כלכלה דו-קוטבית

השבתת העיר דימונה (ושכנותיה ירוחם וערד) על רקע משבר התעסוקה המחריף בעיר מתרחשת באופן פרדוקסלי על רקע תנופת פיתוח שעובר הנגב. העתקת בסיסי צה"ל לנגב מאיצה תהליכי שינוי עמוקים שמתרחשים באזור, שהיה עד לפני כמה שנים מוזנח ומקופח. בשנים האחרונות החלו להיווצר בנגב מספר עוגני היי-טק, שמושכים לדרום חברות רב-לאומיות המספקות תעסוקה בשכר גבוה.

תאגידים כאלה, יוצרים, יחד עם הצבא, אוניברסיטת בן-גוריון ומכללת סמי שמעון אקו-סיסטם טכנולוגי מתקדם, עתיר-ידע ובעל ערך מוסף גבוה. בבאר-שבע ובערי הלוויין שלה, כדוגמת עומר, כבר פועלים פארקים טכנולוגיים מתקדמים, שתורמים להאצת השינוי.

אלא שעד שתושלם המהפכה בנגב, שתושתת על תעשיית ההיי-טק, התעשייה המסורתית סובלת מקשיים רבים. במובן מסויים המשבר בדימונה הוא רק סימפטום למצב התעשייה המסורתית בישראל בכלל ובנגב בפרט.

אחת הבעיות המרכזיות של התעשייה המסורתית בישראל היא פריון נמוך. על אף שהתעשייה שאינה היי-טק היא בעלת פוטנציאל תעסוקה גדול למגוון מקצועות תעשייתיים, כל עוד הפריון בה נמוך היא תתקשה לצמוח, להתחרות בעולם, ולייצר מקומות עבודה. לכן, טיפול ממוקד בפריון העבודה עשוי היה להניב חברות שיתחרו טוב יותר בשוק העולמי, יצמחו וייצרו מקומות עבודה רבים ויציבים יותר.

בישראל קיימת מציאות של כלכלה דו-קוטבית, כפי שהצביעו על כך מספר ועדות ציבוריות ודוחות מחקר. הדבר בולט במיוחד בפריפריה - מצד אחד, פועלת בה תעשייה עתירת-ידע, המתאפיינת בתוצר גבוה לעובד ובהשקעה גבוהה במו"פ; אך רק 10% מכוח העבודה מועסק בתעשייה זו. מצד שני, התעשייה המסורתית פועלת בהיקפים רחבים, אך היא מאופיינת בתוצר נמוך לעובד ובהשקעה נמוכה במו"פ.

בשוק תעשייתי גלובלי התעשייה הישראלית חייבת לפתח יתרון תחרותי, באמצעות שכלול תהליכי הייצור ואיכות התוצרים, יתרון אשר יפצה על כוח עבודה זול יותר במדינות אחרות. כלומר, יש צורך בהטמעת חדשנות טכנולוגית הן בתהליכי העבודה והן במוצרים שהתעשייה המסורתית מייצרת.

החדשנות הטכנולוגית המפותחת בישראל, בתחומים טכנולוגיים רבים, היא מהמובילות בעולם, והיא זמינה להטמעה במוצרים קיימים. הטמעת חדשנות תשפר את המוצרים ותקנה להם יתרון פונקציונלי ברור על פני מוצרים מקבילים - בחקלאות, בטקסטיל ובתחומים רבים נוספים.

לשם המחשה, באמצעות הנדסה גנטית ניתן ליצור זנים חדשים או משופרים של פירות וירקות. באמצעות הטעמת חדשנות ניתן ליצור פריטי לבוש בעלי תכונות ייחודיות, כמו דחיית נוזלים (מתאים לבגדי ספורט), ויש עוד דוגמאות רבות במגוון רחב של תחומים. מחקרים בעולם מלמדים שחדשנות טכנולוגית מהווה מרכיב חשוב במיצוב החברה התעשייתית בשוק, וביצירת יתרונות תחרותיים בשוק הגלובלי.

אף שאנו מתבשמים מהצלחותיה של תעשיית ההיי-טק, שבמובנה הרחב כוללת גם את הביומד ואת האגרו-טכנולוגיה, אסור לשכוח כי התעשייה המסורתית בישראל מהווה כשני-שלישים מכלל העובדים בתעשייה כולה; וסיכויי ההישרדות של ה"לואו-טק" לאורך זמן נמוכים אם לא יתחולל בה מהפך אסטרטגי בתחום החדשנות הטכנולוגית, שיעניק לה יתרונות תחרותיים ומיצוב מתקדם בשוק העולמי. מה הפתרון למפעלי התעשייה?

יידרש מהלך ממשלתי מקיף, בין-משרדי, בשיתוף השלטון המקומי והתאחדות התעשיינים, על מנת להטמיע חדשנות במפעלי התעשייה. נראה כי הכלים הקיימים היום במשרד הכלכלה אינם מספיקים-יעילים (כמו קרן המו"פ וחוק עידוד השקעות הון). כאן מתחייב שינוי גישה ויצירת כלים חדשים, למשל על-ידי הקמת חממות ייעודיות, טכנו-תעשייתיות, שיוקמו לצד מפעלים קיימים, ופארקים תעשייתיים להטמעת חדשנות טכנולוגית בכל מפעל ומפעל.

באמצעות תכנון והכוונה ממשלתית נכונים, ניתן להפוך תעשייה חשובה זו לתעשייה מובילה בעולם. ישראל, כמדינה קטנה יחסית שפיתחה תשתית טכנולוגית מהמובילות בעולם, יכולה למנף את אותה תשתית לטובת התעשייה המסורתית, ולהימנע ממשברי תעסוקה כמו שמתחוללים היום בדימונה.

הכותבת היא יו"רית העמותה החברתית יחדיו ומ"מ ראש מועצת עומר