רשימת האתגרים הארוכה שממתינה לטיפולו של שטייניץ

יובל שטייניץ נבחר לכהן כשר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים הבא של ישראל - כך הודיע לו אתמול (ה') בצהרים ראש הממשלה בנימין נתניהו.

תעשיית האנרגיה בישראל זוכרת את שטייניץ בתור זה שיזם את הקמת ועדת ששינסקי אשר הוקמה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל. שטייניץ טען בזמנו כי המדינה לא מקבלת את חלקה ההוגן ברווחי תגליות הגז, ואכן הועדה המליצה להעלות את שיעור המיסוי בצורה ניכרת מ-33% ל-64%. עוד ביטל שטייניץ הטבות מס על כריית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס.

תיק האנרגיה הוא אולי מבוקש פחות ממשרדים אחרים, אך השינויים המהותיים שעובר משק האנרגיה בישראל בשנים האחרונות והעובדה שישראל היא אי אנרגטי שצריך לספק את כל צורכי האנרגיה שלו ממצבים אותו כאחד המשרדים המורכבים והמשמעותיים ביותר. פתיחת משק החשמל לתחרות וגילויי מאגרי הגז הטבעי הם שניים מהנושאים שיצטרך השר הבא לקדם, בתוך אבטחה של אספקת אנרגיה סדירה ומגוונת ושמירה על האינטרס הציבורי. רגע לפני השבעת הממשלה החדשה, "גלובס" ממפה את הנושאים המחכים לטיפולו של שר האנרגיה הנכנס.

גז טבעי: הרחבת "תמר", פיתוח "לוויתן" והסדרת הרגולציה

בראש סדרי העדיפויות של השר נמצאת הרחבת קיבולת הגז ממאגר "תמר". מאגר תמר הוא המאגר היחיד שמספק כיום גז למשק הישראלי, וכבר בקיץ שעבר חווה המשק הישראלי מחסור בגז. המחסור צפוי לקרות גם בקיץ הקרוב. קידום הרחבת המאגר כולל בין היתר מתן אישור לקדיחת בארות נוספות בתמר SW (דרום-מערב) וצינור גז נוסף מהמאגר לחוף. ניתן לסיים את הרחבת מאגר תמר עד סוף 2017, והיא דחופה משום שפיתוח מאגר לוויתן לא צפוי להתרחש לפני 2019 - דבר המוביל אותנו למשימה הבאה.

השר הנכנס יצטרך לדאוג לכך שלוויתן יפותח בהקדם, ולוודא שלמרות המחלוקת בין השותפות במאגר לממונה על ההגבלים העסקיים, לישראל יהיה גיוון במקורות אספקת הגז שלה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות קידום סוגיות רגולטוריות לא פתורות. בהן: אישור תהליך מתקן הקבלה הצפוני ללווייתן ומאגרים נוספים, איחוד רשות הגז ורשות החשמל, הטלת מסים על ייצוא הגז, קביעת שיעור השותפות המינימלי של מפעילים במאגרים (היום הוא עומד על 5%, אך שוקלים להעלותו), קבלת החלטה אם להחיל את חוקי המדינה על המים הכלכליים של ישראל וסוגיות נוספות. כדי למשוך לכאן חברות גז בינלאומיות ולפתח את לוויתן, השר יצטרך להידרש לכל אלה.

חשמל: מינוי מנכ"ל לחברת החשמל וקידום הרפורמה בחברה, תוך קידום תחנות פרטיות ואנרגיה מתחדשת.

בראש ובראשונה יידרש השר לאישור מינוי קבוע של מנכ"ל חברת החשמל. כמו כן, מיד עם כניסתו לתפקיד, תבקש ממנו החברה להתניע מחדש את הרפורמה ש "נתקעה" בסבב הקודם, וביתר שאת משום שבסוף השנה הנוכחית יפוג תוקפו של חוק משק החשמל. חוק משק החשמל שנחקק ב-1996 קבע כי עד 2006 תאלץ החברה לעבור שינוי מבני, ואחרת יפקעו רישיונותיה לייצר חשמל. במשך 12 שנה מבקש משרד האנרגיה להאריך את רישיונות החברה, אך החוק קובע כי 2015 היא השנה האחרונה בה ניתן לעשות זאת.

חובות הרשות הפלסטינית שתפחו בשנה האחרונה לכ-2 מיליארד שקל דורשים גם הם את טיפול השר. אחד הפרויקטים המרכזיים שהשר יצטרך לקדם הוא הפחתת הפליטות. מצד אחד המשרד להגנת הסביבה מאיים שלא להאריך את רישיון העסק של התחנות הפחמיות בחדרה ואשקלון, ומצד אחר הוצאות הפרויקט עוד לא הוכרו במלואן על ידי רשות החשמל. מתוך פרויקט שחברת החשמל מעריכה את עלותו ביותר מ-8 מיליארד שקל, היא הוציאה עד כה כ- 3 מיליארד שקל שעוד לא הוכרו על ידי הרשות.

אבל חברת החשמל היא רק חלק ממשק חשמל נרחב שדורש את התייחסות השר. בשנים האחרונות מוקמות בישראל תחנות כוח פרטיות המייצרות חשמל, ועל שר האנרגיה הבא להמשיך בקידום הנושא, בין היתר בכך שידאג כי יושקעו משאבים בפיתוח ושדרוג רשת הולכת החשמל. חלקים מרשת הולכת החשמל בישראל הינם במצב רע, או שיש רק קו חשמל אחד. במקרה כזה, אם קיימת בעיה בקו, נופל החשמל. על מנת למנוע מצב כזה באזורים אלה, יש להכפיל את הקווים, ובמקרים אחרים- כמו למשל בירושלים- אף להטמין את אותם מתחת לאדמה (במקום קווים עיליים כפי שקורה כיום).

בתחום האנרגיה המתחדשת, שר האנרגיה יידרש לוודא שישראל עומדת ביעד שהציבה לעצמה, כפי שנקבעו בהחלטת ממשלה משנת 2009. יעד הביניים ל-2014 עמד על 5% ייצור ממקורות מתחדשים והיעד ל-2020 עומד על 10%. נכון להיום, אנרגיה מתחדשת היא רק כ-2% מסך צריכת החשמל השנתית (98% ממנו מגיעים ממתקנים סולאריים פוטו-וולטאים. לשם כך יידרש השר להסיר את החסמים המונעים את התפתחותה. בין החסמים המרכזיים: עדכון מדיניות משרד האנרגיה שאמור היה להיעשות כבר בינואר 2014, ויכוח בין רשות החשמל למשרד האנרגיה בנוגע למי מפרסם מכרזים בהיקף 340 מגה-וואט, היעדר נציג מקצועי מטעם משרד האנרגיה במליאת רשות החשמל, נושא קביעת תעריפי ארנונה מקסימאליים והיטלי השבחה על גגות סולאריים, תעריפים נמוכים מדי לפרויקטים של אנרגיית רוח, ועוד.

לבסוף יידרש השר לכתוב וליישם תוכנית התייעלות אנרגטית. ב-20 השנים האחרונות גדל הביקוש לאנרגיה בישראל ב-30%, דבר הנובע מהגידול באוכלוסייה, הגידול ברמת החיים ובצמיחה הכלכלית, ולכן יש צורך בניצול מושכל של משאבי האנרגיה. בעבר העריך שר התשתיות הלאומיות אז, פואד בן אליעזר, שהחיסכון למשק הישראלי בעקבות תוכנית התייעלות אנרגטית שתיושם עד 2020 יסתכם בכ-45 מיליארד שקל. לכן, ב-2011, תוקן חוק מקורות האנרגיה בו נקבע כי בתוך 3 חודשים תאשר הממשלה תוכנית לאומית רב-שנתית להתייעלות אנרגטית, שתכלול יעדים מדידים או כמותיים לחיסכון באנרגיה. ואולם עד היום, שלוש שנים וחצי אחרי, אין למדינה תוכנית כזאת.

מים: הפחתת התעריפים והתאגידים

משק המים בישראל כולל את חברת המים הממשלתית מקורות, עשרות תאגידי מים, סוחרי מים ומפיקים פרטיים, ונכון להיום מגלמים תעריפי המים את ההתנהלות הלא יעילה והמסורבלת של המשק. לכן על השר החדש "לעשות קצת סדר בבלגן". כלומר, לצמצם את מספר תאגידי המים וליישם לפחות חלקית את המלצות ועדת בלינקוב, שבחנה דרכים לייעל את משק המים בכלל ואת חברת המים הממשלתית מקורות בפרט. המלצות הוועדה כוללות תיקוני חקיקה, רפורמה בהיטלי ההפקה שמשלמים כל מפיקי המים, החזרת השליטה של מקורות בחברת מפא"ר ועוד. יישום המלצות הוועדה אמור להוביל להורדת תעריפי המים ב-7%-8%.

השר יצטרך גם להסדיר את יישום השינוי המבני ברשות המים, שמאז הפכה מנציבות לרשות ולא נעשה בה שינוי. ייעול הרשות אמור לאפשר שליטה טובה יותר במשק המים המורכב.

מחצבות: יישום המלצות ועדת בלינקוב

רק לפני שבועיים המליצה ועדת בלינקוב על העברת רוב סמכויות ניהול המחצבות מרשות מקרקעי ישראל לאגף המחצבות במשרד האנרגיה, כך שהשר הבא יצטרך לדאוג ליישום ההמלצות ולכך שרמ"י תוכל לשווק את המחצבות במהירות האפשרית.

על פי דוח הוועדה, ניהולה הכושל של רמ"י הוביל לכך ש-42% מעתודות הכרייה והחציבה מצויות כיום בידי הרשות, דבר שהוביל לפער עצום בין הביקוש להיצע, ולעלייה של 30% במחיר חומרי החציבה ב-5 שנים. הוועדה קבעה שיחידת המחצבות במשרד האנרגיה היא זו שתעסוק בהכנת תוכניות למחצבות חדשות, הרחבת מחצבות קיימות, פיקוח על עמידת בעלי המחצבות בתנאי הזיכיון שניתן להן, פיקוח על קבלת מלוא התשלומים המגיעים לאוצר המדינה מבעלי המחצבות וכדומה.

דלק: קידום תחרות בשוק הדלקנים ובגפ"מ, וחקיקת חוק משק הדלק.

על שר האנרגיה הבא להחליט אם לדחות בחצי שנה את שלב א' של התקנות המחייבות את כל תחנות הדלק להתקין דלקן אוניברסלי בתחנותיהן, וזאת כדי למנוע מצב שרק חברה אחת עומדת בתקן וכך מהווה מונופול בשוק הדלקנים. למעשה, עד אוקטובר הקרוב מחויבות כל תחנות הדלק להתקין לפחות משאבה אחת בעלת מערכת של דלקן אוניברסלי, ואולם רק חברה אחת צפויה לעמוד בלוח הזמנים ולפתח את הטכנולוגיה עבור חברות הדלק - חברת אורפק. כדי לאפשר למתחרה של אורפק, רוזמן הנדסה, לפתח את מערכת התדלוק, על השר לאשר את הדחייה.

נושא אחר שעל השר לקדם הוא חקיקת חוק משק הדלק, שיסדיר את מכלול הפעילויות במשק זה ובהן הסדרה ופיקוח על כל שרשרת הפעילות - יצור, זיקוק, שיווק, מכירה, אחסון והובלה.

כמו כן, יידרש השר לקדם את התחרות בגפ"ם - הגז המשמש כגז הבישול הביתי. הגז הביתי הוא מוצר צריכה בסיסי במרבית הבתים ,ובמשך שנים חולשות 4 חברות גז על קרוב ל-90% מהשוק. יתר 23 הספקים מתחרים על היתר. בדיקה כלכלית, שערכו בעבר רשות ההגבלים העסקיים, אגף התקציבים באוצר ומשרד התשתיות הלאומיות, העלתה כי ענף הגפ"מ מאופיין בחסמי מעבר גבוהים המקשים על צרכנים ביתיים לעבור מספק לספק. ועדת טרכטנברג (2011) קבעה אף היא כי שני חסמים עיקריים פוגעים בתחרות: הראשון - הקושי בהחלפת ספק גפ"מ; השני - הורדת מחירים נקודתית של החברות הגדולות כדי לחסום את החברות הקטנות. הוועדה העריכה כי העלות העודפת למשקי הבית (כלומר הסכום שמשקי הבית משלמים מעבר למה שהיו צריכים לשלם אם הייתה תחרות) היא 150 מיליון שקל בשנה.