משתמשים בתחבורה ציבורית? ככה נראות תחנות האוטובוס

משתמשי התחבורה הציבורית יודעים שתחנות האוטובוס אינן המקומות הנעימים ביותר לחכות בהם. גם אם לא מדובר בעמוד בודד אלא בתחנה של ממש, לעתים קרובות היא לא מגנה מפני גשם, לא מצלה מפני השמש הקופחת בקיץ ולא מציעה מספיק מקומות ישיבה. בתחנות הבינעירוניות, שהן באחריות מע"צ, גם אין בדרך כלל פחי אשפה וזבל מתגולל סביב.

לעמותת "אור ירוק" יש כמאה קבוצות של בני נוער שעושות בכל חודש פעילות כלשהי הקשורה לבטיחות בדרכים. בחודש שעבר יצאו הקבוצות הללו לבדוק תחנות אוטובוס ברחבי הארץ ולבדוק האם הן עומדות בכללים - וגם נגישות לנכים.

הם בדקו לא פחות מ-900 תחנות ב-61 יישובים ברחבי הארץ, ערים ומועצות מקומיות (לא מושבים וקיבוצים, ולא תחנות בדרכים בינעירוניות), יהודיות וערביות. לא מדובר במדגם מייצג או בסקר שנעשה על ידי מהנדסים מקצועיים, אבל זו בהחלט בדיקה אזרחית שנותנת מושג על מה שקורה בשטח. בני הנוער הסוקרים בדקו כמה דברים: האם ישנה סככה, האם ישנם ארבעה מקומות ישיבה, האם תלוי בתחנה לוח הזמנים של כל הקווים העוברים בה, האם יש שילוט צהוב מעל התחנה עם מספרי על הקווים העוברים בה, האם יש נגישות לנכים, לרבות מדבקות גדולות צהובות עם מספרי הקו, שלטים בכתב ברייל ומקום לכיסא גלגלים.

הממצאים (ראו גרף) כלל אינם מעודדים: בכל הקשור לנגישות לנכים, ביותר מרבע מהתחנות עדיין אין מקום לכיסא גלגלים, ובערך בשליש אין מדבקות גדולות המסייעות לכבדי ראייה. מידע בכתב ברייל, עניין יקר במיוחד, חסר בלא פחות מ-60% מהתחנות. בעניין זה אמר בעבר ל"גלובס" יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, כי "ביקשנו שיותקנו שלטים קוליים במקום שלט ברייל, כי בארץ יש 25 אלף עיוורים, ומהם רק מאות קוראי ברייל, ושלט קולי יעלה בערך אותו דבר אבל יתן מענה לכל העיוורים, ולעוד עשרת אלפי לקויי ראייה. אבל זה לא קרה". כך או כך, בינתיים הברייל הוא מה שמופיע בתקנות, ואינו מיושם בשטח. נציין כי כל תחנות האוטובוס אמורות היו להיות נגישות לנכים עד סוף שנת 2014.

המצב הכללי בתחנות, לפי הסקר, השתפר מאז השנה שעברה, אולם יש עדיין מקום רב לשיפור. כך, בבדיקה שנערכה ב-2014 היתה חסרה הצללה בכ-13% מהתחנות שנבדקו, והשנה רק ב-5%. מקומות ישיבה היו חסרים בלמעלה מחמישית מהתחנות שנבדקו בשנה שעברה, ואילו השנה "רק" ב-13%.

הצגת המידע, שהיא עניין קריטי לנוסעים באוטובוס, ובעיקר לנוסעים המזדמנים, לקויה ביותר. על פי נתוני הסקר, דף מידע חסר ביותר משני שלישים מהתחנות.

אפשר היה להניח שהרשויות המקומיות העשירות יותר יקפידו יותר על איכות התחנות המצויות בשטחן, אולם זה לא בדיוק כך. בהרצליה, למשל, מבין 14 תחנות שנבדקו, בארבע הסככה לא היתה תקינה, ובאחת לא היתה הצללה כלל. שלט צהוב היה חסר בשלוש תחנות, ומקום לכיסא גלגלים היה חסר בחמש תחנות. ברמלה, לעומת זאת, מבין 12 תחנות שנבדקו, רק באחת היתה חסרה הצללה ובאחת היא היתה לא תקינה, ונגישות לכיסאות גלגלים היתה בכל התחנות שנבדקו.

לחצי מהאנשים אין תחנה קרובה

בני הנוער המתשאלים תחקרו גם את הנוסעים שעמדו בתחנות. הם שאלו 4,415 נוסעים מה המרחק מביתם עד תחנת האוטובוס הקרובה, והנה התוצאות: 49% הודו שהמרחק מהבית אל תחנת האוטובוס הוא עד חמש דקות הליכה, 32% טענו כי המרחק מהבית אל תחנת האוטובוס הוא בין 5 ל-10 דקות, 13% טענו כי המרחק הוא 10-15 דקות, ו-6% טענו כי לוקח להם יותר מרבע שעה להגיע מהבית אל תחנת האוטובוס.

בשורה התחתונה, אומרים ב"אור ירוק", לכל אדם שני לוקח להגיע מהבית אל תחנת האוטובוס חמש דקות ומעלה, ועוד לא דיברנו על מרחק התחנה מהיעד (עבודה, לימודים, סידורים), מה שמגדיל את הסיכוי שכל מי שיש לו אפשרות אחרת - כמו להחזיק מכונית משלו, או לנסוע בטרמפ, לא יסע באוטובוס.

 תחנות האוטובוס לא נוחות