"החיים הם סדרה של צירופי מקרים", אומר ויניט נאייר, סגן יו"ר טק מהינדרה, כאשר הוא נדרש לשאלה איך הגיעה ענקית הטכנולוגיה ההודית לסגור עסקה ישראלית שנייה בתוך זמן קצר: רכישת אנשי החטיבה הדיגיטלית של מי שהייתה פעם פאר תעשיית ההיי-טק הישראלית, קומברס; וזאת שרכשה קודם לכן את חברת תשתיות התקשורת לידקום.
- החוזה עם קומברס הוא ל-6 שנים בלבד; מה יקרה אחר-כך?
"6 שנים זה פרק זמן ארוך בטכנולוגיה, אבל אנחנו מקווים שהמרכז הזה יהיה לנו לא רק ל-6 שנים אלא להרבה זמן, והעובדים הללו לא חייבים לעבוד רק בישראל; ייפתחו בפניהם הזדמנויות לעבוד בארצות-הברית, באוסטרליה ובמקומות אחרים, לפי העדפתם ורצונם".
- מבחינתנו, הישראלים, זה קצת עצוב שמה שנשאר מקומברס, פעם גאווה מקומית, נמכר החוצה לחברה זרה.
"למה זה עצוב? אני שם את כספי בישראל, לא מוציא את החברה משם. אני רואה את זה כביטוי של אמון בישראל".
אנחנו נפגשים בעיר נוידה בפאתי דלהי, עיר חדשה לגמרי, אולי בת 12 שנים. קודם היו כאן אדמות חקלאיות מלוא רוחב העין, אבל הממשלה ההודית רצתה להרחיב את השטחים לתעשיית ה-IT ההודית שהולכת וצומחת, ובן לילה, במונחים מערביים, הוקם כאן כרך היי-טק ולצדו עיר.
הגסטהאוס שלנו נמצא בתוך אחת השכונות שלה, בתים שיכוניים למראה וצהבהבים-אפרפרים, חסכוניים בעיצוב ובגימור, וכמו שאר השכונות הללו מגודרים עם שער ועם שומר הנותן רק למורשים להיכנס. מאות מטרים ספורים מהכניסה הזאת קולטת העין שכונה קצת שונה: מגרש ענק של אוהלים קטנים ומאולתרים, מברזנט ומחומרים אחרים; חסרי הבית המקומיים שמהם רוצים להתרחק הדיירים, עובדי ההיי-טק ואולפני הטלוויזיה הגדולים הממוקמים בנוידה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.