תתחילו לפקח

1. לפעמים מגיעה גם מילה טובה. הרי הכי קל לנו, כעיתונאים, להשתמש במקלדת ולמתוח ביקורת, להעלות אנשים על המוקד, לסנוט בהם, לכתוב שהכול רע, שיהיה עוד יותר רע, שיש לנו מדינה רקובה ומושחתת, שמרמים את הציבור, חולבים אותו, חומסים אותו, שרגולטורים פועלים נגד האינטרס הציבורי, שאנשי עסקים שואבים את כספו של הציבור. בקיצור: הכול שחור משחור, כפי שמצטייר לא אחת גם מטור זה. הכי קשה לנו, כעיתונאים, זה לפרגן, לכתוב שלא הכול רע ומושחת, שיש גם דברים טובים, שיש גם עניינים שזזים.

אז הנה: מגיעה מילה טובה לדורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון והביטוח באוצר. סלינגר ספגה פה לא אחת ביקורת נוקבת על מה שקראנו ה"נמנום" של האוצר בטיפול בכמה סוגיות בוערת בשוק הפנסיה, בין היתר בטיפול בלקוחות השבויים של חברות הביטוח בביטוחי המנהלים ודמי הניהול היקרים יחסית שלהם. לפני שבועיים היא ענתה לנו בפירוט על כל אחת מהסוגיות שהעלינו והבטיחה שהפתרון לנושא ביטוחי המנהלים יגובש בקרוב. הבטיחה וקיימה.

השבוע חשף "גלובס" את הכוונה של האוצר לאשר ניוד של פוליסות ביטוחי מנהלים וסלינגר עצמה אישרה זאת במסגרת פומבית. הפתרון אמנם עדיין לא פורסם באופן רשמי על כל פרטיו, אבל דבר אחד ברור: שוק של פוליסות ותיקות (חלקן מאוד ותיקות, חלקן פחות) של יותר מ-200 מיליארד שקל ייפתח לתחרות וככל הנראה יאפשר לבעלי הפוליסות להוזיל את דמי הניהול. באוצר אמנם חושבים שבפוליסות הוותיקות יותר מלאכת ההוזלה תהיה יותר קשה בגלל מקדמי ההמרה הנמוכים (מקדם נמוך מעניק לגמלאי פנסיה יותר גבוהה ובכך מעלה את הסיכון של חברת הביטוח שמפצה את עצמה בדמי ניהול גבוהים), אבל שוק הביטוח כבר נערך לכך.

ניוד פוליסות ביטוח המנהלים, כמו הרפורמה דאז בדמי הניהול, כמו ההוזלה הדרמטית בדמי ניהול בקופות הגמל אחרי התוצאות העגומות של ועדת בכר, כמו המודעות של החוסכים בקרנות הפנסיה לדמי הניהול שלהם ולזכויותיהם מול המעסיק וסוכנויות ההסדר - כל אלה הם חלק ממאבק ארוך שנים ש"גלובס" מנהל למען החוסכים. המאבק הזה, לשמחתנו, מניב פירות ולסלינגר בהחלט מגיעה, שוב, מילה טובה.

2. ובמעבר חד ודי שגרתי ל... ביקורת. בפברואר השנה כתבנו פה על המתווה שהתגבש אז לפירוק מונופול הגז וקראנו לו "בלוף". עברו שלושה חודשים ועכשיו עשו מתיחת פנים ל"בלוף" הזה, עוד "מתווה", עוד פתרון ל"מונופול", והכול הרי נעשה למען האינטרס הציבורי. מוטב שאחרי שתסתיים הסאגה, אם תסתיים בעזרת השם, יבוא המבקר ויכתוב ספרון על מה שברור מאליו באחת השערוריות הרגולטוריות הגדולות מאז ומעולם: יותר מדי רגולטורים, יותר מדי סיסמאות, יותר מדי אנרגיות שליליות בין רגולטור אחד לרעהו (לא תאמינו איך הם מתדרכים זה נגד זה, לא תאמינו לאילו רמות תיעוב הם מגיעים, ולא תאמינו איך הם משתמשים בעיתונאים כדי לצייר את עצמם כמגיני האינטרס הציבורי ואת שותפיהם לרגולציה כמושחתים שעובדים אצל הטייקונים כביכול). כשמשלחת של רגולטורים יצאה לפני זמן מה להולנד כדי ללמוד על שוק הגז הטבעי שם, כולנו היינו צריכים לשאול מדוע הם עשו זאת בשנת 2015, כמה שנים טובות לאחר גילוי מרבצי הגז. עמירם ברקת, פרשן "גלובס", תיאר זאת השבוע באופן מדויק. המתווה הזה הוא החלטה רעה, אבל היו גרועות ממנה. ברקת תיאר כיצד כל חבורת הטהרנים, הקשקשנים והצדקנים שאוהבים להציג את עצמם כמגיני הציב ור ומפריחים אין סוף סיסמאות ושקרים בתקשורת, הבריחו מכאן בפועל את וודסייד האוסטרלית, חברה עם ידע, יכולות ודנ"א רציניים, ובכך החמיצו הזדמנות, לפחות תיאורטית, ליצור תחרות בשוק הגז.

ובכלל, המילה "תחרות" הפכה למעין סלוגן קליט שאמור לפתור בעיות של מחירים, בכל שוק ובכל מצב. אם תשאלו את פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, אם מתווה תחרותי כזה או אחר לשוק הגז אכן יוריד מחירים, הוא יענה ביושר שהוא אינו יודע, שיש תסריט הגיוני בהחלט שפירוק המונופול או הדואופול והכנסת כמה מתחרים נוספים בשוק הזה לא יובילו בהכרח למחירים נמוכים יותר.

זו אולי הבעיה הכי גדולה של כל הפלונטר סביב שוק הגז הטבעי: הרדיפה הדמיונית אחרי תחרות בכל מחיר ובכל שוק, אף שיש שווקים שבהם מלאכת הפיצול וההרכבה של מונופולים ודואופולים אינה מביאה בהכרח לתוצאות כפי שצופות התיאוריות הנלמדות בפקולטות לכלכלה, ולפעמים אף גורמת נזק יותר מתועלת (כן, לצרכן, אותו צרכן שכל הטהרנים מדברים עליו גבוהה-גבוהה).

לפעמים צריך לעצור, לעשות חושבים ולהשלים עם המצב. להודות שהניסיונות השונים והמשונים לפרק את המונופול כשלו. לא צריך להיבהל מכך, ובמקום להמשיך לעבוד על הציבור בשיווק כותרות על פירוק לכאורה של המונופול, המדינה יכולה לפקח על המחירים באופן אפקטיבי, לאלץ את היזמים להרוויח פחות, ובמקביל לוותר על חלק מרווחיה (המדינה מרוויחה מתמלוגים, ממס חברות וממס ששינסקי) או להחליט שהיא מתנהגת כמו נורבגיה ולנהל בעצמה מאגרי גז, עם חברה זרה כמפעילה של המאגרים. הבעיה היא שפקידי האוצר וכל כוהני דת התחרות אינם מסוגלים להודות בכך, לא מסוגלים לבגוד בספרי הקודש שלהם ושערותיהם סומרות בכל פעם שמדברים על פיקוח או על בעלות ממשלתית במשאבי טבע.

אז בשבילם ובשביל כל הטהרנים, הנה הכותרת החדשה-ישנה של המתווה החדש-ישן, שיגובש בפעם המי יודע כמה - היום, מחר ובעוד שבוע, שבועיים, חודשיים, עד קץ העולם. על פי ה"מתווה" יצטרכו דלק של יצחק תשובה ונובל אנרג'י להיפרד מהחזקותיהם במאגר תמר (דלק באופן מלא, נובל במקצת ממניותיה), כך שסך הכול כ-42% ממניות המאגר יעברו ל"שחקן חדש", בחלומותיהם הפרועים של מגבשי המתווה.

אז אנחנו מהמרים כאן על הכותרת העתידית ואם ההסדר אכן ייצא אל הפועל נשמח לאכול את הכובע אם הכותרת הזאת לא תתממש: "דלק ונובל אנרג'י מכרו לשורת גופים מוסדיים 42% ממניות מאגר תמר תמורת כ-20 מיליארד שקל".

והנה ההסבר: מאגר תמר הוא השקעה קלאסית עבור המוסדיים ושוויו הוא יותר מ-14 מיליארד דולר. הרי רובו מכור, יש לו לקוח עוגן אחד בולט (חברת החשמל, שתרכוש לאורך חיי החוזה שלה קרוב למחצית מתפוקתו), יש לו תחזית תזרימית מאוד מדויקת ולמוסדיים יש ערימות של כסף שרק מחפשות נכס מניב עם תשואה סולידית ויפה, במיוחד בסביבת הריבית האפסית הנוכחית. מה רע? דלק ונובל ירשמו אקזיט מהחיים, המוסדיים יקבלו נכס מניב יפהפה וה"שחקן החדש" בשוק הגז הטבעי יתחפש לגוף מוסדי וכל הסיסמאות הנהדרות על פירוק המונופול ייקברו במעמקי הים.

3. החלטנו להסתכל קדימה ולתהות מה יקרה לכל תנובת המסים של מאגרי הגז אחרי שתיגמר הסאגה הזאת, אם תיגמר, באמצעות מתווה או באמצעות בתי המשפט. ובכן, לפי מצגת של בנק ישראל ומי שעמד בראשו לפני כשנתיים, סטנלי פישר, מדובר בהכנסות צפויות של כ-126 מיליארד דולר, קרוב ל-500 מיליארד שקל שיזרמו לקופת המדינה כתוצאה מגילוי הגז הטבעי (ראו טבלה). חלק מההכנסות (מס חברות ותמלוגים) ייבלעו בתקציב וחלקן האחר (מס רווחי היתר של ששינסקי) יעבור לקרן שהוקמה על ידי המדינה.

על פניו זה נשמע מפוצץ וחלומי, אבל זה לא עד כדי כך מפוצץ, אם מביאים בחשבון שההכנסות הללו ייפרסו על פני 25 שנה, ובשנים הקרובות הסכומים יהיו זניחים יחסית. בשיאם, בעוד 20 שנה, יגיעו הסכומים לכ-10 מיליארד דולר בשנה, קרוב ל-40 מיליארד שקל).

הקרן שפישר יזם עשויה להגיע להיקף של כ-72 מיליארד דולר, ועל פי ייעודה היא תשקיע בחו"ל בלבד כדי למנוע את המחלה ההולנדית, והיא תנוהל על ידי יחידה מיוחדת בבנק ישראל. למה היא תשמש? העברת כספים לממשלה במצבי חירום (מלחמות, אסונות טבע, מיתונים חריפים וכדומה) והשקעה בדורות הבאים. אז ככה: ראשית, כשהכסף יתחיל להיערם בקרן, איש לא יהיה מופתע אם כל הסיסמאות על השקעה בדורות הבאים, בחינוך ובסגירת פערים, ימוסמסו לטובת דברים שונים לחלוטין. שנית, מישהו הולך לגזור פה קופון והמישהו הזה הוא כל להקת שוק ההון (בארץ ובוול-סטריט) שתחוג סביב הקופה הדשנה הזאת כמוצאת שלל רב. אתם כבר מנחשים: עמלות ועוד עמלות ועוד עמלות על רכישת הנכסים על ידי הקרן, שעשויות, במצטבר, להגיע לסכומים של מיליארדי שקלים.

ייתכן שהגיע הזמן לחשוב באופן אחר לגמרי; לחשוב על סוג של הפרטה חברתית: צ'ק לכל אזרח מקרן העושר שיזם פישר, כמובן באופן מדורג לפי עשירונים. אולי זה יעזור לחלקנו לצמצם את המשכנתה שיושבת על הצוואר כאבן רחיים בגלל בועת הנדל"ן שבאוצר ובבנק ישראל מקפידים לטפח.

 כמה תקבל המדינה ממסי הגז

 מונופול הגז / איור: גיל ג'יבלי

eli@globes.co.il