"להתכונן לאיראן גרעינית": הגדלת הסיוע האמריקאי לישראל?

במרכזי קבלת החלטות בישראל מתקיימים בימים אלה דיונים בשאלה האם לשנות מן היסוד את עמדת ישראל כלפי הסכם גרעיני פוטנציאלי עם איראן במטרה להגדיל משמעותית את הסיוע האמריקאי לישראל.

ביסוד הדיונים נמצאות שתי הנחות: האחת: הקונגרס לא יצליח למנוע, בסופו של דבר, את חתימת ההסכם, למרות מאמצי ישראל. גורמים ישראלים שותפים להערכת ממשל אובמה, שהרפובליקנים בסנאט לא יצליחו לגבש רוב חוסם וטו, לאחר שהנשיא יטיל וטו על הצעת חוק לקטילת ההסכם (אם בכלל תגובש הצעת חוק כזו).

ההנחה האחרת, היא שאין שום טעם בהמשך הקמפיין הישראלי הזועם נגד ההסכם עד הרגע האחרון, כלומר עד מועד היעד לחתימה, 30 ביוני. "הסוס הזה כבר ברח מהאורווה", התבטא מקור שמעורה בנושא.

נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפני מליאות שני בתי הקונגרס, בתחילת מארס, שנועד לחשל אופוזיציה דו-מפלגתית להסכם לא השיג את מטרתו, אך הוא חולל קלקול גדול ביחסים בין וושינגטון לירושלים. המחוקקים הרפובליקנים אכן שוכנעו מדברי רה"מ, אבל הם היו משוכנעים זמן רב לפני נאומו. ורוב הדמוקרטים, שצריכים לבחור בין נתניהו לבין נשיא ארה"ב, מעדיפים לגלות נאמנות לאחרון. המשך הטקטיקה שגלומה בנאום נתניהו עלול להעמיק עוד יותר את הקרע בין שתי המדינות.

וכך, מתגבשת עתה עמדה חדשה בירושלים: במקום להוסיף ולהתנפל על ממשל אובמה בכל החימה השפוכה שאיפיינה את הקמפיין נגד ההסכם עד עתה, צריכה ישראל לחקות את האסטרטגיה של מדינות המפרץ הפרסי, שנציגיהן, חלקם ראשי מדינות, מגיעים עתה לוועידת פסגה עם אובמה בקמפ דייוויד.

על סדר היום של הפסגה: דרישה לשדרג את היחסים הצבאיים של מדינות המפרץ עם ארה"ב, ואולי אף לכרות עמה ברית הגנה הדדית, שתחייב את וושינגטון לחוש לעזרתן אם הם יותקפו, בגלל הסיכונים שנובעים מההסכם עם איראן.

גורמים ישראליים מציינים, כי במדינות המפרץ שורר כעס רב על עמדת ממשל אובמה כלפי איראן. סלמן מלך סעודיה, שהיה אמור לבוא לקמפ דייוויד, ביטל את השתתפותו ברגע האחרון, בצעד שנועד להביע מורת רוח. אבל, אומרים גורמים אלה, מדינות המפרץ מתעלות את הכעס לערוץ פרודוקטיבי וינסו לחלץ מארה"ב כופר גבוה על ההסכם עם איראן שמעמיד אותן, לדעתן, בסכנה. על פי האימרה האמריקאית הנפוצה: אם קיבלת לימון, עשה ממנו לימונדה.

ישראל לא תדחוף (ואינה צריכה לדחוף) לברית הגנה עם ארה"ב (גם מדינות המפרץ לא יקבלו מסמך כזה), אבל היא יכולה (וצריכה) לבקש הגדלה מסיבית של הסיוע הצבאי השנתי בנימוק שהיא תצטרך להיערך לחיים בצל האפשרות שמשטר האייתאללות יחליט, בשלב כלשהו בעתיד, להפר את ההסכם ו"לפרוץ" לשלב האחרון של ייצור נשק גרעיני, אומרים הגורמים האלה. במילים אחרות: כותרת הבקשה הישראלית לארה"ב תהיה: להתכונן לחיים מול איראן גרעינית.

עיתוי הבקשה הישראלית הפוטנציאלית להגדלת הסיוע מוצלח ביותר. ב-2007 קבע ממשל בוש תכנית חדשה לסיוע: 30 מיליארד דולר לאורך עשר שנים. נכון לשנת הכספים 2015, מקבלת ישראל 3.1 מיליארד דולר בשנה, שמממנים בערך 25% מתקציב משרד הביטחון. ההסכם עומד לפקוע ב-2017 והשיחות על הסכם סיוע חדש אמורות להתחיל בחודשים הקרובים. אחד הרעיונות שנשקלים עתה הוא לשאוף לכך שהסיוע יכסה כ-40% מתקציב הביטחון ואולי אף יותר.

יתר על כן, ישראל תדרוש גם הגדלה משמעותית של כספי הסיוע האמריקאי לתכניות פיתוח טילים נגד טילים ("חץ", "קלע דוד", "כיפת ברזל"), בטענה שחשיבות טילים אלה גדולה עתה עוד יותר על רקע פוטנציאל ה"פריצה" של טהראן מההסכם כדי לייצר נשק גרעיני.

נוסף לכך, ישראל תדרוש לקיים את עקרון העדיפות הצבאית האיכותית שלה מול מדינות ערב על רקע מאמצי מדינות המפרץ לצמצם את העדיפות הזו. (פקיד אמריקאי אמר לסוכנות א.פ., כי סעודיה תובעת שרמת שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם ארה"ב תשודרג לרמת השת"פ עם ישראל).

מבחינת ישראל, הקפדה על עקרון העדיפות הצבאית עלול לפתוח לפניה מערכות נשק, מערכות מכ"ם ומידע לווייני בזמן אמיתי שלא היו זמינים לה עד עתה, למרות היחסים ההדוקים בין שני הצבאות.

ההערכות הן, שהבקשות הישראליות ייענו בחיוב. ממשל אובמה ישמח לקנות שקט תעשייתי עם ישראל בתקופה הקריטית שלפני חתימת ההסכם עם איראן. והקונגרס? סביר להניח שהמחוקקים יחתמו בחדווה על הבקשות הישראליות - לא רק הרפובליקנים, שבשבילם תמיכה בישראל נעשית רפלקס מותנה, אלא גם רוב הדמוקרטים, שמצפונם אולי נוקף אותם על תמיכתם בהסכם עם איראן.