מתישהו באמצע השיחה שלי עם פרופ' דן פאר, הוא עוצר את ההסברים המדעיים המורכבים שהוא יורה ברהיטות, ומנווט את השיחה אל מחוץ לעולמות המיקרוסקופיים שבהם מתקיימים חייו המקצועיים: "אחרי כל כתבה שמתפרסמת על מה שאנחנו עושים, פונים אלינו המון אנשים שנמצאים במצבים קשים מאוד. אבל אני לא רוצה לתת תקוות-שווא. במחלות מסוימות השאיפה שלנו היא להגיע לריפוי מוחלט. במחלות אחרות השאיפה לתת לאנשים עוד הרבה שנים טובות לחיות. זה מבחינתי יהיה הדבר הכי טוב שנצליח לעשות".
יש סיבה לאופטימיות של אותם חולים, גם אם פאר עצמו מנסה להכניס את כל הסיפור לפרופורציה (כיאה לכל מדען שנשען אך ורק על מה שאפשר להוכיח, שזה פחות או יותר הדבר הכי רחוק שיש ממושג התקווה): פאר, חוקר במחלקה לחקר התא ולאימונולוגיה וכן במחלקה למדע והנדסת חומרים - שתיהן באוניברסיטת תל-אביב - חולל לפני כמה חודשים רעידת אדמה בחקר הסרטן.
יחד עם שותפו למחקר, ד"ר צבי כהן, מנהל יחידת הנוירוכירורגיה האונקולוגית במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר, הוא בחן אפשרויות לטיפול בסרטן מוח אלים והרסני, שנחשב לבעל דרגת הממאירות הגבוהה ביותר מסוגו. אין שום טיפול אפקטיבי, וכמעט כל החולים מתים בתוך חצי שנה עד שנה וחצי מרגע גילויו. ואז הגיעו פאר וכהן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.