אבא עשיר, אמא ענייה

בני זוג המסיימים את נישואיהם לא יוצאים תמיד לחייהם החדשים עם חלקים שווים של הרכוש, במיוחד אם מדובר בחיי שיתוף קצרי-מועד, או בזוג שערך הסכם ממון טרם הנישואים, ובצדדים שהגיעו לחיי הנישואים מלכתחילה עם פערים כלכליים ביניהם.

פער כלכלי זה יכול להיות הוגן ביחסים בין בני הזוג עצמם, אך יש בו כדי ליצור בעיות, מאחר שילדי הצדדים חיים בשתי רמות חיים שונות מאד כאשר הם שוהים עם אימם ועם אביהם, כפי שמדגים המקרה שניצב בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בחודש שעבר.

בני הזוג היו נשואים 16 שנים, במהלכם נולדו להם 3 ילדים, ולאחר גירושי ההורים, הילדים חולקים את חייהם שבוע אצל האם ושבוע אצל האב לסירוגין. האם, בת 42, משתכרת מעבודתה כ-3,500 שקל בחודש, ומקבלת 3,000 שקל נוספים כקצבת נכות מהביטוח הלאומי.

לגבי האב, לעומת זאת - על אף ניסיונותיו להציג בפי בית המשפט מצג מטעה של מי שמרוויח כ-6,000 שקל בחודש בלבד - קבע בית המשפט כי הוא משתכר מעבודתו כחשמלאי מצליח בין 50 אלף ל-60 אלף שקל נטו בחודש.

בזמן הנישואים שימשו הכנסותיו הגבוהות של האב למימון רמת חיים גבוהה ביותר שניהלה המשפחה: מגורים בבית פרטי מפואר הבנוי על 430 מ"ר בשטח של חצי דונם, 4 קומות ובהן 10 חדרים, בריכה פרטית גדולה, סאונה חדשה, ג'קוזי גדול, ריהוט ומוצרי חשמל חדישים, וזאת בנוסף לשתי דירות אחרות. כמו כן החזיקו בני הזוג ב-3 מכוניות, נסעו לחופשות בחו"ל וכדומה.

לאחר פרידת ההורים חלה ירידה קיצונית ברמת החיים של האם. בעוד שהאב נותר לגור בבית המגורים הגדול והמפואר - האם עברה לחיות באחת הדירות הקטנות שנועדו להשכרה, והחלה להתקיים מהכנסתה הנמוכה יחסית, שאינה מאפשרת לה לצרוך חשמל בעלות של למעלה מ-3,000 שקל בחודש כבעבר או לקנות מצרכים בחנויות יוקרה.

התוצאה היא שהילדים גרים כעת שבוע אחד אצל האב, שם הם חיים ברמת החיים הגבוהה לה הורגלו בעבר עם כל התפנוקים - ושבוע אחד עם האם, אצלה הם נדרשים לחסוך במים ובחשמל, לקבל את המילה "אין" כשהם מבקשים כסף לבזבוזים, ולצמצם את הזמנות המזון המהיר מהמסעדות.

אצל האב מחזיקים הילדים קורקינט חשמלי, סוני פלייסטיישן, משחקי מחשב, אופניים ועוד - בעוד שידה של האם אינה משגת לרכוש עבורם אפילו ארון בגדים.

מאחר שהילדים בגיל ההתבגרות, בין הגילאים 12 עד 17, על-פי הדין העברי חובת האב במזונות נמוכה יותר מאשר החובה לזון ילדים קטנים. לאור זאת, ובהתחשב בכך שהילדים שוהים כמות זמן שווה אצל כל הורה, הרי שאם רכושם של הצדדים והכנסותיהם היו דומים - היה מקום לחייב את האב במזונות נמוכים מהמינימום, ואולי אף לפטור אותו כליל מחובת המזונות, ולקבוע כי כל צד יישא בצורכי הילדים באופן ישיר כאשר הם שוהים אצלו.

עם זאת, במקרה חריג כמו זה, שבו הפערים הכלכליים בין הצדדים הם עצומים, בית המשפט קבע כי יש לשאוף לשוויון ברמת החיים של הקטינים אצל האם ואצל האב, באמצעות חיוב המזונות של האב.

בית המשפט פסק כי פער גדול בין ההורים יוצר נזק עבור הילדים, המוצאים את עצמם בתחרות כלכלית בין ההורים, ופער זה עלול גם לגרור יחס שונה של הילדים כלפי ההורה, שמטיב עימם יותר מבחינה כלכלית.

לאור גישתו של בית המשפט, לא זאת בלבד שהאב לא חויב במזונות הנמוכים המתבקשים ממשמורת משותפת שווה - אלא שהוא חויב לשלם מזונות גבוהים במיוחד, שכוללים אפילו מימון עוזרת-בית לאם.

למרבה הצער, גישה זאת לא תוכל לקבל ביטוי במקרה ההפוך, שבו קיים פער כלכלי עצום לטובת האם, שכן לא קיים מתווה משפטי לחיוב האם במזונות גבוהים לידי האב, ולכל היותר במקרה ההפוך יוכל בית המשפט לפטור אב כזה מתשלום מזונות לאם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il