השבוע הזדמן לי לחוות, אחרי הפסקה ממושכת, את העונג הקרוי "נהיגה בגוש דן בשעות העומס". זו הייתה רק "כמעט" שעת עומס, אבל נסיעה של 14 קילומטרים ארכה קרוב ל-40 דקות, בלי תאונות, בלי חפצים חשודים ובלי מירוצים ושאר מפגעים תחבורתיים. המציאות העגומה הזו צפויה רק להתדרדר בקצב מהיר. על-פי נתוני הלמ"ס, בכל אחת מ-3 השנים האחרונות נוספו למצבת כלי הרכב על כבישי הארץ קרוב ל-100 אלף כלי רכב נטו (בניכוי כלי הרכב שנגרעו). אם מכפילים את זה באורך ממוצע של כ-4 מטרים לרכב מקבלים "תוספת גודש שנתית" באורך של כמעט 400 קילומטרים, פגוש מול פגוש. למותר לציין, שאורך הכבישים החדשים שנוספו בישראל כולה, ובוודאי באזור המרכז, אפילו לא מתקרב לאורך הזה.
מכיוון שתחבורה ציבורית בישראל היא כמעט לא אופציה, נשאלת השאלה כיצד מתמודדים עם הקטסטרופה. אפשר לבחור בפתרון הנפוץ במקומותינו של "נהיגה על טייס אוטומטי". כלומר, כיבוי כמה שכבות של תודעה עם הכניסה לרכב, הפעלת הטלפון והרדיו ונהיגה בסיוע פעילות מוחית מינימלית, שדרושה לצורך הישרדות.
מנגד אפשר לבחור בפתרון של בעלי האמצעים: להסתגר על סיפונו של איזה ג'יפ יוקרה גבוה ומבודד היטב, ולדמיין שתא הנוסעים הוא שטח נייטרלי - סוג של שווייץ - שאין לו כל נגיעה ושייכות לנעשה בחוץ.
אבל אם אתם במקרה גם אוהבים מכוניות וגם יש לכם תקציב מתאים, תוכלו לרכוש "מכונית לנשמה" - כזו שאפשר לחוות בה ריגושים מאיצי דופק אפילו כשרק מסתכלים עליה בחניה או זוחלים ב-4 קמ"ש בנתיבי איילון.
לקטגוריה הזו שייכת יגואר F-TYPE קופה החדשה. חיצונית זו מכונית סנסציונית. נחסוך מהקוראים את המחלוקת שמתנהלת בעיתונות הבריטית הנפוחה סביב השאלה "האם העיצוב רומז ליגואר E טייפ של שנות ה-60 או ל-XK120 המוקדמת יותר". נציין רק שבתוך מרכב באורך של 4.4 מטר בלבד, הצליחו הבריטים לדחוס גודש מרהיב של קימורים, שרירים וגימיקים חזותיים (כמו ידיות דלתות סמויות, שנשלפות חשמלית) שגורם אפילו לאדישי רכב מוצהרים לאבד עשתונות.
בדרך-כלל, טביעות אצבעות שמנוניות על החלונות הן האינדיקציה העיקרית לתשומת-הלב, שמקבלות מכוניות בחניה. הפעם גילינו, שעוברי אורח ישבו על הזנב, חיבקו את הגג וביצעו שאר פעילויות מוזרות בשיתוף מצלמת הטלפון שלהם.
מטבע הדברים, זו לא מכונית למי שחרד מחדירה של זרים למרחב הפרטי שלו. הנהג צריך להתרגל לשמור על איפוק למול העדשות של צלמי פפארצ'י חובבים ולנוכח לבקשות של נציגי חוק עם חוש הומור מפותח במיוחד ("עצור בבקשה בצד. יש לך רישיון לנהוג במכונית כזו?" חה חה).
תא הנוסעים מינימליסטי אבל לא נטול ריגושים. מושבי הספורט קרובים לכביש נוסח מכוניות מסלול, החלון האחורי ממוקם ממש מאחורי הראש, ריפוד העור התפור ידנית מזכיר קלאסיקות בריטיות, ידית ההילוכים דומה ל"סטיק" של מטוס קרב וגם ההגה הקשיח מרגיש כמו פריט תעופתי.
התא הדוק ודחוס למדי ודורש גמישות לכניסה ויציאה, אם כי גג שמש פנורמי (אופציה של כ-11 אלף שקל) משדרג את תחושת המרחב הסובייקטיבית. עמדת הפיקוד כוללת את כל המכשור האלקטרוני המקובל כיום ופתחי המזגן המתרוממים חשמלית הם גימיק חביב. מנגד, שימושיות היא לא הצד החזק של התא הזה: חללי האכסון הפנימיים מזעריים ומאחור יש נפח הטענה כמו במכונית סופר-מיני צנועה. את המזוודות של לואי ויטון תצטרכו לשלוח עם העוזר האישי.
כבר אמרנו שהיגואר הזו תוכננה לרגש את בעליה אפילו בזחילה, וצליל המנוע בהחלט ממלא את המשימה. אנחנו יודעים, שתוכנות מחשב מחוכמות מאפשרות כיום ליצרני הרכב להפיק ממפלטים ומתיבות תהודה כל צליל בו הם חפצים ללא קשר למאפייני המנוע ולביצועים. אבל לפס הקול של ה-F טייפ אנחנו מוכנים להקשיב כל היום: החל מהנביחה הקולנית, שנשמעת בהתנעה, וכלה בדואט למפלט, שהולחן ככל הנראה על-ידי בוגר האקדמיה למוזיקה של פרארי. רמת הווליום אמנם משתלטת על תא הנוסעים כאשר מעפילים לעבר הקו האדום, אבל למי אכפת.
טורפת את הכבישים
מכונית המבחן שלנו צוידה במנוע הבסיסי ביותר בסדרה, V6 בנפח 3 ליטרים עם סופרצ'ארג'ר, שמייצר 340 כ"ס ו-46 קג"מ. זה לא הספק דרמטי. בימינו לא מעט מכוניות מנהלים ויוקרה מייצרות יותר כוח, וגם תאוצה מאפס ל-100 ב-5.3 שניות לא תרגש את חובבי האקסטרים.
מנגד, התיבה בת 8 המהירויות מייצרת החלפות הילוכים מהירות כברק, ובמצב הספורטיבי תגובת הדוושה בהאצה פנטסטית. אם מוסיפים לזה מרכז כובד סופר נמוך, חלוקת משקל מאוזנת היטב, צמיגי ענק, שלדת כל אלומיניום קשיחה להפליא, היגוי מהיר וחד ובולמי זעזועים קשיחים, מקבלים מכונית שטורפת כבישים מפותלים ויכולה להעניק גם ריגושי מסלול לנהגים מיומנים. זאת, כמובן, אם היה איזה מסלול לרפואה בסביבה.
ניכר שאנשי יגואר תכננו את המכונית גם במחשבה על פנסיונרים אמידים, שמהווים חלק לא מבוטל מקהל היעד של הפלח הזה בעולם. למעט נטייה להתרסק על רמפות הרעדה עירוניות, ספיגת הזעזועים סבירה מאוד יחסית למכונית מהליגה הזו, שאינה מצוידת במתלי אוויר. אפשר בהחלט לצלוח איתה מרחקים ארוכים בנחת, מבלי לשלם על כך מחיר פיזי או מנטלי.
ואם בענייני מחיר עסקינן, 725 אלף שקל הוא מחיר הבסיס של דגם הבסיס של המכונית לפני תוספות, שיכולות להוסיף בקלות עוד 100 אלף שקל לשורה התחתונה. זה לא מחיר יוצא דופן בפלח הזה, שנשלט על-ידי מרצדס וב.מ.וו, ואם לא היינו מפחדים מזעמם של הטוקבקיסטים החברתיים, היינו אפילו אומרים שבמחיר הזה מקבלים תמורה מלאה לגוף ולנשמה. אנחנו נתגעגע למכונית הזו, ובינתיים נצטרך להתנחם בהשמעת הקלטת פס הקול שלה בפקקים הבלתי נגמרים.
חלק מהמתחרות
פורשה קאיימן S
הגרסה החזקה של פורשה קאיימן עולה 733 אלף שקל. במחיר הזה מקבלים מרכב מרהיב, מנוע 3.4 ליטר בהספק 325 כ"ס, שלדה חדה וביצועים נמרצים: אפס ל-100 קמ"ש ב-4.7 שניות ו-281 קמ"ש. לאחרונה הושקה גרסה חזקה יותר
מרצדס SLK55 AMG
ב-700 אלף שקל מציעה מרצדס את גרסת העל של סדרת ה-SLK עם מנוע V8 קולני ו-421 כוחות סוס רציניים. שלדת הספורט מכוילת על-ידי חטיבת הביצועים של מרצדס. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת 4.6 שניות וכבונוס מקבלים גג קשיח-נפתח לית.
אלפא 4C
ב-595 אלף שקל מציעה אלפא את 4C הקומפקטית-אקזוטית. המכונית, שתוכננה על-ידי פרארי, היא באורך 4 מטרים בלבד, אבל יש לה רוחב רציני ועיצוב מרהיב. מנוע 1.7 ליטר מייצר 240 כ"ס ובסיוע משקל עצמי נמוך מאיץ את המכונית ל-100 קמ"ש ב-4.5 שניות
יגואר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
