"תנועת החרם נגד ישראל מכה שורש בקמפוסים בארה"ב"

תנועת החרם נגד ישראל מכה שורשים במאות קמפוסים של מוסדות אקדמיים בארה"ב, לרבות בקמפוסים של אוניברסיטאות עילית כגון מישיגן, פרינסטון, קורנל ורוב הקמפוסים של רשת אוניברסיטת קליפורניה. עד עתה רשמה תנועת החרם הצלחה זעומה: גופים פרו-פלסטיניים בקמפוסים הצליחו לשכנע רק שבע אגודות סטודנטים לקבל החלטה שקוראת לשלטונות האוניברסיטאות שלהן למשוך השקעות של קרנות אוניברסיטאיות מחברות שעושות עסקים עם ישראל, שמונה אגודות סטודנטים דחו את היזמה הפרו-פלסטינית, ואף לא אוניברסיטה אחת סמכה ידה על קריאות כאלה.

ובכל זאת, כפי שמדווח היום (א') "ניו יורק טיימס", הקמפיין של תנועת החרמים, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) יוצר אווירה רעילה בקמפוסים אמריקאיים. ויכוחים בין סטודנטים פרו-ישראליים לסטונדטים פרו-פלסטיניים, עם טיעונים שעוסקים בגזענות, קולוניאליזם ואנטישמיות, גולשים מאולמות ציבור למעונות הסטודנטים. אנשי הסגל באוניברסיטאות והסטודנטים עצמם מתקשים לשרטט את הקו שמפריד בין התנגדות למדיניות הישראלית בשטחים - התנגדות שסטודנטים יהודיים רבים שותפים לה - לבין עוינות ליהודים עצמם,או אנטישמיות. כמה יהודים שמתנגדים לתנועת החרם מאזכרים במרומז את השואה.

"מה שמטריד אותי היא האמנזיה המדהימה של אנשים שבוחנים את מצבם של יהודים אמריקאים עתה ואומרים, 'אתם מיוחסים, אין לכם עילה להתלונן על אפליה'", אמרה ל"טיימס" רייצ'ל רוברטס, סטודנטית בסטנפורד וחברה במועצת אגודת הסטודנטים היהודיים שם. "התעלמות מהרגישויות שטמונות בזהות התרבותית של אדם כמוהה כהצהרה שההיסטוריה (של היהודים) לא התרחשה".

דרישות הסטודנטים ללחוץ על ישראל באמצעות תנועת החרם אינה חדשה. כבר שנים שהיא מחלחלת באירופה ובארה"ב, אך הסוגיה הזו קיבלה תהודה חזקה ביותר בעקבות מבצע "צוק איתן". נראה שקמפיין החרם החל לתפוס תאוצה והוא תוקע טריז בין סטודנטים יהודיים רבים לבין סטודנטים מקבוצות אחרות, לדברי העיתון.

פעילים פרו-פלסטינים בקמפוסים האמריקאים מגדירים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כגורם דיכוי עוצמתי של אוכלוסייית עקורים והם יצרו בריתות עם ארגונים של סטודנטים שחורים, היספנים, אסייאניים, אינדיאנים, וכן עם קבוצות של פמיניסטיות ושל הומוסקסואלים. הקואליציות האלה קובעות שיש קשר בין הסוגיה הפלסטינית לבין אלימות המשטרה, בעיית ההגירה לארה"ב ושלילת זכויות מהומוסקסאלים. קביעת קיומם של קשרים כאלה הפתיעה פעילים יהודיים מבוגרים רבים, במיוחד בגלל העובדה שהם בעצמם היו חלק מהקואליציות הפרוגרסיביות האלה בדורות הקודמים.

סטודנטית בנורתווסטרן, שהזדהתה כפעילה היספנית, אמרה ל"טיימס": "ראיתי את הגזענות של אנשים שמתעצבנים כאשר קבוצות מיעוטים מכירות בכך שהמאבקים שלהן קשורים למאבק הפלסטיני. סטודנטים מאשימים אותנו שאנו מערבבים כל מיני פעולות דיכוי שאינן קשורות זו בזו. לסטודנטים האלה, אומר רק משפט אחד: 'למה שאתם קוראים ערבוב, אנו קוראים סולידריות".

מנגד אומר הרב חיים סיידלר, מנכ"ל אגודת הסטודנטים היהודיים "הילל" באוניברסיטת קליפורניה: "הרטוריקה עתה הרבה יותר רעילה. ישנם עתה סטודנטים רבים שרואים בישראל חלק מהממסד שלו הם מתנגדים. מה שמדאיג היא העובדה שכל זה נעשה עתה טבוע עמוק ושוב אין מקום לדיון רציונלי".

ג'נין סלמאן, סטודנטית באונירסיטת קולומביה וחברה בקבוצה "צדק למען פלסטין", אומרת שהמאבק של קבוצתה מכוון נגד הציוניות, לא נגד היהדות. עובדה היא, שבקמפוס קמה עתה קבוצה חדשה, "קול יהודי בעד השלום", שתומך בחרם על ישראל. "ציונות היא ישות פוליטית. יהדות היא זהות דתית. כאשר היה חרם על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, האם הוא היה חרם על לבנים? בהחלט לא".

בקמפוס של אוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס התאספו כמה מאות סטודנטים יהודיים, לבושים בחולצות עם הכתובת "אנו, הציונים" ומניפים דגלי ישראל, כדי לחגוג את יום העצמאות. כמה מהם אמרו לעיתון, כי הם מעולם לא הסתירו את זהותם היהודית, אך הם חשים אי נוחות להביע בפומבי את תמיכתם בישראל. לא פעם הם נמנעו מלהשתתף בוויכוחים ציבוריים על בעיות פוליטיות. כאשר אגודת הסטודנטים דנה על הטלת חרם על חברות שעושות עסקים עם ישראל, קראו פעילים יהודיים לחבריהם לא להופיע לפגישה כדי לא לתת לה לגיטימציה.