לפרק, לפרק, לפרק

מר תחרות. תרשו לנו לדלג על המובן מאליו בפרשת הפיטורים של מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר. לפטר אדם בטלפון, בכיר ככל שיהיה, זה לא ראוי ולא מוסיף הרבה כבוד להוד רוממותו המפטר.

אחרי שאמרנו את זה, בואו נדבר רגע על המפוטר. נסו להיזכר אם אי-פעם שמעתם את שמו או קישרתם בין השם לפרצוף. והנה באה השיחה המעליבה ויצרה מיתוס מהלך. אבי סופר ברגר. האיש שהמציא את התחרות והביא אותה אל ארץ הקודש. האיש שגאל את עם ישראל מאינטרנט זול והעביר אותו לאינטרנט זול עוד יותר. בעצם, ברגר צריך להגיד תודה גדולה לנתניהו. הצעות העבודה, אפשר רק לדמיין, כבר בדרך.

גבולות הצביעות. תחרות, חברות וחברים, היא הקפיטליזם של אתמול. הבון טון של היום, אפרופו אבי סופר ברגר, זה "פירוק". בזק לא מאפשרת שימוש בתשתיות הטלפוניה הקווית שלה? לפרק. תשובה וקומץ חברים חולשים על כל מאגרי הגז הטבעי? לפרק, לפרק, לפרק.

מדינת ישראל מפריטה תשתיות לאומיות, מעבירה אותן לידיים פרטיות, ואז נזכרת שהתשתיות האלה הן בעצם של כולנו או לכל הפחות גם של המתחרים. הפרטה היא לא דבר רע, היא אפילו טובה בזירות מסוימות ובגבולות ברורים.

אבל מה עם גבולות הצביעות? ממתי "פירוק" הפך מאמצעי למטרה עצמה? קואליציה מוזרה של ניאו-ליברלים מימין ואולטרה-סוציאליסטים משמאל יצרו אידיאולוגיה חדשה שכל-כולה תיעוב הגדול והחזק - לא חשוב אם הגדול והחזק טוב לעתים גם לעובד וגם לצרכן. לא חשוב שחברת החשמל היא לא רק מקום עבודה טוב, אלא לפני הכול חברה שמספקת חשמל במינימום תקלות בכל קנה-מידה בינלאומי עם שירות איכותי ויעיל שלא קיים היום בשום חברה פרטית במשק.

עד לפני כמה שנים היו משוכנעים במשרד האוצר שצריך לפרק את החברה הזאת לגורמים, להפריד לחלוטין את הבעלות בין מקטעי הייצור, ההולכה, החלוקה והמכירה. היום מודים שם שהמודל הזה מסוכן מדי, מה שזיכה אותם במנת ביקורת מצד חסידי קואליציית הפירוק בעיתונות. כל זה לא אומר ששוק התקשורת שקול לשוק האנרגיה, אבל הגינות, פרספקטיבה, מידתיות ואיזון נכונים לכל ענף.

עבודה מבפנים. אחת המטרות הלא מוצהרות של הקואליציה המוזרה מהסעיף הקודם היא לפרק גם את ההסתדרות. השבוע המטרה הזו באה לידי ביטוי בהצגת "תופעה חדשה" לכאורה שבה עובדים מתייצבים נגד התארגנות במסגרת ההסתדרות ומקימים "ועד פנימי", כפי שקרה לאחרונה באמדוקס ובמנורה בטחים.

בפועל, ועד פנימי הוא אחד הטריקים המוכרים והישנים של מעסיקים המעוניינים לבלום מהלך אותנטי של התארגנות עובדים. כמעט תמיד מובילי "הוועד הפנימי" הם מנהלים זוטרים, מקורבים להנהלה או כאלה המעוניינים להתקרב אליה. רגע אחד הם מדברים בלהט נגד ההתארגנות, רגע אחר הם מטיפים להתארגנות כל זמן שהיא לא כוללת את ההסתדרות. במילים אחרות: אם אתה לא יכל לפרק מבחוץ, פרק מבפנים.

נאמר זאת כך. טאלנטים בטלוויזיה בדרך-כלל מגלים אמפתיה רבה להתאגדויות עובדים. את המתאגדים הם ילוו במצלמות ובעיניים נוצצות, את המעסיקים בהבעות פנים חשדניות וכעוסות. אבל כל זה משתנה כשזה מגיע אליהם לאולפן, ובעיקר לכיס. בכל ההתארגנויות שידעו אמצעי התקשורת בשנים האחרונות, רוב-רבם של הטאלנטים בטלוויזיה התחפשו לעציצים במקרה הטוב או יצאו לקרב מאסף נגד המהלך במקרה הרע.

כך היה גם השבוע, כשהפרשן הצבאי של ערוץ 2, רוני דניאל, שלח מייל לכל עובדי הערוץ והשתלח בוועד העובדים. דניאל טען בין היתר שהוועד "ניפח" את מספר העובדים שההנהלה מתכוונת לפטר כדי להצביע בסופו של יום על הישג, אבל הודה כבר בתחילת דבריו: "אף פעם לא התפעלתי מההתארגנות ומהעומדים בראשה".

ובכן, אף פעם אל תתפעלו מאנשים שמדברים אחרת אצלם בחצר.

הו, השוק. אכן, הלם גדול שבמדינה שבה ראש הממשלה מזהיר מפני המוני ערבים שנעים באוטובוסים אל הקלפיות, יש קווי אוטובוסים בהם מפרידים בין יהודים לערבים. שבת שלום.