12 שנה לאחר שירד מעל הבמה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית, נראה שהשר ויו"ר מרצ לשעבר, יוסי שריד (74), לא מתגעגע ודווקא נהנה מהקריירה החדשה-ישנה כפובליציסט, סופר ומשורר. בחג שבועות הקרוב, המשורר החדש-ישן ייטול חלק בפסטיבל המשוררים ה-18 במטולה, שמופק מאז ייסודו בידי בית הקונפדרציה.
בראיון בלעדי ל"גלובס" לרגל האירוע הוא נזכר באותם ימים רחוקים, שבהם עשה את צעדיו הראשונים בתחום השירה, לפני שפנה לתחומים אחרים.
"כשהייתי בגיל 16, החלו להתפרסם שירים שכתבתי ב'מאזניים', שבשעתו נחשב לכתב העת הכי מכובד במדינה", הוא מספר. "העורך היה ישראל זמורה, ששימש מעין מנטור שלי. כשהייתי בן 21, הוא הוציא את ספרי הראשון, 'פגישה במקום אחר', במסגרת הוצאת 'מחברות לספרות' (בנו, אוהד, מיזג אותה ב-1973 למה שהפך לכנרת-זמורה-ביתן, אחת משתי ההוצאות הגדולות בארץ כיום - י.מ). זה קלקל אותי קצת, כי חשבתי שאני כבר משורר גדול.
"אם אתן לך לקרוא את אחרית הדבר שהוא כתב לספר, תיווכח שהוא חשב שאני ההבטחה הגדולה של השירה העברית. למרבה הצער, ההבטחה הזו לא קוימה, כי פניתי לדברים אחרים. אשתי תמיד מתלוננת שמאז שהכרתי אותה לא כתבתי על אהבה, ואני לא בטוח שזו אשמתה. אבל למרות שעברו 40 שנה, לא יבש המעיין לגמרי, וחזרתי לכתוב".
- מה השתנה בשירה שלך בפער של עשרות שנים?
"הרבה. לא תזהה שזהו אותו הכותב. בספר הראשון השפה הייתה גבוהה מדי. אם הייתי אמור להוציא מחדש את השירים מהספר הראשון, הייתי משאיר רק שניים-שלושה מהם. חזרתי לשירי אהבה, יכול להיות שאהבה מאוחרת היא לפעמים יותר משמעותית מאהבה מוקדמת".
שריד, כמובן, הוא גם קורא שירה נלהב. כשהוא נשאל על שיר שהתחבר אליו במיוחד, הוא מזכיר את "נקמה" שכתב טהא מוחמד עלי, שבוחר לפגוע באויביו לא בדרך האלימות אלא בדרך ההתעלמות.
שריד: "זה השיר הכי יפה שקראתי בשנים האחרונות. אני אוהב בו את היכולת של המשורר לנקז את כל כאביו, המשקעים והחשבונות שלו בתעלה של מים נקיים. אנחנו כולנו במסלול כפייתי של נקמות, והאלוהים שלנו הוא הרי אל נקמות, אז הנה נקמה מסוג אחר. שם השיר מאיים מאוד ופתאום הוא מנחם, אבל הוא לא עושה הנחות לאף אחד. אם ניקח שני שירי נקמה - את זה של טהא ואת 'הפוסח על המילים' של מחמוד דרוויש, שקרא לנו לקחת את מטלטלינו ומתינו ולצאת מפה - אז השיר של טהא הוא השיר שלי".
הדברים הללו מזכירים לשריד שיחה שקיים עם דרוויש: "הייתי ידיד שלו, וכשכיהנתי כשר החינוך, אפילו המלצתי ששלושה משיריו יילמדו בבית-הספר, והתעוררה סערה גדולה כאילו המפעל הציוני עומד להתמוטט בכל רגע. זה היה ויכוח חשוב, כי פתאום התברר שלשירה יש המון עוצמה.
"3 שירים יכולים לסכן מוסדות בארץ?", הוא מוסיף בציניות המוכרת שלו, וממשיך: "פעם שאלתי את דרוויש: 'תגיד מחמוד, למה כתבת את השטות הזו עם השיר של הקברים והמתים והחיים?', והוא אמר לי: 'יוסי, כתבתי את זה בעידנא דריתחא. אני לא מתגאה בשיר, וגם אוכיח לך זאת: פרסמתי 30 ספרים, ובאף אחד מספריי לא תמצא אותו. אתה כמשורר בוודאי תדע להעריך זאת. הרי אם כבר כתבנו שיר, לא נרצה שיילך לאיבוד אלא להנציחו'. אז כנראה שגם הבחירה של דרוויש בין שני השירים היא בנקמה האחרת, זו של טהא".
שריד גדל בבית אידיאולוגי (אביו היה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך), ומגיל צעיר הוא בפוליטיקה. כבר בגיל 24 היה יועצו של ראש הממשלה, לוי אשכול, ומשם המשיך לחברות בכנסות ה-8-16, ראשות ר"צ שהפכה למרצ, שני תפקידי שר וגם יו"ר האופוזיציה.
"לא מסתכל לאחור בחרטה"
מאז פרש מהפוליטיקה לפני עשור, חייו מלאים. הוא פרסם 5 שירים, שניים מהם קבצי שירים שכתב. הוא כותב טורים בעיתון "הארץ", משתתף בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל ומלמד בהתנדבות במכללת תל חי על "נושאים רגישים", כהגדרתו: "איך מלמדים תנ"ך ואיך קוראים אותו, כיצד מלמדים על שואה וג'נוסייד, איך מלמדים נושאים אקטואליים כמו שחיתות, בלי שאתה נקרא לשימוע במשרד החינוך. משום מה, יש עדיין פה ושם אנשים שמעניין אותם לשמוע מה אני חושב. אין לי מחסור בסטודנטים".
- ואתה מצטער שפנית לפוליטיקה במקום לכל אלה?
"לא. יש לי טבע שאני לעולם לא מסתכל לאחור בחרטה. כל מה שעשיתי, עשיתי בלב שלם. גם נהניתי. זה לא אומר שבאותה הזדמנות לא סבלתי גם, אבל בעיקר נהניתי, והיה שכר לעמלי.
"אם מתייחסים לחיים שלנו כסך ההתנסויות שאנו עוברים, אז היו לי התנסויות מעניינות. זה העיקר - שהחיים יהיו מעניינים. אם הם משעממים, אולי לא כדאי לחיות אותם.
"ניסיתי להיות אדם הגון. אחרי 35 שנה בפוליטיקה, לא ביקרתי בשום תחנת משטרה. גם זה משהו בימינו. זה לא שלא חיפשו אותי. הייתי איש חשוב ומשפיע, ורצו להיפטר ממני. יכול להיות ש'המורשת' שלי היא שאפשר לעבור חיים פוליטיים שלמים בלי להתלכלך. זה לא מעט. לא?"
- בימים אלה התמנה לנו שר חינוך שלא בדיוק נמנה עם המחנה שלך (נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי). מה דעתך על הצפוי?
"אני כבר לא יודע איך להגיב לזה. זה כמו התראה במחשב שהדואר מלא ואין עוד מקום - אני מלא דאגות, ולכן אין מקום לדאגות נוספות, אבל בקרוב אנקה את הדאגות שהיו והתגשמו או התבדו, ואפנה מקום גם ל'דאגת בנט' ול'דאגת שקד'".
בשם הבן
בפסטיבל המשוררים ישתתף שריד בפאנל בנושא "להנביט קול בצמר גפן: שירה ומהפכה", שיעסוק בייצוגן בשירה העברית של קבוצות שונות בחברה הישראלית ומשמעות הפרובוקציה בשירה. לקראת האירוע הוא קנה ספרים של רועי חסן ואילה בן לולו, שישתתפו לצידו בפאנל.
שריד: "אולי זה ייחשב לחטא, אבל איני עסוק בשאלת הזהויות. השירה עצמה מעניינת, ומה אכפת לי אם כתב אותה אשכנזי, מזרחי או בושמני? כשאני קורא שיר ואומר שחבל שלא כתבתי אותו, זה שיר טוב, ואם אני קורא שיר ומתברך שלא כתבתי אותו אני, זה שיר לא טוב.
"תופעת ניתוץ האב לא שמורה רק למשוררים מזרחיים. אני זוכר שנתן זך ניתץ את נתן אלתרמן. זו פרובוקציה בנוסח תוכניות ריאליטי. אני לא רואה תוכניות כאלה, ולכן אני לא להוט במיוחד גם אחר שירים כאלה. אני בכלל לא להוט על שירים שהם מאמרים בשורות קצרות. זה לא הטעם שלי. איש-איש וטעמו. השירים שלי אינם כאלה".
מזה עשור וחצי, סופר נוסף מתפתח במשפחת שריד - הבן ישי שהוציא כבר 3 ספרים. השני מהם, "לימסול", תורגם ל-12 שפות וזכה בפרס בצרפת, והשלישי, "גן נעמי", היה מועמד לפרס ספיר.
"בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו", אמר בתלמוד רב יוסי בר-חוני, ואצל יוסי אחר, שריד, הדברים נראים נכונים כשהוא מדבר על בנו: "הוא אחד הכותבים המחוננים בארץ. כותב הרבה יותר טוב ממני. הביקורות על ספריו בארץ היו טובות, אבל צריך לקרוא את הביקורות על ספריו בחו"ל. כותבים עליו במושגים שאתה בכלל לא מבין.
"לפני כמה ימים ראינו ביקורת עליו באיטליה. המבקר הכניס אותו לחבורה של סופרים גדולי עולם. אלא מה? הוא לא דוחף את עצמו. בכל פעם אני שואל אותו למה הוא לא דואג שיתפרסם שקיבל פרס כזה וכזה, והוא עונה 'אני כותב, וזה מה שאני עושה'. כזה ישי. בניגוד לאבא שלו, הוא אדם צנוע".
יוסי שריד
גיל: 74
מצב משפחתי: נשוי לדורית 3 (בהם הסופר ישי, הנשוי לרחל, בתה של יעל דיין)
מגורים: תל-אביב
השכלה: תואר שני במדע המדינה וסוציולוגיה מניו סקול מחקר חברתי בארה"ב
רזומה ספרותי: 3 ספרי שירה, שני ספרי סיפורת ו"זה הניתוח שלי" האוטוביוגרפי על ניתוח שעבר ב-2004 להסרת גידול שפיר מראשו
קריירה פוליטית: יועץ לראש הממשלה לוי אשכול; דובר מפא"י, ראש מטה ההסברה של המערך, ראש מפלגת ר"צ ובהמשך - מרצ, השר לאיכות הסביבה, שר החינוך ויו"ר האופוזיציה
"חממה תרבותית"
אורי הולנדר, המנהל האמנותי של פסטיבל המשוררים: "השירה לא צריכה להיות 'נגישה' על חשבון מורכבותה"
פסטיבל המשוררים במטולה בהגדרתו אמור להיות יום חג לשירה, אבל בהתחשב בכך שהוא נותר כנראה הפסטיבל היחיד לנושא בארץ, הוא מואר באור נוגה משהו.
על הרקע הזה, אורי הולנדר, המנהל האמנותי של האירוע, בוחר באמירה אופטימית: "אכן, מצב התרבות בארץ אינו מזהיר. אבל אפשר לצטט, בהקשר זה, שורות נהדרות של המשורר הפולני צ'סלב מילוש: 'מצבנו אינו בכי רע, כל עוד עודנו מסוגלים להתפעל מן הציור ההולנדי'. כלומר, כל עוד קיים מפעל דוגמת פסטיבל מטולה, ועודנו מסוגלים להתפעל מ-3 ימים של שירה נטו - אפשר להיאחז באיזו אופטימיות. ועם זאת, אפשר באותו הקשר ממש לצטט גם שורה נודעת של נתן זך: 'משנה לשנה זה...'. משנה לשנה זה נעשה קשה יותר".
- אתה שלם עם הבחירה שהפסטיבל יתקיים במטולה?
"צריך לשאוף לטוב ביותר ולאיכותי ביותר ולא להתפשר. השירה לא צריכה להיות 'נגישה' על חשבון המורכבות שלה, רק כדי ש-3 גרפומנים יוכלו לומר לחברים שלהם שגם הם משוררים. לשירה טובה תמיד יימצא קהל - ובייחוד בישראל. השיחות המעמיקות על שירה שנערכות בפסטיבל, והאפשרות להכיר את המשוררים במפגשים אישיים ובלתי אמצעיים, הופכות אותו למין חממה תרבותית, או אקס-טריטוריה של מצוינות".
פסטיבל המשוררים השנה יכלול אירועים קאמריים, הרצאות, מחוות למשוררים גדולים וגם מופעי מוזיקה - למשל, המופע "משוררים מנגנים" - קריאות בליווי הרכב ג'אז ושיתוף פעולה עם הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, שתלמידיו ייקחו חלק בכל האירועים.
במסגרת הפסטיבל יצוין גם עשור למותה של המשוררת דליה רביקוביץ'. הולנדר עצמו ידבר עם פרופ' נסים קלדרון על עולמה של רביקוביץ' במפגש שכותרתו היא "מה חשב תפוח הזהב": "לצד רביקוביץ', נדבר שם גם על עולמו של נתן זך, שהשנה יחגוג את יום הולדתו ה-85. היחסים בין שני העולמות השיריים הללו מרתקים, גם מבחינת התפתחותה של השירה העברית משנות ה-60 ועד ימינו, וגם מבחינת האופן שבו ניסתה השירה העברית לעצב את פני המציאות".
- אתם עוסקים גם בפרובוקציות בשירה העברית, כנראה הטרנד החם בזירה המקומית. יש פה מצד אחד דמוקרטיזציה של הענף, מהבחינה שניתן למקום לכאלה שלא היו. מצד שני, הפרובוקציה הפכה אולי לעיקר. זה לא מוריד מהאיכות?
"המושב שהזכרת, 'שירה ומהפכה', לא יעסוק בפרובוקציות, אלא יבקש לדון בצורה רצינית במושגים כגון 'מהפכה' ו'מרד בשדה השירה'. כדי למרוד במשהו, יש לדעת היטב גם מניין אתה בא ובמי אתה מורד, וגם לאן אתה הולך ומה אתה מציע. אין ספק שזו שאלה מרתקת, ומן הראוי לדון בה".
אורי הולנדר/צילום:תמר מצפי
כתבות
ני"ע
