מצטיין דיקן: סטיב קר יוביל את גולדן סטייט לעונה היסטורית?

זה לא פלייאוף נעים במיוחד - אם מוציאים מהדיון את דוק ריברס, מאמן הקליפרס - לאנשים על הקווים. דייויד בלאט עבר זובור בעקבות האירועים בסוף משחק 4 בין קליבלנד לשיקגו; קווין מקהייל, מאמן יוסטון, שמע מהתקשורת שג'יימס הארדן, כוכב הקבוצה, "לא אוהב" את מדיניות העבירות שלו (דיאנדרה ג'ורדן, הסנטר של הקליפרס שקולע ב-40% מהעונשין, הלך 34 פעמים לקו במשחק 4 בסדרה); ומייק בודנהולזר מאטלנטה, מאמן השנה, סופג לא מעט ביקורת על היכולת של ההוקס. גם סטיב קר, מאמן גולדן סטייט, היה באותה עמדה עד משחק 4 בסדרה נגד ממפיס.

אחרי ניצחון קל במשחק 1, הווריורס נראו חסרי אונים בשני המשחקים הבאים והגיעו למשחק 4 בממפיס בפיגור 2-1. שחקני גולדן סטייט, בראשות סטפן קרי, ה-MVP הטרי, התעקשו שהפיגור נובע בעיקר ממשבר קליעה - בשני ההפסדים הם קלעו רק ב-23% מהשלוש, לעומת 39.8% בעונה הרגילה. אבל קר הודה שהאחוזים הרעים הם סימפטום לכך שגולדן סטייט איבדה את "קור הרוח" שלה מול ההגנה הקשוחה של ממפיס, נטשה את משחק המסירות שמאפיין אותה, ובלבלה בין לשחק מהר ללזרוק בחיפזון.

בתחילת משחק 4 קר מצא פתרון הגנתי לבעיה בהתקפה; הוא עבר להגנה של חמישה על ארבעה, משאיר את טוני אלן, הסמול-פורוורד של ממפיס, חופשי. אלן הוא שומר אדיר - במשחקים 2 ו-3 הוא מירר את חייהם של קרי וקליי תומפסון, השוטינג גארד של גולדן סטייט. אלן הוא גם קלעי גרוע, שלוקח רק שש זריקות למשחק בפלייאוף. הפעם הוא נאלץ לזרוק תשע פעמים, פשוט כי הוא היחיד שהיה פנוי, וההתקפה של ממפיס נתקעה. אחרי 16 דקות ושבע החטאות דייויד ייגר, מאמן ממפיס, ספסל אותו עד סוף המשחק, מה שנתן לגארדים של גולדן סטייט אוויר. התוצאה: 42.4% מהשלוש וניצחון 84-101.

***

קר, בן 49, רגיל להיות בצד המנצח. כשחקן הוא זכה בחמש אליפויות, שלוש עם שיקגו ושתיים עם סן אנטוניו, וסיים את הקריירה כקלעי השלשות היעיל בתולדות ה-NBA עם 45.4% מעבר לקשת. שני הרגעים הכי זכורים בקריירה שלו קשורים למייקל ג'ורדן. ב-1995 הוא וג'ורדן הלכו מכות במחנה האימונים של שיקגו לקראת העונה. שנתיים אחר כך, במשחק 6 בגמר הפלייאוף בין שיקגו ליוטה, כשהתוצאה 86-86 ועל השעון נותרו 28 שניות, ג'ורדן אמר לקר ביציאה מפסק זמן, "הם יביאו עליי שמירה כפולה. כשזה יקרה, אני אחפש אותך". הוא מצא אותו. קר קבר את הג'אמפ המנצח חמש שניות לסיום.

ב-2003, אחרי האליפות השנייה שלו עם סן אנטוניו, קר פרש והתחיל לעבוד כפרשן ברשת TNT. הוא תמיד רצה לאמן, אבל החליט לחכות עד ששלושת ילדיו יעזבו לקולג'. ב-2007 הוא מונה לג'נרל מנג'ר של פיניקס. המהלך הגדול הראשון שלו כמנהל - טרייד עבור שאקיל אוניל - לא הוכיח את עצמו, אבל בעונת 2009/10, אחרי שהוא שלח את אוניל לקליבלנד, הסאנס הגיעו לגמר המערב (הפסידו 4-2 ללייקרס, שזכו באליפות). בסוף אותה עונה קר התפטר וחזר לעבוד ב-TNT. לפני שנתיים הוא התחיל לבנות מאגר תרגילים בשם After Timeouts, וחיכה להצעת האימון המתאימה.

ההצעה הגיעה לפני שנה מפיל ג'קסון, נשיא הניקס, שאימן את קר בשיקגו. השניים הגיעו לסיכום מילולי, אבל אז גולדן סטייט פיטרה את מרק ג'קסון ופנתה לקר. לווריורס היה סגל יותר טוב - 51 ניצחונות בעונה הקודמת לעומת 37 של הניקס - ויתרון במיקום (קר גר בסן דייגו, מרחק טיסה של שעה ורבע מאוקלנד). קר התייעץ עם גרג פופוביץ', מאמנו בסן אנטוניו, וחתם על חוזה של 25 מיליון דולר לחמש שנים בגולדן סטייט.

***

אחת ההחלטות הראשונות של קר הייתה להחתים שני עוזרי מאמן בכירים. הוא בחר ברון אדמס, סוג של גורו הגנתי בליגה ב-20 השנים האחרונות, ובאלווין ג'נטרי, שעבד בפיניקס כעוזר וכמאמן ראשי בין 2013-2003. ג'נטרי היה אחד המוחות מאחורי ההתקפה הספקטקולרית של פיניקס בעשור הקודם, בראשות סטיב נאש הנהדר, שקיבלה את השם Seven seconds or less (הזמן הנדרש לשחרר זריקה). "נהגנו לקרוא לזה כאוס מאורגן", אמר ג'נטרי. "רצינו שזה יהיה כאוטי. אבל רצינו משמעת ושיטה שהשחקנים יוכלו להסתמך עליה בתוך הכאוס".

בגולדן סטייט ג'נטרי וקר יצרו משהו שג'נטרי מכנה Melting pot offense: תערובת של אלמנטים מהתקפת המשולש שג'קסון הפך למפורסמת בשיקגו ובלייקרס, התקפת הכאוס המאורגן של פיניקס, וה-Motion offense של פופוביץ' בסן אנטוניו. "הרבה אנשים היו פשוט מנסים להעתיק מאחד המאמנים האלה", אמר לוק וולטון, עוד אחד מעוזריו של קר בגולדן סטייט, ששיחק תחת ג'קסון בלייקרס. "אבל הוא לוקח את מה שהוא למד מהם ומיישם את זה למה שעובד עם הקבוצה הזאת".

היכולת של קר ליישם את מה שהוא למד הובילה את גולדן סטייט לאחת העונות הרגילות הטובות בהיסטוריה של ה-NBA. הווריורס הובילו את הליגה בנקודות למשחק, באחוזי קליעה מהשדה ומהשלוש, באסיסטים, במדדי ההגנה הכי חשובים (אחוזי קליעה מהשדה של היריבות וספיגה פר 100 פוזשנים), הפסידו רק שני משחקים בבית, וסיימו עם 67 ניצחונות בהפרש ממוצע של 10.2 נק'. "חשבתי שהוא יהיה די טוב", אמר ג'נטרי. "אבל אני אשקר אם אגיד שחשבתי שהוא יהיה עד כדי כך טוב".

למרות העונה הפנטסטית של גולדן סטייט, לא מעט אנשים ב-NBA פקפקו ביכולת שלה ללכת עד הסוף בפלייאוף, בעיקר בגלל ההסתמכות שלה על קליעה מבחוץ. לקר, תלמיד אמיתי של המשחק, אין ספק שהם טועים. "המשחק השתנה", הוא אמר לפני הפלייאוף, "אנשים זוכים באליפויות עם הגנה וקליעה מבחוץ. אנחנו הולכים לעשות מה שאנחנו עושים". אם הם ישמרו על קור רוח, זה אמור להספיק.