"מדד 106" הוא השם הלא-רשמי שנוהגים לתת לאיכות של רשות מקומית. העיקרון הוא פשוט: נניח שעץ נופל במרכז הרחוב שלכם - מידת המהירות שבה הוא יפונה מעידה הן על רמת הטיפול במוקד העירוני, והן על מספר הפניות לאותו מוקד - עניין שמצביע על מידת האכפתיות של התושבים. המדד הזה הוא דרך לדעת עוד משהו: עד כמה הדיירים באותו רחוב הם גם הבעלים של הדירות שלהם. באופן טבעי למדי, אם אתם מחזיקים בדירה שבה אתם גרים, סביר להניח שתהיו הרבה יותר אכפתיים בנוגע לשכונה שבה אתם חיים מאשר שוכרים ארעיים. אם אתם מחזיקים בדירה שאינכם גרים בה, סביר להניח שתעשו את המינימום האפשרי כדי לטפח אותה.
במהלך העבודה על הכתבה הזו, שמטרתה לבדוק מהי מידת ההשפעה של דירות להשקעה על הסביבה שלהן (שכנים, תחזוק בניין, אופי השכונה ועוד), גילינו כי המשוואה שהוצגה לעיל היא הרבה יותר מורכבת: בפריפריה, למשל, בעלי דירות שאינם גרים בהן דווקא פועלים רבות למען השוכרים (ועל כך בהמשך). אבל על דבר אחד אין עוררין: בשוק הדיור של השנים האחרונות, כאשר משקלן היחסי של הדירות המושכרות הולך ועולה (32% בממוצע ארצי ב-2012, כ-55% בתל-אביב - לפי הלמ"ס), אפשר למצוא יותר ויותר בניינים שבהם שיעור ניכר מן הדיירים אינם בעלי הדירות.
העובדה ש"דירות להשקעה" הפכו בשנים האחרונות לאפיק האטרקטיבי ביותר להכנסה פסיבית, הפכה את כל ההיקף להרבה יותר גדול: לפי נתוני רשות המסים שהתפרסמו לפני שבוע מאוגוסט האחרון, חל גידול של כמעט 7% במספר הישראלים המחזיקים 10 דירות ויותר, בעוד שמספר הישראלים המחזיקים בדירה אחת עלה ב-2% בלבד, ולא פחות מ-38 אלף ישראלים מחזיקים בשלוש דירות בבעלות. את ההשפעה של זה על מחירי הדיור כולנו מכירים - כולל שר האוצר הטרי משה כחלון, שלקח על עצמו להפחית את הכדאיות לרכישת דירות להשקעה - אבל איך היא משפיעה על האופי ועל המרקם האנושי של בניינים, רחובות ושכונות? להלן התשובות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
