מיני מבחן: סיטרואן C4 יוצאת לדרך חדשה

זו מכונית עגלגלה ידידותית למראה, שניצבת על חישוקים קלים נאים ומחצינה איכות ייצור גבוהה

בשנה החולפת עברה חברת לובינסקי, יבואנית פיז'ו וסיטרואן, טרנספורמציה עסקית יסודית. מנכ"ל קבוצת צ'מפיון לשעבר קיבל את מושכות ההנהלה, השדרה הניהולית של הקבוצה עברה "ניעור" וקיבלה טאלנטים חדשים, מערך המכירות והתמיכה שודרג והרבה חשיבה יצירתית הושקעה בפיתוח עסקי.

אלא שהשאלה הגדולה היא אם האנרגיה הניהולית הזו תצליח לשנות את סטיגמת האמינות/סחירות, שרובצת בישראל על מותגי הליבה הצרפתיים של הקבוצה מזה כמעט שלושים שנה. בינתיים, נראה שהקלפים נוטים לטובת לובינסקי. האירו נמצא בשפל ומאפשר לנקוט בתמחור אגרסיבי, והיצרן הצרפתי נמצא כיום בעיצומו של מהלך אסטרטגי לשדרוג והשבחת מערך הדגמים. ניתן מענה אפילו לדרישות "אקזוטיות" כמו התקנת תיבת הילוכים אוטומטית נורמלית.

סיטרואן C4 המחודשת היא דוגמה טובה לתהליך. חיצונית לא השתנה הרבה במודל 2015, פרט לשינויים קלים בפנסים, בפגושים ובכמה רכיבים נוספים. זו מכונית עגלגלה ידידותית למראה, שניצבת על חישוקים קלים נאים ומחצינה איכות ייצור גבוהה. פתיחת הדלתות המאסיביות מגלה תא נוסעים מושקע. סביבת הנהג והנוסעים מדופנת בחומרים רכים ואיכותיים, בידוד הרעשים מוצלח ורמת האבזור התקני עשירה וכוללת מסך מולטימדיה רחב ומחשב דרך ברור לשימוש.

המרחב לנוסעים סביר, אם כי יש כיום בפלח הזה מכוניות, שמציעות יותר מרחב רגליים מאחור תודות לבסיס גלגלים ארוך יותר. גם הגג המשתפל מגביל מעט את מרחב הראש של היושבים בצדדים כאשר המושב האחורי מאוכלס במלואו.

החידוש המרכזי במודל 2015 הוא אימוץ יחידת ההנעה המודרנית של פיז'ו 308 החדשה, שכוללת מנוע טורבו עם שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר עם הספק של 130 כ"ס ותיבה אוטומטית יפנית בת שש מהירויות. כמו בפיז'ו 308, השילוב הזה מקפיץ את המכונית בכמה דרגות.

למנוע הקטן יש אמנם צליל טרטור, שמזכיר לעיתים קטנועים, אבל הוא מספק שפע של מומנט ודחף שמספק כל דרישה - מהאצה בעליות תלולות ועד שיוט נינוח במהירויות גבוהות. התיבה האוטומטית תפורה במדויק למאפייניו של המנוע ומחליפה הילוכים בזריזות וכבונוס מקבלים צריכת דלק מרשימה. אולי לא הממוצע המוצהר של 21 קילומטרים לליטר, אבל גם 14 קילומטרים לליטר בנהיגה אגרסיבית הם נתון טוב מאד.

מהאחות עטורת הפרסים לבית פיז'ו מגיע גם כיול חדש של המתלים וההיגוי, שמציב את הסיטרואן הזו קרוב לצמרת הפלח שלה בסעיף הדינמי. ההגה כבד במידה ומדויק, תגובות השלדה לפקודות שינוי כיוון בטוחות ורהוטות, היציבות הכיוונית על הכביש המהיר טובה מאוד. נוחות הנסיעה סבירה, אם כי למי שמתגעגע לתחושת הריחוף הסיטרואנית כדאי לדעת שהמכונית נוטה יותר לכיוון הגרמני הנוקשה.

עם מחיר חדירה אטרקטיבי של כ-125 אלף שקל, שנשען לבטח על שער האירו, C4 המחודשת היא הצעה מעניינת: משפחתית חסכונית, זריזה ובנויה היטב, עם רמת אבזור גבוהה ביחס למחיר. אז מי ינצח? הטכנולוגיה והשיווק של המאה ה-21 או הסטיגמות הישראליות של שנות ה-80'?