הקיץ בהודו, צריך להודות, משעמם מאוד. אין הפתעות. כל יום דומה לקודמו. זה שבועיים שהמדחום בדלהי הבירה מראה 44 מעלות בצל. היציאה מסביבה ממוזגת מסוכנת לבריאותך, לא אומרים השלטים, מפני שאין שלטים, ומפני שאין בהם טעם. החיים בכרך הענקי הזה, 20 מיליון בני אדם ויותר, מוכרחים להימשך, איכשהו, גם כאשר רוח קדים נושבת בעוז ממדבריות בלוצ'יסטן, על גבול פקיסטן-איראן.
זה לא מצחיק, אבוי. סטטיסטיקה רשמית מראה כי במשך שבוע אחד מתו 750 בני אדם בגל החום התוקף את הודו ממעמקי הדרום עד מורדות ההימליה. כאשר החשמל אוזל, והמזגנים בבית חדלים לעבוד, הודו נכנסת אל כל נקבובית. אתה פותח את ברז המים הקרים באמבטיה, וסילון של רותחין בוקע משם. איך זה קורה? הצינורות החשופים. הם עשויים פלסטיק ממוחזר (טוב כשלעצמו), ונוטים להיות שחורים מאוד. היש טעם לבקש מבעל הבית לכסות את הצינורות? כאן הודו, הוא ישיב. אכן.
על כורחך אתה משתומם איך בקעו ציוויליזציות מפוארות מעמק האינדוס, שהמציאו מספרים ומתמטיקה, בנו בניינים לתפארת ונטעו גנים, יסדו דתות וכתבו ספרים ושירים יפים להפליא. ליושבי דלהי דווקא יש מזל: בדצמבר-ינואר יתרגש עליהם החורף, ומאחר שהעיר לעולם אינה מוכנה לקראתו, אנשים יקפאו מקור. בדרום, החורף מרחף סביב 30 מעלות בצל.
בעל טור באתר הרשת FirstPost ביקר השבוע את השלטונות על אדישותם למזג האוויר. מדוע אין הם מכריזים מצב חירום? הוא שאל בהתרגשות. אכן, קצרה ידם של השלטונות מלשנות את מזג האוויר. נסיכות קטר תכננה להוריד את הטמפרטורות מעל אצטדיוניה במהלך משחקי הגביע העולמי של 2022 בחמש מעלות (לפני שהוחלט להעביר את המשחקים לסתיו). זה יהיה קצת יותר מסובך בארץ של 1.3 מיליארד, הלוא כן.
מפלרטט באופן אינטימי
החום קצת מקשה על התלהבות ספונטנית, אף כי להתלהבות כזאת מייחלת ממשלת הודו בדיוק השבוע. ב-26 במאי ציין ראש הממשלה נרנדרה מודי את יום השנה הראשון לשלטונו. הוא איש המתואר בדרגות משתנות של דיוק כ"גדול מן החיים", ענק בין חגבי הפוליטיקה, המנהיג החזק ביותר של הודו זה 30 שנה, אולי 50 שנה, אולי אי פעם, תלוי בתוצאות.
הוא נהנה להיות ראש הממשלה. הוא נוסע בכל רחבי העולם, ומניף את דגל הודו בגאווה. הוא כנראה היחיד בעולם המסוגל לפלרטט באופן אינטימי עם הפכים פוליטיים כנשיא ארה"ב וראש ממשלת יפן מצד אחד, ונשיא סין ונשיא רוסיה מצד שני. הכול להוטים להעניק לו כבוד מלכים, וכולם הספיקו לבקר בדלהי בשבעת החודשים הראשונים של כהונתו. לא רע, בהתחשב בזה שעד זה לא כבר נאסרה עליו הכניסה לרוב ארצות המערב בגלל אחריותו המינסטריאלית לטבח מוסלמים ב-2002, בגוג'ראט, מדינה במערב הודו שהוא היה ראש ממשלתה.
החום כנראה לא באשמתו, אבל הוא מטעים מטאפורית את אבני הריחיים הכרוכות על צווארו. מודי ניהל מסע בחירות מזהיר, תחת הסיסמה "הנה ימים טובים באים". יריביו, הוא אמר, היו בשלטון 60 שנה, ותראו את התוצאות; "תנו לי 60 חודש". המפלגה הדתית-ימנית שבראשה הוא עומד קיבלה רוב מוחלט של המושבים בפרלמנט, בפעם הראשונה מאז ומעולם (אף כי זכתה רק ב-31% של הקולות, נפלאותיה של שיטת הבחירות שהודו ירשה מבריטניה).
אקרובט או אוטוקרט
מודי, שאין בחייו אלא פוליטיקה ויוגה (נישואיו הלא-וולונטריים מעולם לא נכנסו לתוקף), טיפס אל הצמרת צעד אחר צעד, בפסיעות קטנטנות, בחרישה מעוררת השתאות של תלמים, במיזוג רב-כישרון של מעשיות ושל אידיאליזם משיחי. בעיני אוהדיו, הרבים והקנאים, הוא קרוץ מן החומר של אלי המיתולוגיה ההינדואית הקדומה, שהיו תמיד שילוב של האנושי ושל האלוהי.
חמש או עשר שנים לפני עלייתו לשלטון, עצם הרעיון שהוא יתייצב בראש הודו היה מעורר גיחוך. בארץ מורכבת כמעט ללא תקנה, ראש הממשלה צריך להיות אקרובט, לא אוטוקרט, או שליט יחיד. במובן הזה, מודי מזכיר לא מעט את מנחם בגין, או את רונלד רייגן. שלושתם הגיעו אל השלטון בזמן של ייאוש ושל רפיון לאומי, לאחר שהובאש ריחן של האליטות הישנות. עלייתם לשלטון לא התיישבה עם הציפיות הטבעיות.
הודו עוררה תקוות עצומות, עצומות מדי, לפני 20 שנה ויותר, כאשר התחילה להיחלץ מן הדגם הכלכלי הסוציאליסטי של מייסדיה. שחרור הקיטור, זהיר ומוגבל כאשר היה, העביר את הודו ממה שקראו בלעג "צמיחה הינדואית" אל קצב מזרח-אסיאני. בשיאה, באמצע העשור הקודם, כלכלת הודו קפצה בשיעורים שנתיים של 8%.
אבחת חרב
האטתה הניכרת, בחמש השנים האחרונות, הייתה קשורה כמובן במשבר העולמי, אבל בהחלט לא רק. מומיה היו ברורים: שחיתות מסיבית, ביורוקרטיה חסרת דמיון ואומץ, תשתית קורסת, פוליטיקאים חלשים (לפעמים מבחירה). מודי הוא אלכסנדר מוקדון, המנסה לנתק את הקשר הגורדי באבחת חרב. השנה הראשונה של שלטונו הראתה את המידה שבה אבחות חרב אינן עובדות. רגשות מעורבים מאוד מציינים את יום ההולדת.
הודים אומרים להגנתם, כל אימת שזרים משווים אותם עם סין, כי זו לא חוכמה, סין היא מדינת משטרה חד-מפלגתית, הודו היא פסיפס מופלא של ניגודים ושל סתירות, שיד חזקה אינה יכולה ליישב. זה כמובן נכון, אבל יש בה כיום יד חזקה, המנסה לכוון אותה אל רפורמה סיטונית ומכאיבה. לנרנדרה מודי יש עוד ארבע שנים קשות מאוד, שבמהלכן יסור חינו, או לפחות יתמעט מאוד. נראה אם ההתנגדות הטבעית ליד חזקה תעצור את הודו בדרך אל הגדולה.
בינתיים יהיה חם מאוד.
לרשימות קודמות: yoavkarny.com ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
