כך הפך הזמן לכישלון הגדול ביותר של דיויד גילה

1. דיויד גילה יכול להאשים רק את עצמו. את הקפדת היתר, הזגזוג המפואר ובעיקר את הסחבת. הזמן הפך אצלו לכישלון הגדול. גילה חיפש ודש אחר ה"מושלם". 4 שנים הוא חפר, טחן, קדח, למד וחזר על זה שוב ושוב. בינתיים העולם השתנה, ברוני הגז התעצמו, האמריקאים התערבו, האיומים תכפו, הגז נשאר באדמה, הפוליטיקאים נלחצו והרגולטורים המקבילים, שאיתם נדמה היה לו שהוא צועד יד ביד, החלו לבודד אותו. גילה איבד את המומנטום.

2. ההתפטרות אתמול (ב'), שדווקא הביאה לו את מיטב התשבוחות בקריירה, איננה התפטרות של לוחם תחרות או מהפכן מונופולים. זו בסך הכול הקדמת סיום קדנציה של רגולטור עייף, גורר, לא החלטי, שלא יודע להעביר את עמדתו לחבורה הבטלנית וחסרת האומץ של רגולטורי-האנרגיה סביבו. ממונה על הגבלים שקיבל לידיו מונופול-תינוק, מדינה בהריון מתקדם עם מונופול גז טבעי בבטן, והצליח לגמור אחרי 4 שנים כשהוא משאיר אחריו מונופול ענק ואימתני.

3. גילה נכנס לתפקיד באפריל 2011. קידוח ים תטיס, שבשליטת חברות נובל אנרג'י ודלק, שסיפק קודם כ-40% מצריכת הגז והשאר הגיע ממצרים, הפך בדיוק באותו חודש לספק הבלעדי. ועדת ששינסקי הראשונה שקמה שנה קודם ודנה בהיטלי המס והתמורה ההולמת לחלקו של הציבור במשאבי הטבע, הייתה אז בשיא העניין הציבורי וסכנת המונופול כבר גדשה כותרות והתייחסויות.

שדה הגז "תמר", שבשליטת קבוצת חברות נובל ודלק, התגלה ב-2009 וחובר לחוף באפריל 2013. שנה קודם פורסמו המלצות הביניים של "ועדת צמח", הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז. במילים אחרות - הכול היה ידוע, המונופול הפרטי המתגבר היה ברור. באותה שנה נמצא גם גז במאגר "תנין 1", שוב בשליטת נובל ודלק, ואז הגיע גם "לוויתן" ביוני 2010 - תגלית הגז הגדולה ביותר במים עמוקים בעולם. כמובן שמדובר באותם בעלי שליטה וגם בהרבה מאוד גז טבעי להרבה מאוד שנים.

4. הקרקע בערה - וגילה נע ונד בין הלהבות. בספטמבר 2011 טען שהוא שוקל להכריז הסדר כובל על עסקה שנעשתה ב-2007, במסגרתה מכרה שותפות רציו את מרבית הזכויות שהיו לה בחמישה רישיונות, כאשר הקונים היו חברות של דלק ונובל. שקל שקל והמשיך ללמוד, המשיך לשאול, לאסוף חומר, לאזור כוח, לעתים גם לדבר. מובן שבינתיים אנשי המונופול, בכירי דלק ונובל, ניצלו היטב את הזמן. חגגו על הסחבת שהייתה להם גם יד וגם רגל בה, לחצו איפה שאפשר, הפעילו את מי שניתן, העיקר לעכב עוד ועוד עד שתעלה זעקת המחסור בגז השמימה.

בינתיים, בזמן שגילה "גיבש" עמדה והממשלה נרדמה בשמירה, חתם המונופול על עסקאות נוחות וארוכות טווח מול הלקוח הכי גדול - הפקידים-המנהלים-הממונים האדישים לכספי הציבור בחברת החשמל הכושלת - והמשיך להתנפח. באותה עת כבר התדפקו על הדלת גם עסקאות יצוא, למשל עם החברה האוסטרלית וודסייד.

5. וכל הזמן דיויד גילה, מומחה וחוקר בעל שם עולמי בהגבלים עסקיים, יודע בדיוק באיזה שדה כרישים הוא צועד. בתחילת 2013, בכנס אנרגיה, אמר כך: "99% מהעתודה של הגז של ישראל מוחזקים בצורה משמעותית בידי קבוצות דלק ונובל..". לא רק שהוא ידע בדיוק מה המצב, אלא גם שהוא גם ידע בדיוק מה תפקידו: "לא ננוח ולא נשקוט עד שנייצר מתחרה משמעותי לקבוצת דלק ונובל שיוכל להתחרות על אספקת הגז לישראל".

6. הזמן עובר, רץ, טס, והגענו לפתחה של 2014. גילה אומר אז בראיון: "...הוצאת קבוצת דלק ונובל ממאגר 'לוויתן' היא הפתרון הטוב ביותר בטווח הקצר...". אבל, הוא מוסיף, "אין לי סמכות להוציא אותם פיזית מלוויתן...". הוא מעביר, מנסה להעביר את התיק ממנו והלאה: "אני לא מוסמך להכריז על פיצול - פתרון כזה אפשר להשיג רק בחקיקה". רק שהשרים וחברי הכנסת - לוחמי צדק, דברנים פטפטנים שמקיימים דיונים רעשניים - ממש מסרבים לקחת את חבילת הנפץ לידיהם.

7. אחרי חודשים של דיונים מגיע גילה להסדר שקבע כי בעלות הכוח, שותפות המונופול נובל ודלק, יימכרו את מאגרי "כריש" ו"תנין" מהמאגרים הקטנים שלהם, וזאת במטרה שאלה יימכרו לשחקן חדש ותתפתח תחרות, כך הוא קיווה. אבל הזמן ממשיך לעבור, הרגישות מתגברת, יש בחירות, הקואליציה במבוכה, האופוזיציה בחגיגה.

8. וגילה - הוא ממשיך ללמוד, לדון, לפעמים מאיים, אבל בטח לא מעז לחתוך. לא דופק על השולחן. אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים... מאוים? מבודד? בלתי נתמך? והנה, לפני כחצי שנה, גילה הופך את דעתו. הוא מגלה, סוג של "אאוריקה!", שההסדר שטווה במהלך כמעט שלוש שנים - לא ממש מוצלח ולא מבטיח מאומה. הוא הבין, לדבריו, שההסדר לא ייצר תחרות במשק.

גילה לקח את הסיפור למקום הטבעי שלו, אותו מקום שהיה צריך להגיע אליו לפני 4 שנים ולא עכשיו: הוא איים להכריז על המונופול בפועל כמונופול רשמי, באמצעות פנייה לבית הדין להגבלים.

אבל ההיסוסים נמשכו. מצד אחד נראה שהוא לא סומך על שופטי בית הדין הזה שיילכו רחוק ויכריעו, מצד שני, הוא ידע שהישועה לא תבוא מהממשלה ומהכנסת. ורק ראשי נובל ודלק, מתוחכמים וחסרי מעצורים, ידעו בדיוק מה לעשות, ניצלו בגדול את הזיגזג של גילה והעצימו את האיומים. לא עליו, הוא לא הוצב כמטרה, אלא על "המערכת", ראש הממשלה, השרים, הפקידים, התעשיינים, אנשי העסקים. המונופול עצר את פיתוח מאגר "לוויתן", וגם מאגר "תמר" לא זכה להמשך פיתוח.

9. בקיצור: נובל ודלק שמו את עתיד משק הגז על קרן הצבי. וזה עבד. מהר מהר הוקם צוות בדיקה ממשלתי, שהדמויות הפעילות בו היו יוג'ין קנדל ואנשיו של שר האנרגיה דאז סילבן שלום, לצד כמה מבכירי האוצר שהתרככו נוכח הבחירות וחילופי השרים הממשמשים ובאים. הרגולטורים כה התאמצו עד שאפילו נסעו, אחרי שנים של פטפטת, ללמוד מהניסיון ההולנדי בעניין. הדיונים נמשכו, חברי "הצוות" שמעו, הבינו והלכו, איך לא, לקראת המונופוליסטים. גילה מצדו שמע סיפורי אגדות, ראה את המריחות - והקצין את עמדותיו.

10. עברו 4 שנים תמימות, עם אחד הממונים הידענים, הישרים והנחושים שהיו כאן - אבל כלום לא יצא מזה. איך אמרו חכמים: 'אויבו של הטוב - הוא הטוב ביותר'.

11. כך קורה שעתיד אימפריית מונופול הגז הטבעי נותרת עכשיו בידיו של פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. הוא נתן את הטון ב"צוות", הוא נתן את הטון בדיונים במשרד ראש הממשלה. הודעתו האישית שהתייחסה אתמול להתפטרות גילה, היא לכל הפחות פופוליזם נמוך, התנשאות, אי-הערכה של הציבור, לצד הפרחת בלונים של אופטימיות והבטחות שווא.

לדבריו, "המתווה המוצע על ידי הממשלה גובש על ידי מספר משרדי ממשלה העמלים יום-יום על קידום תחרות בענפים רבים במשק...". באמת פרופסור? אתם אכן "עמלים יום-יום"? בעבור התחרות במשק? - אז איך זה שכל כך הרבה שנים לא מרגישים את זה?

ולמקטע החלומות: המתווה המוצע, זה שפרופ' קנדל הוביל ופרופ' גילה התפטר בגללו, "מבטיח תחרות במשק הגז", "מבטיח הוצאת הגז מהאדמה וביטחון אנרגטי", "מקדם הבאת משקיעים..." ו"מקדם אינטרסים מדיניים". באמת קנדל? המתווה הזה שאתה גיבשת ואתה העברת יממש את כ-ל ההבטחות הללו?

ומתי נדע אם זה קרה או לא? אחרי שאתה כבר לא תהיה בתפקיד, נכון?