפות קדימה ומבט ישיר לעיניי. "אני יכול לחסל אותך בשתי ידיי".
הוא צוחק מכל הלב, ואני מתנועע בכיסאי באי-נוחות ומפנה במהירות את השיחה למה שהוא מתכנן לעשות בעתיד. פלסיאני אומר שהוא מקווה שיוכל למלא תפקיד גדול יותר בפוליטיקה האירופית. במאי 2014 הוא התמודד בלי הצלחה על מושב בפרלמנט האירופי מטעם מפלגת המחאה הספרדית "פרטידו אקס". תפקידו העיקרי היה "לעורר מודעות" למפלגה זו שנאבקת בשחיתות. בפברואר השנה החל לייעץ למפלגת השמאל החדש בספרד, פודמוס, בנושאי מדיניות מס, וסייע בכתיבת דוח על המאבק בהעלמות מס - סוגיה חשובה בבחירות הכלליות שייתקיימו בספרד השנה. הוא היה רוצה לעשות יותר כדי לייעץ לממשלות אירופיות בנושאי מס.
מאז המכה מתחת לחגורה שהנחית על הבנקאות בשווייץ, אני שואל מה היה הרגע הכי מספק מבחינתו. פלסיאני אומר שזה היה לשפוך אור על המערכת הרקובה. "זה היה לחשוף איך, כשאתה רואה מועצת מנהלים מדושנת עונג מציגה את המוסד שלה באור אידיאלי, אתה יודע כמה התמונה הזו היא מזויפת. הבנקים עדיין לא מסוגלים לשלוט במה שקורה".
לפני שבועות ספורים הציבו בתי משפט בצרפת את HSBC תחת חקירה רשמית של האשמות ולפיהן הוא סייע ללקוחות שלו להעלים מסים. יותר מ-60 משפטים נוספים צפויים בצרפת לבדה, לפי התביעה המקומית. פלסיאני אומר שהמקרה שלו דומה לזה של המלשין מסוכנות הביטחון הלאומית האמריקאית (NSA), אדוארד סנודן "במונחי השפעה על העולם", למרות ששניהם מצויים כעת תחת נסיבות שונות לחלוטין.
הוא אומר שתמיד ימשיך לחשוש לחייו, ואם יגיע יום שבו לא יחוש יותר שפעולותיו תורמות להשגת המטרה, הוא "ייעלם, כמובן. יש הרבה איים פראיים בפולינזיה הצרפתית. אני יכול לחיות שם חיים שקטים".
כשאנחנו קמים כדי להיפרד, אני שואל אם יש לו מאבטחים למטה או איתנו במסעדה. "יש לי פרוטוקול אבטחה", הוא אומר, ומביט בי כאילו זה עתה שאלתי מה מספר הקוד של כרטיס האשראי שלו. "אתה רוצה גם את הדי.אן.איי. שלי?", הוא שואל שוב, ונכנס למעלית הדהויה, בלעדי.
כתבות
ני"ע
