חרב פיפיות

מדד המחירים לצרכן לחודש אפריל שפורסם ביום שישי האחרון הפתיע את הכלכלנים. בזמן האחרון מפתיע המדד את כל מי שרוצה להיות מופתע, בכל פעם מחדש. כבר לפני חודשיים, כשכולם היו המומים מרצף המדדים השליליים, טענתי כאן שלא מדובר על דפלציה בעייתית והמדדים שיתפרסמו בחודשים הקרובים יוכיחו זאת. בנק ישראל חשש אומנם מזליגה להאטה כלכלית, אולם צדקה מחלקת המחקר שלו שעמדה על כך שבקרוב נחזור לגבולות יעד האינפלציה.

הגורמים המרכזיים שהשפיעו על הדפלציה היו בעיקר אירועים חד פעמיים של הפחתות תעריפים ומיסים וכמובן מחירי חבית הנפט. לגבי הפחתות תעריפים, הרי שהשפעתם הייתה כמובן נקודתית בלבד. רק תעריפי התקשורת ימשיכו לרדת עקב הרפורמה וזה כמובן החלק הבריא בדפלציה. לגבי מחירי הנפט לא התרשמתי יתר על המידה מנבואות פסימיות שצפו ירידה ל-20 דולר לחבית וטענתי כאן כי המחירים יחזרו לרמת שיווי המשקל של 60-70 דולר לחבית. זה בדיוק מה שקרה והרבה יותר מהר ממה שחשבנו ועל כן אנחנו חוזרים לטווח האינפלציה אותו קבע בנק ישראל כיעד.

על כן נותרו שלושה גורמים משפיעים, מתוכם שניים שאינם בתחום שליטתו של בנק ישראל, והם מחירי הדיור והסחר העולמי. מחירי הדיור הם נעלם גדול עבור כולם וכמובן שהכול תלוי בתכניות הממשלה החדשה. לגבי הסחר העולמי צופים כלכלני הבנק האטה שתשפיע גם על כלכלת ישראל מוטת היצוא. נותרנו, אם כן, עם שער החליפין.

הבעיה המרכזית עמה נדרש בנק ישראל להתמודד הינה שער החליפין. צניחה דרמטית של שישה אחוזים תוך פרק זמן קצר מדירה שינה מעיני קברניטי הבנק. חייבים להודות שעצם המחשבה שהרמזים שהופיעו בהחלטת הריבית האחרונה יאותתו לשוק המט"ח שיש צעדים נוספים בדרך היא תמימות לשמה. שחקני המט"ח והאג"ח אגרסיביים, מניפולטורים שאינם בוחלים בשום אמצעי על מנת להשיג את מטרותיהם. אם יש משהו שדרבן אותם לפעול בעוצמה רבה יותר היה זה דווקא הדיווח הלקוני של בנק ישראל שבאפריל לא בוצעו רכישות על פי התכנית שנועדה לקזז את השפעת הפקת הגז בישראל על שער החליפין. דיווח כזה, הגם שאין בו כלום ומעשית הוא גם לא נכון (בנק ישראל רכש מט"ח לאחר החלטת הריבית אולם רכישה זו תיכנס לספרים רק בחודש מאי), נתפס בעיני השחקנים כאקט של חולשה ונסיגה והתוצאות לא אחרו לבוא.

רמות התמיכה מהן נהנה הדולר נשברו בזו אחר זו במהירות ונכון לסוף השבוע נשקו השערים ל-3.80 שקל לדולר. במהלך השבוע נוכחנו שוב לדעת עד כמה המסחר בשוק המקומי מנותק מכל מה שקורה. כשהפעילים מחליטים משהו שום דבר לא יעצור אותם. היה זה שבוע בו נבחרה הממשלה הכי לא יציבה בתולדות מדינת ישראל, נתון שהמשקיעים לא אמורים לאהוב וכולנו מקווים שהם לא צפו בטקס ההשבעה בכנסת. היה זה שבוע בו חברות הדירוג התחילו להזהיר מפני החריגות בתקציב שעלולות להוביל לירידה בדירוג האשראי של ישראל - על חובבי השקל גם זה לא ממש עושה רושם. וכמובן היה זה שבוע בו התחיל לפעול הלחץ של האיחוד האירופי - בצדק או לא, זה לא משנה את העובדה שטוב לכלכלת ישראל זה לא יעשה. כל אלו והשקל עדיין מתחזק.

אבל יותר מכל ניתן היה לראות את המניפולציה במיטבה כאשר ביום חמישי האחרון, עת התחזק האירו לרמה של 1.145 דולר לאירו, השקל התחזק במקביל ל-3.825. מאוחר יותר בערב התחזק הדולר באחוז שלם הן כלפי האירו והן כלפי הליש"ט. הצמד דולר/שקל צריך היה להגיב בהתאם אולם כשאין פיקוח ומי ששולט במסחר מעוניין בשקל חזק, הוא נותר כמובן ללא שינוי. במהלך הלילה כשהאירו שוב התחזק דאגו כמובן הנשמות הטובות לתיקון נוסף והדולר צלל ל-3.81 ואפילו נמוך מזה.

בנק ישראל, אם כן, עדיין במלכוד. מדד נמוך מהציפיות היה מעלה שוב את רף הספקולציות בדבר הפחתת ריבית, אולם המדד הגבוה כמעט וסתם את הגולל על צעד כה שנוי במחלוקת. טענתי כאן, ואני ממשיך לטעון, כי אין מקום להפחתת ריבית נוספת בישראל, בטח לא אם מטרת ההפחתה הינה להשפיע על שער החליפין. כפי שנוכחנו לראות לפני חודשיים, הפחתה כזו יוצרת הפתעה ותגובה לטווח קצר בלבד. לנוכח ההשתוללות חסרת הרסן לה היינו עדים בחודשיים האחרונים, נראה כי בנק ישראל ייאלץ לעלות הילוך בשוק ולנקוט בצעדים שונים מאלו שנקט בהם עד כה על מנת להחזירו לשיווי משקל רצוי.

יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים.

yf@energyfinance.co.il www.energyfinance.co.il

אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע. בעמוד שלי במדור הדעות תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עמי. החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.