"אני יודע שהפגנות ושביתות לא יצילו אותנו - אך רצינו שיידעו"

ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס בצהריים ישיבה בהשתתפות שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אריה דרעי וראש עיריית דימונה בני ביטון. בפגישה סוכם על הקמת צוות שרים לתעסוקה בהשתתפות כחלון ודרעי שיקיים בהמשך היום פגישות בדימונה. נתניהו שוחח גם עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן והציע את סיוע הממשלה בדיונים בין העובדים לכיל.

אמש, מוצאי שבת, התכנסו בבנין ההסתדרות בתל אביב ראשי המחלוקת בכיל: יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, יו"ר כיל ניר גלעד ומנכ"ל כיל ישראל אבנר מימון, ומקורות הקרובים למו"מ מסרו הבוקר ש"חלה התקדמות נוספת במו"מ".

היום (א') מתקיים מרתון דיונים בין השלושה, בינם לבין ראשי הוועדים ובין צוותים המקובלים עליהם במטרה להגיע להסכמה על עקרונות ההסכם. אם יצליחו להגיע להסכמות עד השכם בבוקר מחר, יודיעו על כך הצדדים לשופטת אורלי סלע מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שקבעה למחר דיון עדכון. אם לא, שני הצדדים ישתמשו בדיון מחר כמעין קטליזטור זה מול זה, בכיפופים של הרגע האחרון.

העיקרון המרכזי שנעשתה ביחס אליו פריצת דרך נוגע לסמכות ההנהלה בהחלטה על פיטורים - דבר שלא היה במציאות חייה של כיל - וזאת בתמורה להסכמת ההנהלה לצמצם את מספר המפוטרים.

לב לבה של המחלוקת היה ונותר השאלה "מי הבוס". האם ההסתדרות והעובדים מקבלים את העובדה שיש להנהלת החברה הזכות לפטר עובדים ולהחליט על זהותם או שההסתדרות והוועד עומדים על כך שלא יתקיימו הליכי פיטורים ללא הסכמתם. הנהלת כיל הבהירה שתהיה מוכנה להמשיך במצב הנוכחי עד שיגיעו הצדדים לפריצת דרך, "כדי שכיל, כמה עשורים אחרי ההפרטה, תפסיק להיות חברה ממשלתית שהעובדים עושים בה כרצונם", כדברי גורמים המקורבים למו"מ.

נוסחת סיום המשבר תהיה כזו שככל שההנהלה תידרש לפטר פחות עובדים כך יינתנו לה יותר סמכויות החלטה לגבי אותם פיטורים. בפועל, הנהלת כיל כבר חתכה כמעט במחצית את מספר העובדים שהיא מבקשת לפטר שלא בהליך פרישה מרצון - הליך מקובל ומועדף על ההסתדרות והוועדים. בתחילת הדרך דובר על פיטורי 60 עובדים בתרכובות ברום ו-55 במפעלי ים המלח. היום מדברת הנהלת כיל על פיטורים של 30 עובדים בכל חברה, כלומר 60 סה"כ.

כבר כעת ברור שהסיכום הסופי על מספר המפוטרים צפוי להיות נמוך יותר. יש הטוענים שהוויכוח הוא אם יפוטרו 20 בכל חברה או פחות מכך. כמו כן הצדדנים דנים על הנוסח המדויק של הסכם העבודה שיאפשר להנהלה לשמור על עצמאות במנגנוני כוח האדם שלה. ההסתדרות מצדה מעוניינת בניסוח פחות חד-משמעי, שישאיר את כוחו של בית הדין לעבודה, בעוד ההנהלה דורשת ניסוח ברור יותר שייתר מחלוקת והליך משפטי עתידי.

"הזדמנות שחבל לפספס"

בתוך כך התקיימו היום עצרות הזדהות בדימונה, שחלק נכבד מתושביה מועסקים במפעלי כיל, בערד ובירוחם. בירוחם החליטה המועצה המקומית להשבית חלקית את השירותים העירוניים מתוך "הזדהות וערבות הדדית", כדברי ראש המועצה מיכאל ביטון. "הצטרפנו לא כדי לעסוק בכיל ובמצבם של עובדי כיל, אלא כדי לשים זרקור על המצב המקרו כלכלי, על הפערים הבלתי נסבלים בנגב המזרחי. זה הסיפור הגדול", אומר ל"גלובס" מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, שהצטרף עם ראשת עיריית ערד, טלי פולסקוב, להפגנת המחאה שיזם ראש עיריית דימונה.

"גם אנחנו יודעים שהפגנות ושביתות לא יצילו אותנו, אבל חשוב לנו מאוד שכל אזרחי הארץ, הכנסת והממשלה החדשה יקלטו היטב את מה שקורה פה: יש פער אדיר שהולך ומתרחב בין האבטלה המעמיקה לבין מרכיב תנופת הבנייה המסיבית אצלנו. יש פער אדיר גם בין הרצון ההולך וגדל של צעירים ומשפחות לבוא לחיות כאן לבין האפשרויות התעסוקתיות באזור. עוד פער מעמיק הוא בין ההזדמנות הגדולה לפיתוח הנובעת מעיר הבה"דים ומעבר צה"ל לנגב לבין חסמי התעסוקה שהופכים לאבן רחיים על צווארה של הקפיצה הגדולה האפשרית של ערים בסדר גודל בינוני בנגב המזרחי".

- נגב מזרחי?

"כן, זה עולם בפני עצמו שחיים בו 120,000 בדואים במרחב הפזורה, שסובלים מ-30% אבטלה, לצד כ-100 אלף תושבים יהודים עם אחוזי אבטלה הנעים בין 10% ל-15%, פי 2-3 מהאבטלה הממוצעת במשק. בקרב הבדואים זה פי 6. כולם נמצאים במצב של תכף-תכף, עוד מעט-עוד מעט הזדמנות, אבל לא. זה לא קורה".

- הגיוני לתת סיוע ממשלתי חוזר ונשנה למניעת סגירת מפעלים שהגיעו לסוף דרכם?

"לא, ולא על זה אנחנו מדברים. גם אנחנו מבינים שיש חילופי דורות וטבעי שייסגרו מפעלים כמו מגבות ערד, טקסטיל דימונה וכיתן בדימונה. הבעיה היא שכאשר החלו תעשיות הטקסטיל להיגמר, לא תכננו מה יחליף אותן. העולם השתנה, אבל המדיניות נתקעה מאחור. כבוד גדול יש לנו לאינטל, אבל היא לא תציל את האבטלה, כי המפעל בקרית גת. גם מפעלי הסייבר בבאר שבע לא יביאו לפריצת הדרך הגדולה, כי זה לא נגיש לא למצפה רמון ולא לירוחם. הסייבר גם לא יספק עבודה לבני 40-50 שנאלצים לעזוב מפעלים פחות מתוחכמים".

לדברי ביטון, שינוי מחייב "תוכנית אסטרטגית ותוכנית השקעות ליצירת מקומות תעסוקה. את הנגב המזרחי יש לדרג כאזור עדיפות א' פלוס, ולעודד מפעלי עוגן חדשים; לתת להם מענקים מוגדלים, גם אם אינם מפעלים שעומדים באחוז הייצוא הנדרש על פי תנאי הסיוע בחוק עידוד השקעות הון; צריך להבטיח בחוק פטור מארנונה ל-5 שנים ראשונות, בתיאום עם הרשויות; להקצות משאבים להכשרה מקצועית, וגם משאבים ממשלתיים להסעת עובדים. נחוצה מאוד גם תוכנית סיוע לעסקים קטנים ובינוניים שמסוגלים להעסיק 5-20 עובדים ואפילו 3-20".

- כמה זה יעלה?

"כמה מאות מיליוני שקלים בשנה, אבל זה יחסוך דמי אבטלה, יחסוך אולי הבטחת הכנסה ועם הזמן אולי גם יביא הכנסה ממסים".

- אתה לא מדבר על הנגב אלא על נגב מזרחי. למה?

"בגלל שיעור האבטלה הגבוה שם. הנגב המערבי סובל פחות מאבטלה, הפעילות הכלכלית בו יותר גבוהה, גם משום הקירבה לאשקלון, אשדוד ותל אביב".

- איך אתה מונע את עזיבת הדור הצעיר? הם לא מסתפקים בפרנסה, הם רוצים גם קריירה.

"בטח, נביא גם היי-טק, מפעלי עוגן עם טכנולוגיות טובות, שמתאימות לעבודה של צעירים עם רצון לקריירה ויכולות של בעלי תארים ואנשי מקצוע. רק תאפשרו תנאים סבירים וכולם יבואו".

לדברי ביטון, הממשלה החדשה היא הזדמנות שחבל לפספס, "עם השר משה כחלון בתפקיד שר האוצר, עם אריה דרעי כשר הכלכלה, הנגב והגליל. זה מחייב מעשים חדשים, יצירתיות, העדפה ברורה לאזור הזה ומחשבות מחוץ לקופסה".

- מה למשל?

"היום לקבל פה אדמה למפעל עולה יותר מאשר לקבל קרקע זהה בלהבים או בבאר שבע. למה? טבלת הסבסוד של משרד הכלכלה היא אבסורדית. דונם בבאר שבע מסובסד יותר מאשר בירוחם. למה? ככה. השר דרעי, אני קורא לך להיכנס לעובי הקורה, ללמוד, לשאול, לא להסתפק בתשובות מרוחות. ולשנות".