בין דטרויט למשבר הפיננסי בניו יורק

מדינות נטו בעבר, ונוטות גם כיום, לראות בתעשיות מקור של כוח וחוסן כלכלי. כך, גאוות יפן היתה על תעשיית האלקטרוניקה שלה וארה"ב הזרימה כספים לאומיים אדירים לתעשיית המכוניות.

הגישה הזו כשלה.

עסקי האלקטרוניקה ביפן מלמדים שלא די להיות מוביל בתעשייה צומחת כדי להבטיח שגשוג של משק מדינה, אפילו כשהתעשייה חדשנית במיוחד (לתשומת לב קברניטי ההיי-טק בישראל).

אשר לארצות הברית, כולנו מכירים את דטרויט, עיר תעשיית הרכב האמריקנית, אשר בשליחות הגאווה הלאומית הושקעו בה מיליארדים מכספי ציבור, אך לשווא. הסובסידיות שקיבלה עיר המכוניות לא הצליחו להפוך אותה למתחרה לשיקגו - העיר הגדולה והחזקה בסביבה. דטרויט הולכת ושוקעת, כנגד כל המאמצים.

משבר הפיננסים בוול סטריט לא הפיל את ניו יורק

מנגד, יש לנו פרנקפורט וניו-יורק, שתי בירות פיננסיות שהוכו מכה איומה במשבר הבנקים ב-2008. שתיהן התאוששו מהר ממשבר שפגע בעסקי הליבה של העיר, ושתיהן משגשגות עסקית וחברתית. אפילו הנדל"ן בהן פורח, בזמן שסביבתן עוד מדשדשת ושרויה תחת רושם המשבר.

העמידות הכלכלית של ערים גדולות אינה מבוססת על תעשייה פורחת, או התמחות בייצור ושירות עם ביקוש גדול. העמידות של עיר נובעת מגודלה וצפיפותה.

סן פרנסיסקו ועמק הסיליקון שסביבה קיבלו מכה עזה כשהנאסד"ק התרסק ב-2001, אך הזעזוע לא עצר את שגשוג העיר, ולא את פריחת עסקי הטכנולוגיה שבה.

נהפוך הוא, כמעט מיד אחרי המשבר גוגל כבשה בסערה את העולם והונפקה. ב-2004 צוקרברג המציא את פייסבוק וגם אפל עשתה קאמבק מזהיר. בסן פרנסיסקו מחירי הנדל"ן גואים ויש ביקוש לעובדים, ואילו בעיירות הקטנות שסביבה יש אבטלה ובתים רבים עומדים ללא קונה.

חיזוק עיירות הוא השלכת ממון לריק

את לקח הערים האלה צריכים לזכור כשבאים לדון בגורל מפעל כיל בעיירה דימונה: הלקח הוא שמפעלים ותעשיות אינם ערובה לחוסן לאומי, ושחוסן כלכלי וביטחון תעסוקתי אישי נמצאים בערים הגדולות.

דימונה בת 30 אלף התושבים, על המפעל האחד שבו היא תלויה, לעולם לא תוכל להבטיח ביטחון תעסוקתי ושגשוג כלכלי לתושביה.

ערים גדולות חסינות כלכלית כי החיים בהן מצמיחים אנשים שבכוחם לפתח עסקים וחברה. הסוד הוא גיוון וצפיפות, מפגשים אקראיים שבהם מתעוררים רעיונות, וקשרים חברתיים שמולידים הזדמנויות עסקיות. זו הקרקע שבה צומחת יוזמה, זו המסגרת המשקית הגמישה שיכולה להתמודד עם משברים, ולהתאושש מהם במהירות.

בהווית הערים הגדולות טמונים הכוחות היצירתיים שמזינים את כלכלת הידע, ויוצרים ערך מוסף למדינה.

אם מדינה רוצה להתקדם, היא צריכה למשוך את תושבי העיירות הקטנות אל הערים הגדולות, כי הן המשאב הלאומי הגדול ביותר של מדינות. שכן מה היא צרפת בלי פריז, מה אנגליה בלי לונדון, מה היא ארצות הברית בלי ניו יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו, ומה היא ישראל, בלי תל אביב וירושלים.

כדי להשתחרר מסינדרום "מדינת תל אביב", אנחנו צריכים ערים חזקות כאלה בדרום, ובצפון, ולפיכך צריך לחזק את באר שבע, אשקלון וקרית גת, קרית שמונה עפולה וכרמיאל.

חיזוק כפרים ועיירות בסובסידיות היא השלכת ממון לריק. אלה כספי סיוע והנשמה מלאכותית ליישובים שלעולם לא יצליחו להחזיק את עצמם באופן עצמאי, ישובים שתרומתם למדינה לא גדולה, והם אינם מועילים לקידום העתיד של המתגוררים בהם.