דיסקים קלאסיים מומלצים: "ברהמס - הסרנדות" ו"גריגורי סוקולוב"

הצד הקליל של ברהמס

ברהמס - הסרנדות. תזמורת הגוונדהאוז לייפציג. מנצח: ריקרדו שאיי. דיסק DECCA

שתי הסרנדות התזמורתיות של ברהמס כמעט ואינן מבוצעות בקונצרטים, וזהו הפסד גדול. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שהן פשוט לא מתאימות לתדמית המקובלת של המלחין. הקהל מכיר היטב את הסימפוניות של ברהמס, שחוברו בשלב מאוחר יחסית בחייו ומאופיינות באופי רומנטי עשיר ובעומק הבעה. הסרנדות, לעומת זאת, מציעות מוזיקה הרבה יותר קלה ונעימה. הסיבה לכך פרקטית לחלוטין: השתיים חוברו בתקופה שבה שירת ברהמס הצעיר במשרה חלקית כמוזיקאי חצר, ונדרש לספק מוזיקה חיננית שלא תכביד על אוזני פטרוניו.

למרות הקלילות המובנית שלהן, הסרנדות - ובמיוחד מספר 1, מציעות לא מעט מוזיקה מצוינת. שתיהן כתובות במספר פרקים (שישה בראשונה, חמישה בשנייה), ונעות בין אופי ריקודי תוסס לבין פרקים שירתיים יפהפיים.

ההקלטה החדשה הזו של הסרנדות היא עם תזמורת ה"גוונדהאוז" מלייפציג, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי ריקרדו שאיי (Chailly). היא נעשתה במאי שעבר, ואיכותה מבחינה טכנית אופטימלית.

בביצוע החדש של שאיי יש שני מאפיינים בולטים. הראשון - ברק צלילי יוצא דופן, שנשמע מרשים במיוחד אם מקשיבים לדיסק במערכת סטריאו טובה ולא במחשב. השני הוא נטייה לקצבים מהירים, שלדברי שאיי (בחוברת המצורפת), נגזרים מכוונותיו של המלחין. לעיתים המהירויות האלו חורגות קצת מהמקובל, אך בהאזנה חוזרת אפשר להבין בקלות את ההיגיון מאחורי הבחירה. מומלץ.

אגדה בביצוע חי

גריגורי סוקולוב - הרסיטל בזלצבורג. דיסק כפול "דויטשה גרמופון"

האלבום הזה, שיצא השנה, מציג רסיטל נהדר לפסנתר שביצע הפסנתרן הרוסי האגדי גריגורי סוקולוב בפסטיבל זלצבורג בשנת 2008. הרסיטל הוקלט במהלך קונצרט חי, שהתקיים ב"בית מוצרט" בזלצבורג. כמו בדרך-כלל בהקלטה חיה, יש לכך גם פלוסים (סאונד חם של קונצרט) וגם מינוסים (מחיאות כפיים בסוף קטעים, ניקיון לא מושלם).

הסיבה להוצאת האלבום באיחור של שבע שנים נעוצה באמן. סוקולוב (65) הסכים לשחרר את ההקלטה להפצה רק אחרי שהסוכן שלו נידנד לו תקופה ארוכה, ואחרי שהחליט שהוא שלם איתה לגמרי. כפי שניתן לראות, זה לקח קצת זמן.

הרפרטואר המופיע באלבום מגוון מאוד. הדיסק הראשון כולל שתי סונטות של מוצרט (ק. 280 וק. 332), שתיהן בסולם פה מז'ור. הדיסק השני מתחיל עם "המנה העיקרית" של הקונצרט, 24 הפרלודים של שופן. אחריהם מופיעים שישה הדרנים (מאת ראמו, סקריאבין, שופן ובאך).

הביצועים באלבום נפלאים. הם משלבים אינטנסיביות רגשית מדהימה, הקפדה על פרטים, עושר הבעה, וכל יתר המאפיינים שהופכים ביצוע מוזיקלי לחוויה אמנותית גדולה. מרשים במיוחד הטיפול במחזור הפרלודים של שופן, שמקובל לשייך להם מרכיב תוכניתי או סיפורי. אצל סוקולוב הפרלודים השונים מוצגים בטווח רחב מאוד של צבע, חום, עוצמה ורגש, והתוצאה היא ביצוע מהטובים שאני מכיר. גם ההדרן האחרון, כוראל-פרלוד מאת באך בגירסה לפסנתר, מציע שלוש דקות של מוזיקה מלאת הוד בנגינה עוצרת נשימה.

הבעיה היחידה באלבום היא איכות ההקלטה, שהיא אמנם חמה ולא סטרילית אך נופלת מהקלטות אולפן בכל הנוגע לניקיון צלילי. חדי אוזן יבחינו פה ושם גם במעט רעשי רקע מהקהל באולם. למי שמגדיר את עצמו כמשוגע על סאונד, הנקודה הזו עשויה להפריע. למי שלא, האלבום הזה מומלץ בחום.