חבילת נשק אמריקאית לישראל; "פיצוי" על ההסכם עם איראן

משרד ההגנה האמריקאי הודיע הערב (ד') כי ממשל אובמה אישר מכירת נשק וציוד צבאי לישראל בשווי 1.9 מיליארד דולר בעקבות בקשת ישראל. עתה נבחנת החבילה בידי הקונגרס ואין כמעט ספק שהיא תאושר במלואה.

הסוכנות לשת"פ צבאי וביטחוני של הפנטגון מסרה כי החבילה כוללת 14,500 ערכות JDAM, שמאפשרות להפוך פצצות "מטומטמות" לפצצות "חכמות" מונחות שניתן לשגרן בכל מזג אוויר; 50 פצצות חודרות בונקרים מדגם BLU-113 במשקל שני טון שמסוגלות לפצח שכבות בטון מזויין בעובי של עד 10 מ'; 4100 פצצות חודרות בונקרים מדגם GBU-30, במשקל 907 ק"ג; מאות ערכות להנחיית פצצות חודרות בונקרים בקרני לייזר (paveway kits); 3000 טילי הלפאייר; 250 טילי אוויר לטווח בינוני מדגם AIM-120C ותחמושות נוסף.

"ארה"ב מחויבת לביטחונה של ישראל ולארה"ב יש אינטרס לאומי לסייע לישראל בפיתוח יכולות חזקות בהגנה עצמית שנמצאות במצב הכן תמידי", נמסר בהודעה הפנטגון. "העסקה המוצעת עולה בקנה אחד עם מטרות אלה... (אך) אך עסקה זו לא תשנה את מאזן הכוחות באזור באופן בסיסי". המשמעות היא שחלק גדול מהתחמשות המוצעות נועד להחליף את התחמושות שנעשה בהן שימוש במבצע "צוק איתן".

ההודעה מדגישה שתחמושות מדגמים אלה כבר נמצאות בארסנל צה"ל ולפיכך לא תהיה לישראל שום בעיה לקלוט את כמויות הנשק הנוספות.

כפי שפורסם ב"גלובס" ב-11 במאי, במרכזי קבלת החלטות בישראל התקיימו דיונים בשאלה האם לשנות מן היסוד את עמדת ישראל כלפי הסכם גרעיני פוטנציאלי עם איראן במטרה להגדיל משמעותית את הסיוע האמריקאי לישראל. ביסוד הדיונים היו מונחות שתי הנחות:

האחת: הקונגרס לא יצליח למנוע, בסופו של דבר, את חתימת ההסכם, למרות מאמצי ישראל. גורמים ישראלים שותפים להערכת ממשל אובמה, שהרפובליקנים בסנט לא יצליחו לגבש רוב חוסם וטו, לאחר שהנשיא יטיל וטו על הצעת חוק לקטילת ההסכם (אם בכלל תגובש הצעת חוק כזו).

ההנחה האחרת היא, שאין שום טעם בהמשך הקמפיין הישראלי הזועם נגד ההסכם עד הרגע האחרון, כלומר עד מועד היעד לחתימה, 30 ביוני. "הסוס הזה כבר ברח מהאורווה", התבטא מקור שמעורה בנושא. נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפני מליאות שני בתי הקונגרס, בתחילת מארס, שנועד לחשל אופוזיציה דו-מפלגתית להסכם לא השיג את מטרתו, אך הוא חולל קלקול גדול ביחסים בין וושינגטון לירושלים. המחוקקים הרפובליקנים אכן שוכנעו מדברי רה"מ, אבל הם היו משוכנעים זמן רב לפני נאומו. ורוב הדמוקרטים, שצריכים לבחור בין נתניהו לבין נשיא ארה"ב, מעדיפים לגלות נאמנות לאחרון. המשך הטקטיקה שגלומה בנאום נתניהו עלול להעמיק עוד יותר את הקרע בין שתי המדינות.

וכך, התגבשה עמדה חדשה בירושלים: במקום להוסיף ולהתנפל על ממשל אובמה בכל החימה השפוכה שאיפיינה את הקמפיין נגד ההסכם עד עתה, צריכה ישראל לחקות את האסטרטגיה של מדינות המפרץ הפרסי, שדורשות לשדרג את היחסים הצבאיים של מדינות המפרץ עם ארה"ב ולרכוש כמויות גדולות של נשק וציוד צבאי.

ההערכה שהתגבשה בירושלים היא שישראל יכולה (וצריכה) לבקש הגדלה מסיבית של הסיוע הצבאי השנתי בנימוק שהיא תצטרך להיערך לחיים בצל האפשרות שמשטר האייתאללות יחליט, בשלב כלשהו בעתיד, להפר את ההסכם ו"לפרוץ" לשלב האחרון של ייצור נשק גרעיני. במילים אחרות: כותרת הבקשה הישראלית לארה"ב היתה: להתכונן לחיים מול איראן גרעינית.

נוסף לכך, ישראל תדרוש לקיים את עקרון העדיפות הצבאית האיכותית שלה מול מדינות ערב על רקע מאמצי מדינות המפרץ לצמצם את העדיפות הזו. (פקיד אמריקאי אמר לסוכנות א.פ. כי סעודיה תובעת שרמת שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם ארה"ב תשודרג לרמת השת"פ עם ישראל). מבחינת ישראל, הקפדה על עקרון העדיפות הצבאית עלול לפתוח לפניה מערכות נשק, מערכות מכ"ם ומידע לווייני בזמן אמיתי שלא היו זמינים לה עד עתה, למרות היחסים ההדוקים בין שני הצבאות.

נוסף לכך, הסכם הסיוע הצבאי השנתי (שבמסגרתו מקבלת ישראל 3.1 מיליארד דולר בשנה, בערך כ-25% מתקציב משרד הביטחון) - ההסכם עומד לפקוע ב-2017 והשיחות על הסכם סיוע חדש אמורות להתחיל בחודשים הקרובים. אחד הרעיונות שנשקלים עתה הוא לשאוף לכך שהסיוע יכסה כ-40% מתקציב הביטחון ואולי אף יותר.

יתר על כן, ישראל תדרוש גם הגדלה משמעותית של כספי הסיוע האמריקאי לתכניות פיתוח טילים נגד טילים ("חץ", "קלע דוד", "כיפת ברזל"), בטענה שחשיבות טילים אלה גדולה עתה עוד יותר על רקע פוטנציאל ה"פריצה" של טהראן מההסכם כדי לייצר נשק גרעיני.