אביגדור, תלמד מהילארי

זה התחיל במכתב של שלי יחימוביץ' למבקר המדינה בקשר לביקור חשאי של ליברמן בווינה. לאחר מכן, בתחילת אוקטובר 2014 שיגרה יחימוביץ' למבקר פרטי נסיעה נוספת של ליברמן לווינה להשתתפות בבר מצווה במשפחת מרטין שלאף. היום (ג') מדווח "הארץ" על תשובת המבקר, לפיה, בין השאר, "ליברמן טס לווינה לפגישות חשאיות ולא עדכן מראש את רה"מ". ולא רק את ראש הממשלה, אלא למעשה הוא לא עדכן אף אחד, לא בצאתו ולא בשובו.

המוקד, כמובן, הוא אותו שלאף, איש עסקים יהודי רב קשרים וזרועות. הוא היה מקורבם של ראשי השלטון בישראל, להם תרם סכומי כסף נכבדים. כל הזמן התרוצצו סביבו שמועות כאלה ואחרות, והיו גם חקירות משטרתיות. ב-2010 החליטה המשטרה להעמיד לדין את שלאף, על מה שהוגדר כ"פרשת שחיתות מהחמורות שנחקרו ביאח"ה - העברות כספים של מיליוני דולרים למשפחת שרון". הבעיה, לכן, היא בעיקר שלאף. אני מניח שאם ליברמן היה נפגש עם אדם מן היישוב, יחימוביץ' לא היתה נזעקת, כפי שעשתה בצדק. חשאיות ושלאף לא הולכים טוב ביחד, ואם מוסיפים למשוואה את ליברמן זה מיד מדליק את נורות האזהרה.

מה זה "הסדרים נורמטיביים"

תגובת ליברמן הייתה שקיים בווינה פגישות מדיניות רבות חשיבות. מה עם תיעוד כמקובל? אין. למי דיווח בארץ על הפגישות החשובות? אפילו לא לראש הממשלה. ושום דבר לא כתוב! בסופו של דבר המבקר קבע כי "לא ניתן לקבוע שפגישותיו (של ליברמן) עם מרטין שלאף חרגו מנהלים, כיוון שלא נקבעו הסדרים נורמטיביים לשרים בחו"ל". מה זה הסדרים "נורמטיביים"? אני מבקש לעבור לרגע לארצות הברית, שם צולים עכשיו על אש גבוהה את הילארי קלינטון בגלל שהשתמשה בתיבת מייל פרטית בעת כהונתה כשרת החוץ. קלינטון מכירה בכך שעשתה דבר שלא יעשה, למרות שלא נקבעו "נורמות", ולמרות שאין חוק האוסר זאת. מה שיש זה קומון סנס בהתנהלות ציבורית ומוסרית. יש מקומות בהן מה שהוא בבחינת "דבר שלא עושים", שהוא יותר חזק מן החוק.

מעשים שהם רכוש הציבור

ליברמן הוא נבחר ציבור, והשכל הישר אומר שכל מעשיו בתפקיד הם רכוש הציבור, ובוודאי שזכות הציבור לדעת אותם, ומכל מקום אי אפשר שיישארו נחלתו הבלעדית. האם זה נראה תקין ששר יבצע נסיעה על חשבון הציבור שאף אחד לא יודע על מה ולמה הייתה? עם מי נפגש, מה נאמר, או הוחלט - משהו! אדוני המבקר, אי אפשר לגמור דבר כזה עם המלצה לניסוח נורמות. הנורמה המתבקשת היא כי מי שלא יודע שזה מעשה פסול, לא צריך לכהן בתפקיד ציבורי.